ממראדונה לארדילס

כמנהגה בקודש, מיד עם תום מונדיאל הנוער בארגנטינה 2001, דאגה פדרציית הכדורגל העולמית, פיפ"א, לפרסם את שמות השחקנים שאותם הגדירו אנשי המקצוע שלה כתגליות הטורניר. אפשר היה למצוא שם כוכבים ידועים דוגמת מלך שערי הטורניר חבייר סביולה מארגנטינה (האלופה), קאקה מברזיל, ג'יבריל סיסה מצרפת וגם אחד ידוע קצת פחות, דרק בואטנג, שהביא את גאנה האלמונית עד למשחק הגמר. אפילו גדול כדורגלני תבל, דייגו ארמנדו מראדונה, לא נשאר אדיש לטאלנט, ובראיונות שנתן למדיה הוא ציין: "בואטנג הוא השחקן הכי מרגש שראיתי באליפות".

בסוף אותה שנה הפגינה גם התאחדות הכדורגל האפריקאית את הערכתה לכישוריו של היהלום, ובואטנג הוכרז כשחקן הצעיר המבטיח של היבשת. במולדת כבר סימנו אותו כיורש הרשמי של עבדי פלה האגדי, ושמו התנוסס בגאון בפנקסי הסקאוטרים בכל מועדוני השמנת של אירופה. ג'ון פנסטיל, עמנואל פאפו, אברהים עבד אל רזק וגם מייקל אסיין, שהיו בין שחקני הנבחרת הצעירה של גאנה, נתנו כולם טורניר מצוין - אבל לכולם היה ברור שהם עומדים בצלו של הכוכב הראשי, בואטנג.

גם ראשי מועדון הפאר היווני פנאתינייקוס חיככו ידיהם בהנאה נוכח ביצועיו של הקשר הצעיר. המהלך שביצעו חודשים ספורים לפני תחילת המונדיאל, שהעביר לשורותיהם את הפוטנציאל תמורת סכום צנוע של מיליון ירוקים, נראה כמו הברקת השנה.

די מהר נראה היה שגם אצל הירוקים מאתונה הגנאי מתחיל להפגין נוכחות. הקשר בלט במיוחד במשחקים מול אריות אירופה בליגת האלופות. סטיב מקלארן (היום מנג'ר נבחרת אנגליה), שהיה עוזר המנג'ר במנצ'סטר יונייטד ב-2001, התרשם מהכישרון הצעיר עד כדי כך, שכאשר התמנה שנה מאוחר יותר למאמן מידלסבורו, הוא הציע לפנא כמה מיליוני פאונד כדי להחתים את הצעיר העולה. רק בעיות ביורוקרטיות מול משרד הפנים הבריטי, שנבעו ממספר הופעות נמוך בנבחרת הבוגרת, מנעו את קבלת רשיון העבודה והכשילו את העסקה.

מוזר, אבל דווקא אז, כשהתקרב לשנתו העשרים, חל מפנה בקריירה של בואטנג. השחקן שנסק לגבהים מצא פתאום את עצמו צולל מטה. בשנת 2002, כשהנהלת פנאתינייקוס הכריזה על מהפכה בסגל, הגנאי הצעיר היה מהראשונים לשלם את המחיר. אחרי ייבוש מסיבי על הספסל הוא נשלח לחצי עונת השאלה באופ"י כרתים, ומשם לליגה השבדית האפרורית. אנשי מקצוע ומכרים קרובים מתקשים גם היום להסביר כיצד הקשר, שהיה בשעתו אחת ההבטחות הגדולות ביותר בעולם, מצא את עצמו לפתע בפריפריה של הכדורגל האירופי. בעוד הקריירה של בואטנג מדשדשת, דווקא מייקל אסיין, שרק שנתיים קודם לכן היה כינור שני, פרץ קדימה בדרך לחוזה חלומי בקבוצת המיליארדרים של צ'לסי.

בואטנג (23, 1.78 מ') נולד באקרה, בירת גאנה, ואת הסיפתח עשה באחת הקבוצות הידועות במדינה, ליברטי פרופשיונלס. פליקס אנסונג, הנשיא ואחד מבעלי הקבוצה, מספר על תחילת הדרך. "גידלתי את דרק כאילו הוא ילד שלי", הוא משחזר. "לא אחת הוא אפילו נשאר ללון בביתי. זה לא שאין לו הורים, פשוט הבית שלי היה במרחק הליכה מהמגרש של הקבוצה, וכך הוא היה יכול להגיע בקלות לאימונים. כבר בקבוצות הילדים הוא תמיד היה השחקן המוביל. כמו רוב שחקני הכדורגל, הוא לא אהב את בית~הספר - ואני הודעתי לו שבלי לימודים אין כדורגל.

