עוד קבוצה באירופה

"אם יש דבר אחד שאיני מסוגל לסבול", הודה בעבר המיליארדר פאבלוס ינאקופולוס, שמשמש יחד עם אחיו ת'נאסיס כנשיא וכבעלים של פנאתינייקוס אתונה, "זה להפסיד. כשאני מפסיד אני חש מין ריקנות שכזו, שאוכלת אותי מבפנים. אני מתעב את המקום השני". בעונה שעברה, לאחר סיום השלב הראשון ביורוליג, בו דרסה קבוצתם את בית ג', אמר פאבלוס לשחקניו במהלך ארוחת ערב חגיגית שאם לא יעפילו לפיינל פור בפראג, כדאי להם לאתר את הבניין הכי גבוה באתונה ולקפוץ ממנו. השחקנים געו בצחוק, אך ינאקופולוס הרצין לפתע והודיע שהוא כלל לא מתלוצץ. בסופו של דבר הודחה פאו ברבע הגמר על ידי טאו ויטוריה. איש לא התאבד, אגב.

הינאקופולוסים סבורים שפיינל פור אחד בארבע שנים הוא הספק דל למדי. בסיום העונה אשתקד הכריזו כי כללי המשחק ישתנו בעונה הקרובה, בה יארחו הירוקים את הפיינל פור במגרשם הביתי. המאמן אובראדוביץ' קיבל צ'ק פתוח, ועל אף הסגל הכמעט מושלם ממילא, החליט לערוך בו מספר שינויים. יאקה לאקוביץ' אומנם עזב, אך ראמונס שישקאוסקאס, הצלף הליטאי אחריו רדפה חצי אירופה, חתם תמורת 1.3 מיליון יורו. ליטאי אחר, רוברט יבטוקאס, שהיה קרוב לסאן אנטוניו ספרס, סיכם תמורת סכום מפלצתי.

בדומה לאחים ינאקופולוס, גם משפחת קוקאליס שונאת להפסיד. משפחת קוקאליס היא הבעלים של אולימפיאקוס פיראוס, מועדון הספורט הגדול ביוון. "ויותר משהקוקאליסים שונאים להפסיד, הם שונאים לראות את האחים ינאקופולוס שמחים", מעיד העיתונאי ניקולאוס ורלאס מהעיתון "צ'מפיון". אולימפיאקוס שלהם אומנם שולטת בכדורגל, בכדורעף ובכדורמים, אלא שדווקא קבוצת הכדורסל עשתה בושות לאורך העשור. הפתרון של משפחת קוקאליס היה פשוט: היא החתימה את המומחה מספר אחד לענייני אובראדוביצ'ים - פיני גרשון.

ובעוד שקבוצתו לשעבר של המאמן הישראלי יורדת אט אט מנכסיה ומאבדת את השחקן המשמעותי ביותר שלה, גרשון כמעט והשלים את הסגל לעונה הבאה. הקיץ, לראשונה בשנים האחרונות, נדרש גרשון לפעול בצורה חדה, ממוקדת ומהירה גם בעונת המלפפונים. באולימפיאקוס אין לו מין דיוויד בלאט שכזה, אפילו לא דן שמיר לרפואה. במכבי היה גרשון משול לנהג שמקבל לידיו את המפתחות לרכב המפואר שמחכה בחניה, בעוד שכל שהיה עליו לעשות זה לנווט את המכונית ליעדה. באולימפיאקוס גרשון הוא שותף מלא לתהליך הייצור וההרכבה של רכב הפאר האדום, שהולך ונבנה במפעלים בפיראוס.

גרשון, כפי שהובטח לו, קיבל מראשי המועדון תקציב בלתי מוגבל ויצא לסיבוב קניות ארוך במיוחד: הרכז סקוני פן, שהוזכר כמועמד למכבי, כמו לקבוצות בכירות אחרות ביבשת, סיכם לשנתיים תמורת שני מיליון דולר. גם הקלע הנרי דומרקאנט, אשתקד באפס פילזן, חתם. אבל הרכש הנוצץ והמשמעותי מכולם הוא ארווידאס מצ'יאוסקאס, ה"קלצ'ניקוב", שהובא הישר מניו-אורלינס הורנטס. מאצ'אס יחתום בימים הקרובים על חוזה אדיר, אחד הגדולים אי פעם באירופה: שמונה מיליון יורו וחצי לשלוש שנים לכל הפחות, כשכרגע מתנהלים דיונים על עונה רביעית. "הסגל, למעשה, כמעט הושלם", אומר ורלאס. "גרשון עכשיו מחפש רכז מחליף שיעלה מהספסל ויעזור במלאכת הריכוז. זאת החתיכה האחרונה בפאזל".

