לפעמים נדמה כאילו הסופרבול אירע רק אתמול. ולא שזה היה סופרבול להתפאר בו, אבל עדיין - כשהמשחק בין פיטסבורג לסיאטל הסתיים, כולנו הרגשנו ריקנות. שישה חודשים קשים כבר עברו, ואנחנו מחכים בסבלנות לשביעי שיחלוף כבר. בקרוב יחלו משחקי טרום העונה, אבל כולנו יודעים שאלה לא המשחקים שיכניסו אותנו לאווירה האמיתית.
בפגרה, כמו בכל הפסקה ארוכה, קרו כמה דברים מעניינים. הבחירה של יוסטון בדראפט, ההגעה של רג'י בוש לניו אורלינס, כשכרגע נראים הצדדים תקועים במו"מ ומעל לכל - תאונת האופנוע של בן רות'לסברגר, שרק המזל השאיר אותו בחיים.
אנחנו יוצאים לדרך עם ה-NFC דרום, בית שהיה מרתק ביותר בעונה שעברה. מייקל ויק, ג'ייק דלהום, קדילאק וויליאמס ואולי גם בוש - כולם איתנו. קיק אוף.
טמפה ביי באקנירס
מאזן בעונה שעברה - 5:11, זכו באליפות הבית, הודחו בשלב הראשון בפלייאוף על ידי וושינגטון.
מאמן: ג'ון גרודן
החתמות עיקריות: דייויד בוסטון (תופס), טוניו פונוטי (גארד), טורין טאקר (תאקל התקפי), ג'יימי ווינבורן (קו הגנה אחורי)
עזיבות עיקריות: ג'ף גוץ' (ליינבקר), בראיין גריסי (קוורטרבק), דקסטר ג'קסון (סייפטי)
סיבובים ראשונים בדראפט: ג'וזף דווין (גארד, מקום 23), ג'רמי טרובלאד (תאקל התקפי, 59), סטובאל מוריס (תופס, 90)
מה נשתנה? אחרי הזכיה של טמפה ביי בסופרבול של 2002 באה הנפילה. הקבוצה נראתה לקראת חילופי משמרות, מלקולם גלייזר נראה כמי שמתעסק יותר במנצ'סטר יונייטד והנפילה לא איחרה לבוא. אבל בשנה שעברה הפציעו שוב הבאקנירס. ההגנה, שנותרה טובה גם לאחר הסופרבול, חזרה לעמוד במרכז הליגה, כשבעונה החולפת דורגה ראשונה. חשוב לזכור שכבר קרוב לעשור הגנת הבאקנירס, שהחלה בבניה של טוני דאנג'י, היא אחת הטובות בליגה, מה שהופך אותה, אולי, לטובה בהיסטוריה לאורך תקופה.
בהתקפה קיבלו הבאקנירס חיזוק משמעותי בעונה שעברה בדמותו של רוקי השנה, קארנל "קדילאק" וויליאמס, רץ אחורי מצוין שנתן חופש אווירי לבראיין גריסי, ואחר כך לכריס סימס, למסור לג'ואי גלאוויי הותיק, שקם מהקבר אחרי מספר עונות דעיכה. זה הספיק לעונה מצוינת של 5:11 ולזכיה מפתיעה ביותר בראשות הבית.
השנה הבאקנירס רוצים לעלות מדרגה בהתקפה. כפי שניחשתם לפי הבחירות, טמפה ביי רוצה שקארנל ירגיש טוב, ובשל כך בחרה גארדים ושחקני קו קדמי בדראפט ומהשוק החופשי. דייויד בוסטון הותיק והבוגדני הגיע כדי לעזור במשחק האווירי, אבל לא כדאי לסימס, שבעונתו הרביעית בליגה יקבל לראשונה את המפתחות בעמדת הקוורטרבק, להסתמך עליו.
למי לשים לב? אז על בוסטון לא כדאי לסמוך וגאלוויי לא יחזור על עונת הרנסנס שעבר בשנה שעברה. מייקל קלייטון נתן עונה מצוינת בשנת הרוקי שלו לפני שנתיים ודעך לחלוטין בעונה שעברה, כשירד מ-1,193 יארד ל-372. אם זה היה רק משבר של השנה השניה, יכול להיות שהוא יהיה הגו טו גאי באוויר. קארנל בוודאי לא יתנגד.
התחזית: ההגנה של טמפה ביי תמשיך להיות טובה, דומה שזו כבר אקסיומה. גם החיפוי על סימס בעמדת הק"ב (כרגע יש שם חמישה, בהם טים רטאי, ג'יי פידלר ולוק מק'קאון, לכולם ניסיון רב שנתי בליגה) יעמוד לעזרת הקבוצה. אבל בהתקפה יש עדיין יותר מדי סימני שאלה, כשהגדול שבהם הוא ההסתגלות של הקו החדש וההגנה שייתן לסימס. משהו לא נראה בקבוצה הזו. 8:8 או 9:7, אין פלייאוף.