"אלא שאז התחילו הנסיעות התכופות עם הנבחרת הצעירה, והוא נעדר לתקופות ארוכות מהבית. אגב, חוץ מכדורגל הוא גם מוזיקאי חובב. הוא כמעט לא יוצא לבלות, אבל הוא יכול להאזין במשך שעות למוזיקה ולרקוד יחד איתה. כשהוא נמצא בחברת אנשים הוא טיפוס שאוהב לעשות צחוקים, להשתעשע. פעם אחת, במחנה נבחרת הנערים, בזמן שהיה במקלחת, מלא סבון על הראש והפנים, הוא התחיל לרקוד ולשיר כשכולם מסביבו צוחקים ומשועשעים. די מהר הסבון נכנס לו לעיניים, הוא לא ראה מה קורה, אבל לא הפסיק לפזז. בשלב מסוים, תוך כדי ריקוד, הוא התנגש בעוצמה בקיר, קיבל חתך מעל העין ונפל. זה נגמר בתפירה בבית חולים. עד היום אפשר לראות מעל עין שמאל שלו צלקת, מזכרת מאותו אירוע.

"בגיל 16 הוא כבר עזב אותנו סופית לטובת קריירה מקצוענית באירופה. מי ששם עליו את היד ראשון היה נשיא קללמאטה היוונית, פאטווראס פאפאדופולוס, שהיה מקורב למועדון שלנו ונהג לדוג כשרונות גנאיים ליוון. בארץ החדשה היתה לו נחיתה קשה. הוא התגעגע הביתה, והתקשר אלי ואל הוריו לפחות פעם ביום. כשהמועדון היווני דאג לו למשפחה מאמצת, שגידלה אותו כאילו היה בנה, תהליך ההתאקלמות הושלם".

ניקוס טובראקוס, עיתונאי ספורט מקומי מקללמאטה, נזכר השבוע בתחילת הדרך של הנער הצעיר שהגיע לקבוצה הקטנה והצנועה: "הוא הגיע לפה עם עוד כמה שחקנים גנאים צעירים, וללא ספק היה השחקן הבולט מהקבוצה הזו. הוא היה צעיר מאוד, אבל השתלב יפה מאוד בקבוצה הבוגרת - ולמרות העובדה שתופקד כקשר, הוא הבקיע מספר לא מבוטל של שערים. אני זוכר במיוחד את אחת מתצוגות השיא שלו בקבוצה. זה היה משחק מול קבוצת הצמרת אא"ק מאתונה. דרק היה האחראי העיקרי לניצחון נדיר (3:0), ולקינוח הבקיע גול מדהים".

אחרי שנתיים בלבד בקבוצה הצנועה, כשלזכותו עומדים תשעה שערים ב~27 משחקים, הבינו גם מועדוני השמנת של יוון מה הפוטנציאל הטמון בגנאי הצעיר. אחרי קרב עיקש זכתה בסופו של דבר פנאתינייקוס להחתים את הכישרון העולה - וזאת לא לפני שנפרדה מ~1.3 מיליון יורו.

מיד לאחר המעבר לקבוצת הפאר היוונייה נפתחה אליפות העולם לנבחרות צעירות של 2001. שם, כאמור, הקשר כיכב. מי שהכיר את בואטנג מקרוב, והיה אחד האחראים העיקריים לפריחתו המוקדמת, הוא עמנואל אפראני, מאמנו בנבחרת הצעירה שהגיעה עד לגמר. "באליפות העולם בארגנטינה כינו אותו בחיבה 'מראדונה'", מספר המאמן. "הוא היה ממש פנטסטי, ובעיקר בזכותו הגענו עד המקום השני. דרק הוא קשר מחונן עם טכניקה מדהימה, דריבליסט בחסד, עם יכולת פריצה מרשימה. בנבחרת שאני אימנתי הוא שיחק כקשר. מייקל אסיין והוא השלימו זה את זה בצורה מושלמת בשני האגפים. אם אתה שואל אותי, ההבדל בין ההתפתחות של שני הקשרים קשור לכך שאסיין התחיל באקדמיות הכדורגל המפוארות של צרפת, ואילו דרק התחיל ביוון ואחר כך המשיך לשבדיה, ולכן הם התפתחו באופן שונה. אסיין, שהיה פחות טוב בתחילה, התקדם מהר יותר לטופ.

