פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        אלופי ליגת הקיץ

        נכון, עוד מוקדם לסכם, אבל זה לא מפריע לנו לדרג את מהלכי הפגרה בכדורגל הישראלי. הכל עוד יכול להשתנות (חוץ מברקוביץ')

        סימנים של שיפור

        1. הכדורגל חוזר לערוץ הספורט

        פוטנציאלית, הידיעה הקטנה הזאת עשויה להתגלות כבשורה של הקיץ עבור הכדורגל הישראלי. סיכום המחזור העילג והמקומט המוכר לנו ממוצ"ש של השנים האחרונות בערוץ 1, עליו ויתרו חלקנו בלית ברירה והעדיפו ללכת לקולנוע, עובר לאולפן המקצועני של ערוץ הספורט. עטיפה חדשה שיכולה להביא איתה מהפכה תודעתית חשובה אצל אוהד הכדורגל הישראלי, שנהג להאמין לרזון ולאנכרוניסטיות בה תועד שם הענף. בימינו, התודעה הזאת מעוצבת ברובה דרך הקופסה בסלון. חלק הארי של אוהדי הכדורגל, מסיבות מובנות, כבר לא מטריח את עצמו לאורווה בפ"ת, ולומד על הענף דרך שדריו ופרשניו, זוויות הצילום והתפאורה באולפן.

        לכן ייתכן שהמהפך מדני נוימן למודי בראון, שיכול לנער את הסיקור הרציני מדי (רק לכאורה) ולהכניס בו את החיוך, הפרופורציות הנכונות והעטיפה המודרנית, יביא את השינוי המיוחל. בפעם הקודמת שזה קרה, מודי נכשל, מסורת ההלקאה העצמית, הבחישות, העסקנות, המניפולציות, השערוריות, ההיעלבויות, התישו אותו וגררו אותו למערבולת המקורבים. כולנו צריכים לקוות שמודי לא יפסיד שוב ויביא הפעם לטלנובלה של ליגת העל את הסיקור הנעים, האוורירי והמקצועי נטו של ליגת האלופות.

        מצד שני:

        המדקדקים וודאי הבחינו בכך שערוץ הספורט אימץ לאחרונה לתוכו את שפת המקומונים הפחות איכותיים ונתן לגיטימציה לעיתונות של רכילות, מקורבים והתלהמות. לראיה, האלימות המילולית של רון קופמן, הפנים של הערוץ המתחדש. גם מהדורת חדשות הספורט, עוד בונבוניירה מהעבר, נמצאת בנסיגה מתמדת, כולל ירידה חדה באיכות הכתבות והמשיכה לג'אנק שחודרת לכל הערוץ. האם גם מודי יתיישר לפי הקו החדש?

        2. נתניה שולחת את ברקוביץ' הביתה

        למעט אוהדי מכבי נתניה ומכבי ת"א, שאר חובבי הכדורגל צריכים להודות לאיל ברקוביץ' על כך שהוא עוזר לנו להפיג את השיעמום זה הקיץ השני ברציפות. בטח שכתבי ועורכי הספורט, שמתפרנסים בתקופה זאת של השנה ממבחנים של שחקנים זרים שאף אחד לא שמע עליהם לפני כן וחייבים לזייף אורגזמה ממשחקי אימון זניחים באיזה מגרש של מלון בהולנד. אין ממה לייצר כותרות, הכל קופא.

        כמה טוב שיש לפחות את אייל ברקוביץ', שדואג שנשאר עירניים. איך אפשר שלא. אצל הקוסם כל מופע, כל שערורייה, כל פיצוץ הוא בומבסטי יותר מהקודם. הכל בגדול, בדציבלים גבוהים, רווי דם ורגשות, העלילה איכשהו תמיד מפתיעה, השיא לא מאחר לבוא. מה נעשה בלעדיו עד גביע הטוטו?

        מצד שני:

        לא חראם על אוהדי מכבי נתניה ומכבי ת"א?