קרוליינה פנת'רס
מאזן בעונה שעברה: 5:11, מקום שני בבית, הגיעו לגמר ה-NFC ונוצחו על ידי סיאטל.
מאמן: ג'ון פוקס
החתמות עיקריות: נייאל דיגס (ליינבקר), קישון ג'ונסון (תופס), קווין מק'קאדם (סייפטי), שון וויליאמס (סייפטי חזק), מאק קמואיטאו (תאקל הגנתי)
עזיבות עיקריות: ברנדון שורט (ליינבקר), וויל ווית'רספון (ליינבקר), מרלון מקרי (סייפטי)
סיבובים ראשונים בדראפט: ד'אנג'לו וויליאמס (רץ אחורי, מקום 27), ריצ'רד מרשל (מגן פינה, 58), ג'יימס אנדרסון (ליינבקר, 88)
מה נשתנה? ג'ון פוקס, אחד המאמנים הטובים בליגה, בונה באופן עקבי קבוצה שמשחקת הרבה מעבר לציפיות. מאז 2003, העונה בה היו הפנת'רס רחוקים מרחק שער שדה מזכיה בסופרבול, קרוליינה מהווה פקטור קבוע בליגה.
הבעיה של פוקס והפנת'רס היא חוסר מזל ופציעות, במיוחד בעמדת הרץ האחורי. בשנתיים האחרונות הרבה ניק גוינגס לראות מגרש, כי סטיבן דייויס ודה שון פוסטר חלקו את הביקורים במרפאה (ולפעמים עשו שותף, כמו בגוגואים). עם ד'אנג'לו וויליאמס כחיפוי לפוסטר, פוקס מקווה שהפעם הבעיה הזו נפתרה.
באוויר לא היו לג'ייק דלהום הרבה אופציות, כשמהאופציה היחידה שהייתה לו, סטיב סמית', הוא הפיק את המיטב בדמות עונת התפוצצות. כדי לקבל את ההערכה האמיתית ליכולתו של דלהום, חשוב לראות מה עשה לפני שנתיים עם מוחסין מוחמד, כשסמית' היה פצוע. הוא אולי נחשב לשולף ומהמר, אבל הוא מוסר עצום. הגנת הפנתרים הייתה ותישאר סולידית, בראשות חיות רעות כמו הקיצוניים הגנתיים ג'וליוס פפרס ומייק ראקר, התאקל כריס ג'נקינס וכמובן דן מורגן המצוין.
למי לשים לב? עם ההצטרפות של קישון ג'ונסון הותיק, תופס עם בקיאות גדולה במגרש, ומשחק ריצה שצפוי להשתפר, הנתיבים האוויריים של דלהום ייפתחו. מעבר למטרות הרגילות יהיה לקוורטרבק את הטייט אנד הותיק כריס מנגאם, שעשוי להיכנס לפאזל המסירות ולתת תפוקה התקפית לא רעה בכלל העונה.
התחזית: קרוליינה שוב תהיה פקטור בבית הזה. הכל תלוי בפציעות, אבל עם קצת מזל, היא תשחזר את המאזן שלה מהעונה שעברה ותגיע ל-6:10 או 5:11 ומקום ראשון בבית.
אטלנטה פאלקונס
מאזן בעונה שעברה: 8:8, מקום שלישי בבית
מאמן: ג'ים מורה ג'וניור
החתמות עיקריות: ג'ון אייברהם (קיצוני הגנתי), ראיין באוורס (סייפטי), לוייר מילוי (סייפטי), ויין גאנדי (תאקל התקפי)
עזיבות עיקריות: בראיין סקוט (סייפטי), ברנדון וויליאמס (מגן פינה), בריידי סמית' (קיצוני הגנתי)
סיבובים ראשונים בדראפט: ג'ימי וויליאמס (מגן פינה, 37), ג'ריוס נורווד (רץ אחורי, 79), קווין אוג'ינאקה (תאקל, 139)
מה נשתנה? הפלקונס היו אחת האכזבות הגדולות בליגה בעונה שעברה. הם הובילו במשחק הריצה, כמובן בזכות מייקל ויק, שיחד עם המיקס של ווריק דאן וטי ג'יי דאקט יצרו מערך קרקעי מסוכן. אבל המשחק האווירי שוב היה פגום מהיסוד, 27 בטיבו בליגה. הדילמה הגדולה באטלנטה ממשיכה להיות שאלת השאלות: האם לתת למייקל ויק להיות מייקל ויק, או ללמד אותו להיות גם קוורטרבק לפעמים. עד עכשיו ויק רץ כמו משוגע, ב-2004 זה הצליח, בעונה שעברה לא, כך שמאוד קשה לענות על השאלה הזו. המטרות האוויריות של ויק ממשיכות לא להיראות משכנעות (ג'רום פיית'ון ובראיין פינרן), כך שצפו לכך שהקבוצה שוב תיבנה סביב משחק הריצה שלו.