מירוץ ההתחמשות לא נעצר ביוון, כמובן. גם טאו ויטוריה, ברצלונה וקבוצות-העל הנוספות אינן קופאות על השמרים. ברצלונה החתימה במהלך בזק את יאקה לאקוביץ' ועוד קודם לכן את מאריו קאסון המוכשר. טאו הצליחה להשאיר אצלה את סקולה, לא דבר של מה בכך, צירפה את קאיה פקר מאפס פילזן ואת איגור ראקוצ'ביץ'. צסק"א, דינמו מוסקבה, ואפילו פרוקום סופוט מתחזקות כל העת.

ובמכבי ת"א? המצב לא פשוט. אנתוני פארקר עזב, וויל סולומון עשוי להחתך, שארפ עוד לא סגור, בורשטיין הפצוע טרם קיבל הצעה, וויצ'יץ' ובאסטון עדיין מנסים למצוא חוזה ב-NBA. נכון ל-14 ביולי, השחקנים הבטוחים בסגל הם שרון ששון, ג'יימי ארנולד ויניב גרין, כשאליהם הצטרפו ליאור אליהו וסימאס יסאיטיס. סיטואציה בעייתית, שספק אם יש לה תקדים בהיסטוריה של המועדון.

החתמת יסאיטיס היא נקודה ששווה להתעכב עליה. מדובר בשחקן צעיר בן 24, שמעולם לא שיחק מחוץ לליטא, בטח שלא בקבוצה בסדר הגודל של מכבי ת"א. אשתקד, בריטאס, נע בין הספסל לחמישיה. לא ברור איזה תפקיד מייעד לו ספאחיה, אבל בליטא בטוחים: יסאיטיס, על אף היותו שחקן מוכשר, אינו תחליף הולם לפארקר.

"העובדה שספאחיה יאמן את מכבי תקל מאוד על יסאיטיס, אבל כמו ששני הצדדים יכולים לצאת נשכרים מהקשר הזה, כך הוא גם יכול להיכשל", מאבחן העיתונאי לורינאס לוינסקאס. "הבעיה של יסאיטיס היא שהוא לא כל כך יציב. יש לו ערבים בהם הוא כמעט בלתי עציר, אבל לא מעט פעמים בהם הוא לא עושה כלום. אם הוא באמת הולך להיכנס למשבצת של פארקר, לא בטוח שמכבי תוכל להרשות לעצמה את הערבים הפחות טובים האלו".

כך או כך, קשה עד בלתי אפשרי להעריך היום כרגע כיצד יראה הסגל הסופי של הצהובים בעונה הבאה. הבעיה האמיתית של מכבי היא שנכון להיום, רוב השחקנים האירופאים הטובים, כמו גם הזרים, כבר תפוסים. ומכבי, כאידיאולוגיה, לא מוכנה להיכנס למאבקים על שחקנים חתומים, או לשלם דמי פיצוי לקבוצות עצמן. ספאחיה ייאלץ, ככל הנראה, לאתר מציאות מעבר לים. הקרואטי, יש לציין, אינו מעוניין בוויל סולומון כרכז פותח. ספאחיה מחפש בליגות הקיץ רכז אמריקאי, מנהל משחק באופיו.

שחקן שהוזכר כמועמד הוא פרנק וויליאמס, לשעבר בשיקאגו בולס ובניו-יורק ניקס. וויליאמס הוא פלופ NBA מהדהד ושחקן מועד לפציעות. קודם לכן שיחק במכללת אילנוי, שם נתן שנתיים ראשונות מצויינות אך עונה שלישית מאכזבת למדי, שבעקבותיה הידרדר למקום ה-25 בדראפט. מועמד נוסף שהוזכר בעיתונות היוונית הוא תיוס אדני, שגרשון אינו מעוניין בו באולימפיאקוס. עוד עדות להיצע הדל בשוק.