        3. אלי כהן לא נלחץ

        תגידו, אלי כהן לא נראה לכם קצת שונה מהשנים האחרונות? בינתיים, לפחות. יכול להיות שהוא נהפך ממאמן מתגונן, עצור, פגוע, שכל הזמן מנסה להרחיק מעצמו בפאניקה את הצרות של בית"ר, הפועל ב"ש ושאר הקבוצות הכושלות שהוא אימן בחלק האחרון של הקריירה, לאדם נינוח יותר, רגוע מעט, בטוח בעצמו ובדרכו ואפילו חייכן? למרות הלחץ הבלתי נסבל במכבי ת"א, למרות פנקס הצ'קים הבעייתי של לוני הרציקוביץ', למרות החורבות שהוא ירש, נדמה כי כהן מתנהל ללא לחץ מיותר מדי ובונה בהדרגה קבוצה כדורגל הגיוניות וחזקה. כפי שהוא נהג לעשות נהדר בבית"ר, הפועל ת"א ושאר הקבוצות בחלק הראשון של הקריירה שלו.

        במקרה שזה נכון, עשויה החזרה של כהן, מהמאמנים הרציניים והשקדניים של שנות התשעים העליזות, להביא איתה משב רוח אופטימי לענף שלנו, שהעדיף בשנים האחרונות מאמנים צעירים וזולים, שאפשר לומר להם מה לעשות ולהעיף אותם בקלות. יכול להיות שכל הצרות שדבקו בו בשנים האחרונות נתנו לו ביטחון לעבוד במקצוענות, כמו שהוא יודע, ללא חשש מיותר? מקסימום, אם הוא לא יצליח, יפטרו אותו. מה חדש?

        מצד שני:

        אסור לשכוח שההתנהלות של מכבי ת"א הקיץ נראית טוב בעיקר בשל שנת המאה הקטסטרופלית. בהשוואה אליה, כל החתמה של עומר פרץ נראית כמו מהפכה חיובית. הרי יותר גרוע כבר לא יכול להיות ואין מדובר בנינוחות של אלי כהן, אלא בייאוש פסטורלי. הלחץ האמיתי והקטלני יתחדש כשתתחיל הליגה.


        4. יעקב שחר לא שובר את הקופה

        כבר ממש לא בטוח שמכבי חיפה תזכה גם העונה באליפות, אבל יעקב שחר הבטיח בקיץ הזה שהקבוצה שלו תכתיב את הקו השולט בכדורגל הישראלי בעשור הקרוב בכל הנוגע לניהול, שפיות, דרך ושאר הדברים המנצחים. שחר התאים את עצמו למציאות הגאידמקית החדשה באופן חכם. מצד אחד הוא לא הלך עם הראש בקיר, פתח את הארנק במקרה הצורך והשאיר את השחקנים החיונים לו, אבל מצד שני קשה לומר ששחר התקפל ונגרר באופן מלא לאינפלצייה המטורפת. גם השחקנים שעזבו, הטילים שנפלו, העיכוב באיזרוח קולאוטי וההפסדים במשחקי האימון מכבי חיפה, לא הכריעו את הנשיא. מכבי חיפה, הקבוצה הבריאה היחידה שלא מחליפה חצי סגל מדי קיץ, תקטוף על כך את הפירות בעתיד, גם אם גאידמק יביא את הצלחת לכיכר ספרא.

        מצד שני:

        לא בטוח שבחודש יוני, אם וכאשר גאידמק יגיע לכיכר ספרא, שחר יגלה כזה חוסן.

        5. אוסי ארדילס שקט

        קיץ כזה שקט ונעים לא זכור בבית"ר ירושלים כבר שנים רבות. סגל מאוזן, בריא, רעב, מעוטר בשחקנים מצוינים שעדיין צריכים להוכיח את עצמם, נבנה בסבלנות וביסודיות. מאגר ישראלים מופלא, סגל זרים מוכשר, שמצפה עדיין לפריצת חייו, קובץ לו בשקט לא אופייני למפלצת של גאידמק. גם אם אוסי ארדילס לא אחראי לבחירת השחקנים, המאמן הצנוע חתום ללא ספק על השקט שבו הם מנהלים את ענייניהם. גם אם ארדילס עדיין לא סחף אחריו את השחקנים, החיילים בצהוב ללא ספק הושפעו מהליכותיו. אין הצהרות מיותרות, אין שערוריות הרסניות. שפיות, גם אם זמנית, השתלטה.

        מצד שני:

        זה לא אומר כלום על היכולות המקצועיות של ארדילס ולא מבטיח שהשחקן הישראלי הממוצע לא יפרש את הרוגע שלו כחולשה מועדת לניצול.