בהגנה יש שיפור משמעותי. הפאלקונס צירפו את ג'ון אייברהם, אחד הקיצוניים הגנתיים הטובים ביותר בליגה, ויחד עם הסייפטי הותיק והמנוסה לוייר מילוי, קית' ברוקינג הכריש ושני מגיני פינה טובים, קווין מאת'יס וד'אנג'לו הול, החוליה הזו עוד תדבר הרבה.
למי לשים לב? זה לא חדש שאלג'י קראמפלר הוא המטרה המועדפת על ויק. הטייט אנד, 1.85 מטר של מאסה, פורץ בהדרגה בחמש שנותיו בליגה, כשבכל עונה הוא משתפר קצת. אשתקד קראמפלר רשם 877 יארד וחמישה טאצ'דאונים. הוא יכול להגיע ל-1,000 יארד ולהיות בלון חמצן קבוע לויק.
תחזית: יש את ההרגשה שהעונה הזו ההגנה תישא את הפאלקונס לפלייאוף. 7:9, אולי 6:10, ויילד קארד.
ניו אורלינס סיינטס
מאזן בעונה שעברה: 13:3
מאמן: שון פייטון
החתמות עיקריות: מייקל בנט (רץ אחורי), דרו בריס (קוורטרבק), אדי מור (ליינבקר)
עזיבות עיקריות: ארון ברוקס (קוורטרבק), ויין גאנדי (תאקל התקפי), טי ג'יי סלוטר (ליינבקר), אנטואן סמית' (רץ אחורי), בו וויליאמס (טייט אנד)
סיבובים ראשונים בדראפט: רג'י בוש (רץ אחורי, בחירה 2), רומן הארפר (סייפטי, 43), ג'אחרי (ככה קוראים לו, שכה יהיה לנו טוב) אוונס (תאקל התקפי, 108).
מה נשתנה? מה לא עבר על הסיינטס בשנה שעברה? סופת קטרינה הרסה כל חלקה טובה ושיבשה את התוכניות לפתיחת העונה, אחר כך באו האיומים של בעלי הקבוצה שיעביר אותה מניו אורלינס, הניצחון המפתיע במשחק הפתיחה על קרוליינה וההסרחה הרגילה במשך 15 משחקים אחרי כן.
ניו אורלינס הייתה מאז ומעולם קבוצת פוטבול רעה, עם מאמנים רעים. אחרי שג'ים האסלט הנורא הלך, בא שון פייטון, ששימש כעוזר המאמן בדאלאס. לפייטון יכולות אבחון התקפיות טובות, והוא עשוי להביא איתו רוח חדשה ופחות תבוסתנית בקבוצה. הקוורטרבק המזעזע ארון ברוקס הלך לאוקלנד (קשה לקבוע אם מגיע לו או מגיע להם), ובמקומו הגיע דרו בריס, שלמרות פתיחת קריירה לא טובה ב-NFL, נתן שנתיים טובות מאוד בסן דייגו. בריס וג'ו הורן עשויים לדבר חזק באוויר.
אבל הסיפור של הקיץ היה, כמובן, רג'י בוש, שנפל לידיים של הסיינטס כפרי בשל אחרי שיוסטון ויתרה עליו. אלא שויכוחים וקשיים במשא ומתן עדיין לא הבטיחו את בואו של הטאלנט לביג איזי. כל הרחשים אומרים שבוש הוא עושה הבדל עצום, הבאז סביבו היה גדול, והאיומים שלו לחכות עוד שנה ולהבחר שוב בדראפט לא עושים טוב בניו אורלינס. אבל אל תטעו, דווקא עמדת הרץ האחורי היא לא הבעייתית בניו אורלינס. דוס מקאליסטר עדיין בקבוצה, ואם ייפצע יחפו עליו מייקל בנט, הכישרון המבוזבז ועטור הפציעות בעצמו ממינסוטה, וארון סטקר.
למי לשים לב? לא כל כך למי, אלא למה. למרות האיומים, הסיינטס חוזרים לשחק בסופרדום. בשנה שעברה, כשקבוצת הכדורסל חזרה לניו אורלינס אחרי טראומת קטרינה, היא קיבלה השראה מקהל נלהב שהתגעגע. צפו לאולם רועש ומלא השראה בעונה שאחרי הטראומה.
תחזית: הקדושים יכולים להפתיע. יש להם קוורטרבק טוב, תופס דינמי ואם יחתימו את בוש, פאנץ' אדיר בינו לבין מקאליסטר על הקרקע. אבל הסיינטס היו ונשארו הסיינטס. יש להם הרבה בעיות בהגנה, מאמן חדש שיקח לו זמן להכנס לתפקיד המאמן הראשי, וכמו שההשראה לא עזרה להורנטס, היא לא תעזור לשחקני הסיינטס. 10:6 במקרה הטוב.