רגע של ספקולציה: במקרה שספאחיה לא ימצא רכז טוב מסולומון, המשאבים יוקצו לצירוף שחקן חוץ נוסף, מוביל ומוכר, כשהלפרין יהיה חלק חשוב ברוטציה. ישנן, כמובן, אופציות נוספות: שמעון מזרחי, שמעוניין בישראלי אחד לפחות בחמישיה, ישמח לראות את הלפרין כרכז פותח, לצד סולומון שיוסט לעמדת הסקנד-גארד, עם יסאיטיס, באסטון ו-וויצ'יץ'. אפשרי, אך לא סביר. האפשרויות רבות ומגוונות. על ספאחיה מוטלת המשימה למצוא קונספציה חדשה.

ולמרות כל האמור לעיל, מי שלא מתרגש מקיץ הבלהות שעובר על מזרחי ושות' הוא מולי קצורין, מאמנם לשעבר של הצהובים ומאמן נימבורק הצ'כית בהווה. "הניסיון מלמד ששמות גדולים הם לא בהכרח ערובה לתוצרת מיידית. זה לא שאתה מביא שמות גדולים וצ'יק צ'ק לוקח את גביע אירופה. זה לא עובד בצורה כזאת", טוען קצורין. "נכון שהרבה קבוצות באירופה משנות ומשקיעות, אבל עדיין אי אפשר לדעת איך תראה הכימיה הקבוצתית ומה הרמה שיפגינו. על צסק"א הגדולה של איבקוביץ' אמרו שתזכה באליפות אירופה בקלות, ובסוף היא סיימה בפיינל פור במוסקבה במקום הרביעי. גם הספרדיות, שבשנים האחרונות משקיעות הרבה יותר כסף ממכבי, נכשלות פעם אחר פעם".

למרות זאת, קצורין סבור שעזיבתם של גרשון ופארקר הורידה סופית את המסך על השושלת המפוארת שנבנתה בנוקיה בשנים האחרונות, ושבעונה הבאה נראה מכבי אחרת לגמרי. טובה פחות, כנראה. "העזיבה של פיני ופארקר היא משמעותית מאוד", הוא אומר. "את פיני יש כאלה שאוהבים יותר או פחות, אבל במבחן התוצאה הוא הביא את מכבי לחלל. הוא הביא אותה כל כך גבוה, שמהגובה הזה אפשר רק לרדת. גם העזיבה של פארקר, שהוא ה'גו טו גאי' הכי טוב שהיה פה בכדורסל, ואני זוכר הרבה מאוד שנים אחורה, מהווה מכה קשה.

"אגב, אני לא בטוח שגם אם פיני היה נשאר וכל הקבוצה היתה נשארת היא היתה מסוגלת לשחזר את מה שעשתה", מוסיף קצורין. "יש עניין של רעב, טקטיקה, מגיע הזמן שלומדים להכיר אותך. פיני הלך ואיתו הלכה הכריזמה שלו, העובדה שסחב את האוהדים, תיעתע בעיתונות, למעשה ניהל את הכדורסל. במקומו מגיע מאמן זר, שלא דובר את השפה ולא מחובר למנטליות ומהבחינה הזאת יהיה מדובר במשהו אחר".

אולם חרף האובדן הכפול, מסרב קצורין למהר ולהכריז על שובם של ימי שנות ה-90' האפורים. "מכבי, לאורך ההיסטוריה שלה, נאלצה לא פעם לבנות את עצמה מחדש", מסכן המאמן. "דורות התחלפו, צמתים מכריעים באו והלכו. הבעיה היא שהפעם הקבוצה שהתפרקה היתה הקבוצה הכי טובה באירופה, או לפחות אחת מהשתיים, ואת הקבוצה החדשה ישוו כל הזמן לזאת הקודמת. רמת הציפיות תעשה לספאחיה ולשחקנים החדשים חיים הרבה יותר קשים".