        סימנים של חולשה

        1. אריק בנאדו עוזב

        מבלי להיכנס לסבך המו"מ והעלבונות ההדדיים שבאו אחריו, בשורה התחתונה אריק בנאדו היה צריך לסיים את הקריירה במכבי חיפה. מגיע לו, מגיע למערכת של מכבי חיפה. על אף שלל ההישגים שהקבוצה הזאת צברה בעשור האחרון וההתנערות שלה המנטליות הישראלית של שאר יריבותיה בארץ, חיפה נותרה קבוצה שלא יודעת לכבד את כוכבי העבר שלה. התחושה החמוצה שלוותה את הפרידה הקלה מדי מבנאדו מקרינה גם על שאר הכדורגל הישראלי. לראות כיצד ארסנל נפרדה מדניס ברגקאמפ ולקנא.

        מצד שני:

        אולי המכה הזאת תעיר מחדש את בנאדו ותוציא ממנו עוד שנתיים מצוינות.

        2. ליאור אסולין מסתבך

        עוד גיבור טראגי של הקיץ האחרון. אפשר להפיל את התיק על אריאל שיימן, אבל לא רק. מה אפשר לצפות מחלוץ, מוכשר כל כך שיהיה, שמתעקש לשחק בקרקס של אייל ברקוביץ' במקום בחממה של ניצן שירזי? מה זה אומר עליו ועל התנהלותו ומתי הוא יקלוט את הסיטואציה שבה הוא נמצא ויגמיש את דרישותיו הכספיות? אם הוא לא יתעורר בקרוב, ייתכן שזה יהיה מאוחר מדי.

        מצד שני:

        אסולין יכבוש את מכסת השערים השמנה שלו בכל קבוצה שבה הוא יחתום.

        3. הסגלים שוב מתערבלים

        מדי קיץ עומדים כתבי הספורט הישראלים עם סטופר ותוקפים את המאמנים הישראלים שמאחרים בהחתמת שחקני רכש. עד לפני שבוע היה זה אוסי ארדילס שכולם ספרו לו את הזרים. לכאורה, מדובר בתופעה די מגוחכת, מאחר שמעט מאוד קבוצות גדולות באירופה סיימו את מסע ההתחזקות שלהם. אם פרגוסון עדיין לא התחיל לעבוד, מה רוצים מיצחק שום.

        אלא שבמקרה הספציפי שלנו, יש לעיתונות הספורט על מה להלין. להבדיל מהקבוצות הגדולות באירופה, שמחזיקות בשלד שרץ תקופה ארוכה ולא תלויות בגחמותיהם של שחקני רכש וסוכנים, הקבוצות הבכירות שלנו ממשיכות לעשות מהפכות מדי קיץ בסגל שלהן, חיות מהיד לפה, למעט מכבי חיפה, כמובן. רכבת של שחקנים עוזבת את הרציף וקבוצה חדשה שוב נבנית. וחוזר חלילה.

        מצד שני:

        כאילו שזה ישנה משהו בקיץ הבא.

        4. דני נוימן נעלם

        כיצד נדע מהיום איזה קבוצה תוקפת גלים גלים? מי ידרוש מהמאמנים חילוף בדקה ה-20 ומי יתבלבל בשמות השחקנים? יוחזרו הקלישאות של דני נוימן לאלתר, אל תשאירו אותנו עם קופמן.

        מצד שני:

        תמיד יש מבט ספורט כדי ליהנות מהרהיטות הנוימנית.

        5. ארדילס לא משכנע

        לא בטוח שבית"ר קוצרת את זרעי המקצוענות שלואיס פרננדז זרע בה. אימוני הכושר נפתחו באיחור, התדריכים והתרגולים הטקטיים כמעט שנזנחו, הכריזמה של המנהיג הצרפתי המטורף התחלפה במאמן שקט, שהסגל מוכתב לו מלמעלה והשחקנים עדיין לא נשבו בקסמו. טרף קל עבור המכונה המשומנת של רוני לוי.

        מצד שני:

        סבלנות, אפילו גביע הטוטו עוד לא התחיל. אולי הארגנטינאי מעדיף קודם לגבש את השחקנים החדשים הרבים שלו דרך משחקונים פנימיים ורק אחר הוא ירביץ בהם תורה של טקטיקה ופיזיות. תנו כבוד, זה אוסי ארדילס האגדי.