אירופה זה כאן

ביום שלישי הגיע לסיומו המשא-ומתן הכי ארוך של הקיץ: זה של ברק יצחקי. הילד מאשקלון נתן עונה מצוינת אשתקד, וכבר בינואר החלו הדיבורים על הארכת חוזהו בבית"ר. כזכור, סיכום כבר היה - ואז הגיע הפסד מביך בגביע להכח רמת-גן, וכל הסיכומים הוקפאו. עם תחילת הפגרה חזרו הצדדים לשולחן הדיונים, אבל אז צצה בעיה חדשה: יצחקי זכה לחיזור מצד גנק הבלגית, לא שוחרר, התמרמר, אך בסופו של דבר חתם על חוזה שמחבר אותו לבית"ר לעוד חמש שנים. הדרך לחתימת החוזה, על כל פנים, לא היתה פשוטה. יצחקי, שרצה מאוד לנסות את מזלו באירופה כבר בגיל צעיר, נאלץ לוותר ולקבל את העובדה שבית"ר לא מוכנה לשחרר אותו. אפילו לא בשביל שני מיליון יורו.

"המשא-ומתן היה ארוך מהצפוי", משחזר יצחקי. "זה התחיל כבר באמצע העונה שעברה, וזה בוטל בנסיבות מסוימות. זה המשיך בשיחות - וגם עכשיו, לקראת פתיחת העונה, התחלנו משא-ומתן חדש. בסך-הכל אני חושב שהכל נעשה בדרך הוגנת ובצורה הכי יפה גם מבחינת בית"ר וגם מבחינתי, כי הכל היה שקט, בלי שום המולה. אין עדיין חתימה רשמית כי אני לא רוצה לחתום בתשעה באב, אבל אני שמח שאני משחק בבית"ר. זה מה שרציתי".

לא רצית לשחק בגנק הבלגית?

"כן, היה לי חלום להגיע לאירופה כמה שיותר מהר. ההצעה של קבוצה כמו גנק - שיש לה 23 אלף מנויים, שהיא קבוצה נחשבת מאוד בבלגיה, ושגם מבחינה מקצועית היא חזקה ואגרסיבית - היתה יכולה אופציה מצוינת להתקדמות מבחינתי, אבל עכשיו כשאני בבית"ר אני אחכה עם זה להזדמנות הבאה. בכל מקרה, מבחינתי, הקבוצה היחידה בארץ שאני אשחק בה זו בית"ר".

היית מתוסכל מזה שלא שיחררו אותך?

"היה שלב של תסכול כשחזרתי מהולנד. באתי הביתה לאבא שלי ואמרתי לו, 'מה קורה? למה הם עושים לי את זה?'. היתה לי הצעה טובה שגם אני וגם בית"ר היינו אמורים להרוויח ממנה, ולי זה היה עוזר גם מבחינה מקצועית. אני יודע שאף קבוצה לא היתה מוכנה לשלם סכומים כל~כך גבוהים בשביל שחקן בן 22. לא הבנתי מה קורה, ואמרתי לאבא שלי, 'למה הם לא נותנים לי ללכת?'. אחרי התסכול הזה כבר הבנתי שבכדורגל צריכים לקבל דברים גם כשלפעמים לא הכי מאושרים מהם".

נשמע שאתה עדיין לא רגוע מזה שפיספסת את ההזדמנות הזו.

"אירופה זה חלום, אבל כמו שאומרים, כל עכבה לטובה. מכל מה שקרה לקחתי גם את הצד הטוב. החמיא לי מאוד שבית"ר לא היתה מוכנה לשחרר אותי. למחנה האימון הגיע הספונסר הראשי של גנק - ולא הזיז לוולדימיר שום דבר. הוא מבחינתו רוצה לקחת את האליפות, ואני חלק בלתי נפרד מהסגל שבית"ר רצתה. מחמיא לי שבונים עלי, שחושבים שאני בורג חשוב במערכת. אירופה תידחה לעוד כמה שנים".

באחד האימונים בהולנד ראיתי אותך יושב עם שקלאר על הדשא לשיחה צפופה של יותר מחצי שעה. מה היה בשיחה הזו?

"דיברנו על כל מיני דברים אישיים, ואני לא ממש רוצה לדבר עליהם מעל דפי העיתון. זו היתה שיחה ידידותית, מלב אל לב. ולדימיר אמר לי שם דברים שגרמו לי להבין עד כמה הקבוצה מעריכה אותי וצריכה אותי. הוא היה מאוד גלוי איתי, ואני מאוד מעריך אותו על זה. ואם את שואלת, אז כן, חלק מזה שאני בבית"ר נעוץ בשיחה הזו שהתקיימה בהולנד".

