כמו סיפוריהם של 99 אחוז משחקני הכדורגל הברזילאים שהגיעו ממשפחות עניות וחלמו להיות כוכבים גדולים ועשירים בזכות המשחק שהפך לדרך חיים במדינה, כך גם סיפורו של ג'ואנו פינטו, הרכש החדש של בית"ר. החלוץ הברזילאי הגיע ממשפחה ענייה מאוד. הוא נולד בפורטה~ליזה שבצפון ברזיל, ובמשך כל ילדותו חלם על קריירה בקבוצה מקצוענית - קריירה שתאפשר לו לסדר את משפחתו מהבחינה הכלכלית.
בשבוע שעבר חתם פינטו על חוזה שישאיר אותו בירושלים במשך שלוש עונות, בקבוצה שהוא לא מכיר, אבל יודע שהיא יכולה לעזור לו להגשים עוד שאיפה גדולה: להגיע לליגת האלופות. "היו לי הצעות מהרבה קבוצות באירופה, אבל כל ההצעות היו מקבוצות שנמצאות באמצע הטבלה, מדשדשות ולא ממש יכולות להגיע למקום הראשון", הסביר החלוץ את הבחירה שעשה. "אני מאוד רוצה לשחק בליגת האלופות, ועם בית"ר אני יכול להגיע לשם. אני בטוח שאת המטרה הראשונית שלנו, שהיא אליפות כאן, בישראל, אנחנו נשיג- ואז נגיע לבמה הגדולה באמת. שם תמיד רציתי להיות".
אתה מכיר את הליגה בישראל?
"שמעתי על ישראל מעט מאוד. שני חברים שלי מברזיל ששיחקו כאן המליצו לי בחום, והסבירו לי שמדובר במדינה שקטה עם אנשים חמים מאוד. בנוגע לבית"ר, שמעתי שיש מסורת גדולה מאוד למועדון הזה, והוא נחשב למועדון הכי גדול בישראל, במיוחד בכל מה שקשור לאוהדים של הקבוצה. יש בעלים חדשים שרוצה להחזיר את הקבוצה לימים הגדולים שלה, ואני שמח שאני חלק מהתוכנית הזאת. הדבר היחידי שמפריע לי כאן הוא המלחמה שיש עכשיו".
אתה מפחד ממה שאתה שומע ורואה בטלוויזיה?
"זה לא עניין של פחד. האמת היא שאני מרגיש הרבה יותר בטוח בישראל מאשר בברזיל. אני לא צוחק. תחשבו על זה שבברזיל אנשים הורגים אנשים אחרים בשביל שעון או סתם בגלל שהם קמו בבוקר בצד הלא נכון של המיטה. כאן בישראל זו מלחמה על בית, מלחמה של דת. אני ממש לא מפחד, ובכלל מה שראיתי בטלוויזיה כל~כך שונה ממה שאני רואה שאני כאן".
בזמן הקצר שאתה נמצא כאן, מה אתה חושב על הקבוצה ועל המאמן אוסי ארדילס?
"האמת היא שלא ראיתי יותר מדי, אבל אין ספק שבית"ר היא מועדון מאורגן מאוד עם הנהלה מאוד מסודרת ואנשים טובים. יש שחקנים טובים מאוד בקבוצה, ויש כאלה שאתה רואה שהם בעלי כישרון ענק ורצון גדול להצליח. ארדילס הוא מאמן טוב, והדבר שאני הכי מחכה לו זה להתחיל בעבודה הקשה לקראת תחילת העונה".
ביום חמישי שעבר, בזמן משחק אימון של בית"ר מול בית~שאן, פינטו לא הרגיש כל~כך בנוח. הוא שמע כמה מאוהדי בית"ר נוהמים לעבר שחקן הקבוצה סאדאת בוקרי. במהלך הראיון הוא ניסה להסביר, אפילו כמעט להתנצל: "אני לא ממש אהבתי שהאוהדים עשו 'הו הו' לשחקן השחור בקבוצה. גם אני שחור. אמנם לא כמוהו, אבל אני גם לא לבן".
אחרי הסבר קצר, שהבהיר לפינטו שאין שום קשר בין הנהמות לבין צבע העור, והן קשורות דווקא לאמונתו המוסלמית של בוקרי, הוא לא הבין על מה מדובר. ובכל הסבך הזה, דבר אחד דווקא ניחם את הברזילאי: שאוהדי בית"ר לא גזענים בכל הנוגע לצבע העור. "חשבתי שנהמו לעברו בגלל שהוא שחור, ולא ממש אהבתי את זה", אמר, "עכשיו את מחדשת לי שזה בגלל שהוא מוסלמי. אני לא מכיר את ישראל מספיק כדי לבוא ולחוות דעה, ואני ממש לא מכיר את אוהדי בית"ר, אבל ממה שראיתי במשחק שהיינו בו בבית~שאן, מדובר באוהדים מאוד חמים, שאוהבים מאוד את המועדון שלהם".
בכל הנוגע לתקשורת עם השחקנים, אתה לא חושש קצת בגלל השפה?
"האמת היא שאני מתכנן ללכת ללמוד עברית. כבר דיברתי עם ההנהלה, ואני מאוד רוצה להתחיל. בכל הנוגע לכדורגל, לדעתי אין דבר כזה, 'קשיים בתקשורת'. אחרי הכל, אני מאמין שאפשר להצליח אם יש לך מספיק מוטיבציה, רצון ומקצוענות. כדורגל זו שפה בפני עצמה, ולכן אני לא רואה שום קושי".
בזמן הראיון הרים לפתע פינטו את מגיני העצם שלו. הסיבה? מדובר במגינים בייצור אישי. על המגינים כתוב "ג'ואה מרסלו" _ בנו הקטן של פינטו, בן השנה וחודשיים. החלוץ מציג את המגינים בגאווה, ומסביר: "הדבר הכי יקר לי בחיים זה בני הקטן, שאני מאוד מתגעגע אליו עכשיו. אם שחקן פוגע לי ברגל, זה כאילו הוא פוגע בבן שלי, וזה מביא לי מוטיבציה".
המשפחה שלך עומדת להצטרף אליך?
"כן. ברגע שנחזור ממחנה האימון ברומניה, אשתי אנה~סופיה ומרסלו יגיעו לישראל. אני כל~כך רוצה שהם יבואו כבר. אני בן~אדם שקט מאוד, שאוהב מאוד את הבית שלו ואת המשפחה, וכשהם לצדי כל השאר כבר ממש לא משנה. אני בטוח שאנה~סופיה תאהב את ישראל. מזג האוויר פה טוב, ובכלל העיר ירושלים מאוד יפה".
ולסיום, מה תאחל לעצמך בישראל?
"הרצון של ההנהלה ושל כל מי שמעורב בבית"ר זה לקחת אליפות. זו הסיבה שהביאו אותי, וזה מה שאני מתכוון לתת לקבוצה. מכבי חיפה אמנם קבוצה חזקה, אבל נראה לי שעם כל ההשקעה של בית"ר השנה וכל העבודה הקשה, האליפות היא שלנו".
"האליפות היא שלנו"
חנית אטדגי
20.7.2006 / 16:36