"לדעתי, אחת הבעיות העיקריות של דרק היא הבחירות הגרועות שלו בקבוצות שאליהן עבר, וגם העובדה שהוא החליף יותר מדי מועדונים, ולא שיחק מספיק בקבוצה אחת. לכן הוא גם איבד את מקומו בנבחרת ואת ההילה שאפפה אותו".

כשהסתיימה האליפות חזר בואטנג ליוון, שם נתן את אחת ההופעות היותר טובות בחייו. העיתונאי האתונאי כריסטוס קונטוס מהעיתון "קתימיריני" נזכר: "במשחק הבית מול מנצ'סטר יונייטד כולם היו מאוד מופתעים שבחור בן 18 שרק הגיע למועדון פותח בהרכב בליגת האלופות. זה היה המשחק הראשון שלו באיצטדיון האולימפי, שהיה מלא מפה לפה. הוא פשט נתן שואו, והציג יכולות מדהימות. כולם פה נשארו פעורי פה".

למרות התצוגה הנפלאה מול יונייטד, הקריירה של בואטנג לא התרוממה בפנא, שהחליטה, כאמור, לשחרר אותו לאחר שנתיים. קונטוס מנסה להסביר מדוע מיהרה הקבוצה לוותר על הטאלנט: "הוא לא נשאר כי היו שחקנים יותר מנוסים ממנו. זה אופייני ליוון: לצוות המקצועי ולהנהלה לא היתה מספיק סבלנות כדי לחכות שהוא יתפתח, והם העדיפו שחקנים מנוסים ממנו בהרבה. הוא פשוט לא זכה לצבור מספיק ניסיון, ולכן הוא דעך".

קונטוס מדגיש שביוון זוכרים בחור חיובי מאוד, חברותי ונחמד לכולם. "השערורייה היחידה שנקשרה בשמו היא שפעם אחת הוא איחר לשוב ממשחק של הנבחרת, ולאף אחד בפנא לא היה מושג מה קורה איתו - אבל בסוף הוא הגיע וכולם סלחו לו".

מי שהכיר את הדברים יותר מקרוב הוא אנגולוס אניסטיסיאדיס, מאמן פנאתינייקוס דאז, וכיום מאמן נבחרת קפריסין: "הוא הגיע לפנאתינייקוס מאוד צעיר. בן עשרים, בערך. אבל אצלו זאת לא היתה הבעיה המרכזית. מה שקרה באותה תקופה הוא שהקבוצה לא תיפקדה במשך תקופה ארוכה כפי שמצפים ממנה - כלומר, לא זכתה בתארים. ההנהלה החליטה על מהפך, והתוצאה היתה שחרור מסיבי של שחקנים. זה לא שהבאנו מישהו במקומו, פשוט החלפנו את כל שיטת המשחק. ההוכחה לכך שהדברים לא היו באשמתו היא שבמקביל לעזיבתו שוחררו לפחות שבעה או שמונה שחקנים מובילים של המועדון, שחקנים שאחר כך הגיעו גבוה מאוד בכדורגל האירופי, ואני מדבר על שמות כמו קאראגוניס, שגם הם הועזבו באותה עת".

אניסטיסיאדיס זוכר את בואטנג כשחקן מצוין, אבל מזכיר נקודה אחת שבה הגנאי עוד חייב להשתפר: "הוא חייב להקפיד יותר על הדיאטה הספורטיבית שלו. לפחות בתקופה שהוא שיחק תחת הדרכתי הוא לא הקפיד מספיק על תזונה נכונה, ולא עשה חשבון למה שהוא אוכל. לכדורגלן ברמות הללו זה יכול להיות קטלני, וזה עשוי לפגוע בו בעתיד".

השחרור מפנא הגיע מוקדם מהצפוי, ולאחר עונה וחצי במדים הירוקים הושאל בואטנג לאופ"י כרתים. ההשאלה לקבוצה קטנה כזאת היתה רמז לכך שמשהו לא עובד אצל הכישרון הצעיר. כשהסתיימה העונה ביוון מיהרה פנאתינייקוס למצוא קבוצה שתסכים לקנות את השחקן. בסופו של דבר הוא עבר לקבוצה שבדית אפרורית, אי"ק סולנה, תמורת 300 אלף יורו בלבד - כרבע מהסכום ששילמו היוונים שנה וחצי קודם לכן.