ומה בנוגע לאוהדים? חלקם לא ממש תמכו בזה שרצית לעזוב.

"בית"ר זה הבית שלי, והאוהדים הם חלק בלתי נפרד מהבית הזה. אני אוהב אותם לא פחות ממה שהם אוהבים אותי. הם יודעים טוב מאוד שלא רציתי לעזוב את בית"ר כי לא טוב לי או כי היתה לי הצעה מקבוצה אחרת. הם יודעים שזו היתה קבוצה אירופית, ואני בטוח שגם מי שהתאכזב מזה שרציתי לעזוב חשב שוב והבין גם את הצד שלי".

כמו כל מי שמחכה לליגה שלנו, גם יצחקי חושב שבית"ר הולכת לתת את הטון. כסף? יש. שחקנים טובים ומוכשרים? יש. ועכשיו? עכשיו צריך להגיע הדבר האמיתי: התוצאות במגרש. מבחינתו של הקשר, מקום שני ייחשב כישלון. "הדבר הכי טוב שיקרה לי זה שניקח אליפות", הוא מבהיר. "אין לי מלים לתאר את מה שיקרה לי באותו הרגע. הציפיות מאיתנו הן בשמים, ואני חושב שפחות מאליפות זה לא דבר שיתקבל לא על השחקנים ולא על כל האוהדים, שכבר מחכים לחגוג בכיכר ספרא".

בית"ר קבוצה מספיק טובה כדי לקחת לחיפה את האליפות?

"השנה הגיעו שחקנים מאוד נחמדים, שהם גם אנשים טובים. מתחילת האימונים ובמחנות האימונים האווירה פשוט מצוינת, ויש חיבור בין כולנו. זה חלק משמעותי מאוד, שיתרום לנו הרבה במהלך הדרך. יש לנו קישור והתקפה טובים מאוד, ושחקנים מוכשרים וטובים, אבל החוכמה היא ברגע האמת. אז נכון שניצחנו 8:2 וכבשנו פה שלושה שערים ועוד ארבעה שערים, אבל זה לא המאני~טיים. מה שחשוב זה הליגה, ושם הסיפור שונה לגמרי".

יש ביקורות על ארדילס, שהוא מאמן רך מדי. אתה מסכים?

"ארדילס הוא מאמן רגוע ושליו, וזו הדרך שלו, שבה הוא מאמין. תאמיני לי, כשהוא צריך לצעוק הוא צועק. אז נכון שבניגוד ללואיס פרננדז הוא לא אמוציונלי, אבל הוא נותן לנו דברים אחרים שהם מדהימים. קחי למשל את העובדה שהוא נותן לכל אחד מאיתנו להביא את היכולות שלו למגרש, וכל זה דרך החופש שהוא נותן לכישרון שלנו. לדעתי זה דבר חשוב מאוד, שמאמן נותן לך חופש".

אתה לא מודאג מישיבה על הספסל? ששחקנים כמו מיכאל זנדברג או פבריס פרננדז יועדפו על פניך?

"אני יודע שמה שאני הולך להגיד ישמע כמו קלישאה, אבל זאת המציאות: זה מאוד בריא שיש מלחמה על ההרכב. מי שיהיה טוב, ישקיע באימונים וייתן תוצאות על המגרש הוא זה שיישחק. בכלל, אני מאמין שאם אנחנו רוצים לקחת אליפות, אנחנו חייבים שיהיה לנו ספסל עמוק וטוב לא פחות מההרכב הראשון. כדי לעמוד בציפיות שהצבנו לעצמנו - אליפות - אנחנו חייבים ספסל חזק. אין מה לעשות, על המגרש יש רק 11 שחקנים, לא 15, אז יש כאלה שיושבים על הספסל. אם זה יהיה אני? אני לא יודע, אבל אני אעשה הכל כדי להיות הכי טוב, ולהוכיח שמקומי בהרכב".

כל שנה אתה סובל מאיזו פציעה מוזרה בשרירי הבטן התחתונה. זה יעבור מתישהו?

"כל תחילת עונה זה קורה לי, והשנה אני חושב שעליתי על הבעיה: כשאנחנו יוצאים לפגרה, הגוף מקבל רפיון שהוא לא רגיל אליו, ולכן זה קורה. עכשיו ברוך השם הכל בסדר, ואני מקווה מאוד שאני לא אפצע יותר השנה".

אתה חושב על הנבחרת?

"אני חושב שאם אני אהיה טוב ואפגין יכולת טובה, זה לא ייעלם מעיניו של מאמן הנבחרת. החלום שלי הוא לייצג את ישראל בכבוד ולתת את מה שיש לי, כי זה כבוד גדול עבורי. אין קשר לזה שדרור קשטן הוא המאמן או מישהו אחר. מאמן הנבחרת הוא זה שקובע מי יוזמן, ואני מאוד מקווה שהוא ייקח אותי, אבל בשביל זה אני צריך לעבוד מאוד קשה ולהוכיח את עצמי".

לפני כארבע שנים, בתקופתו של מאיר פניג'ל, הגיעו לבית"ר כמה צעירים מוכשרים. ביניהם היה גם יצחקי, בחור צעיר מאשקלון שהגיע לתופת של בית"ר. במהלך השנים שחלפו נרקמה חברות עמוקה בין כל הצעירים. שניים מהם, שלומי ארבייטמן ומאור מליקסון, נמצאים היום במכבי חיפה. למרות המרחק, החברים שומרים על קשר. יצחקי, מבחינתו, לא שוכח מי הביא אותו ומי נתן לו את ההזדמנות הראשונה.

"אני מודה למאיר פניג'ל שהביא אותי לבית"ר ונתן לי את ההזדמנות הראשונה להכיר ולהיות חלק מהמועדון הזה", הוא אומר. "אי~אפשר להשוות בין הבעלים הקודמים לחוסן הכלכלי של ארקדי גאידמק, אבל מאיר לוי, פניג'ל וששון שם~טוב נתנו המון לבית"ר. הם השקיעו כספים, עזבו עסקים ונתנו הרבה לקבוצה. בזכותם הצלחנו, כל הצעירים, להגיע למה שאנחנו היום. הם האמינו בנו".

לא כואב לך לראות עכשיו את מליקסון וארבייטמן בחיפה?

"מאור ושלומי הם חברים מאוד טובים, ויישארו כאלה. בסופו של דבר כל אחד הגיע לדרך שלו ולבחירה שלו. האמת היא שבמהלך המשא~ומתן של כל אחד מאיתנו לא התערבנו אחד לשני ואפילו לא יעצנו, כי כשמגיעים למקומות האלה שמים את החברות בצד. אני בטוח שהם שלמים עם ההחלטות שהם עשו, ואני רק יכול לאחל לשלומי ומאור הרבה הצלחה, כי חוץ מזה שהם שחקנים טובים, הם אנשים טובים. אני מאחל להם בהצלחה, אבל לא נגד בית"ר".

נראה שמכולם מאור הכי חסר לך.

"כן, מאור זה חבר שהייתי איתו מעל חצי מהיום, כל יום. היינו מבלים הרבה יחד, גם בכדורגל וגם מחוצה לו. היה בינינו קשר מיוחד, שקשה להבין או להסביר. בכלל, גם מבחינה מקצועית היינו משחקים באותו תפקיד, והחברות תמיד היתה חזקה ולא התקלקלה. הוא היה כמו אח בשבילי, אבל אין מה לעשות: היינו צריכים להיפרד, וזה מה שקרה".

מה ההישג הכי גדול שאתה רוצה להגיע אליו?

"להגיע עם נבחרת ישראל למונדיאל, ולהגיע לקבוצה גדולה באירופה".

לפני ארבע שנים, כשהגעת לבית"ר, חלמת על היום שבו תגיע לרגע שתהיה שחקן מוביל?

"החיים של שחקן כדורגל זה לא להגיע הביתה ולחלום איפה הוא רוצה להיות, אלא לשאוף להגשים את החלומות. קו המחשבה שלי אומר שמי שלא שואף להתקדם פשוט לא יתקדם. היתה לי תקווה, המשכתי לעבוד קשה, והאמנתי שזה יגיע. מאימון לאימון מתקדמים ועולים קצת ברמה, ואז המעמד שלך משתנה לאט~לאט, והכל מתחבר. מגיעים לאן שמגיעים".

היום, אחרי שכבר יש לך חוזה טוב והכרה בקבוצה כמו בית"ר, אתה יכול להחשיב את עצמך כוכב?

"אני אולי במעמד אחר ממה שהייתי לפני ארבע שנים, אבל לא, אני לא כוכב. אני אותו ברק יצחקי, הילד מאשקלון".