בשבדיה, התחנה הבאה של בואטנג, זוכרים שחקן מבטיח שגם קיים. ריצ'רד נורלינג, המאמן שאימן את הקשר במשך שלוש השנים שלו באי"ק: "הוא הגיע אלינו כשם גדול, היה אפשר להבחין מיד שהוא בעל שליטה טובה בכדור, יכולות מסירה משובחות וטכניקה גבוהה. בשנה הראשונה הוא היה פצוע, ולקח לו זמן להתרגל לצורת המשחק ולסביבה בשבדיה. אבל מאז הוא רק הלך והשתפר, ובשנה שעברה הוא היה אחד הגורמים המרכזיים לחזרתנו לליגה הראשונה".

אולה אנדרפסון, המנהל הספורטיבי של אי"ק, מספר על נסיבות עזיבתו את הקבוצה: "זה לא שהחלטנו לוותר עליו, הוא פשוט קיבל הצעה טובה מאוד, ולא רצינו לעמוד בדרכו. הוא היה הכוכב הגדול שלנו, ובשבילנו זו אבדה גדולה. בשנה שעברה הוא נתן עונה מצוינת, ואנחנו נתגעגע אליו. האוהדים פה מאוד עצובים מעזיבתו, וכבר מתגעגעים אליו".

האוהדים אולי מצטערים, אבל מי שמחכך את ידיו בהנאה הוא הבעלים של הקבוצה. אחרי שלוש שנים שבהן שיחק בואטנג בסולנה הוא נמכר לבית"ר בסכום הגבוה בהרבה מכפי ששילמה עליו סולנה. ההערכות מדברות על 1.7 מיליון יורו.

בעקבות הדעיכה של השנים האחרונות, והעובדה שהידרדר עד לליגה השבדית השנייה, בואטנג איבד את מקומו בנבחרת גאנה, ולא זומן כמעט לאף משחק של הכוכבים השחורים. דווקא בקיץ האחרון, לקראת ההופעה ההיסטורית של הנבחרת במונדיאל, הוא שב וקיבל הזמנה להצטרף לסגל הגנאי.

אלווי אמאנדה, שדר הספורט של תחנת הרדיו JOY FM, מסביר: "במונדיאל האחרון זו היתה בכלל הפתעה שהוא זומן, כי למשחקי המוקדמות הוא זומן רק למשחק אחד, ובאליפות אפריקה האחרונה הוא לא שיחק בכלל. בכל מקרה, במונדיאל בגרמניה הוא היה רק מחליף. והוא לא נתן הופעה מיוחדת, הוא היה בסדר, לא יותר מכך. ודאי לא משהו שדומה להופעות שלו בנבחרת הצעירה לפני חמש שנים".

למכריו שנשאלו השבוע מדוע כישרון ברמתו של בואטנג חתם במועדון צמרת במזרח התיכון ולא במועדון אירופי מוכר לא היתה תשובה חד משמעית. אחד ההסברים הנפוצים הוא שהבחירות בקריירה שלו לא תמיד היטיבו עימו - לא מבחינת הניסיון שצבר ולא מבחינת תפקידו במגרש. בואטנג שיחק בתפקידים שונים בקישור, ולעתים שימש גם חלוץ. כיום רוב אנשי המקצוע מסכימים כי התפקוד המתאים ביותר בשבילו הוא קשר אחורי, שבונה את ההתקפות מאחור, ומנצל את יכולת הכדרור שלו כדי לבוא מהמרכז וליצור איומים על השער.

למרות כל התהפוכות בקריירה של בואטנג, צריך לזכור שהגנאי חגג במאי האחרון 23 אביבים בלבד, והוא כבר בעל שבע שנות ניסיון בכדורגל האירופי. לכולם ברור שאם ארדילס ישכיל ללטש את היהלום שקהה במקצת, צפוי הקהל המקומי לחזות בניצוצות כדורגל שלא נפוצים בטדי. אם בואטנג יגשים רק מעט מהציפיות שתלו בו בעבר, הוא לא צפוי להישאר פה זמן רב - אלא אם יחליט לקחת איתו את בית"ר לטופ האירופי.