ההיסטוריה מגלה: גמר עם מעט שערים

ההיסטוריה של מפגשי גביע העולם בין צרפת ואיטליה מרמזת שהגמר ביום ראשון יהיה טקטי ועם מעט שערים. מצד שני, לא צריך להיות היסטוריון כדורגל כדי לנחש זאת, מספיק היה להסתכל על מה שהן עשו בגרמניה 2006.

בארבעה משחקים שהתקיימו מ-1938 ועד 1998, הן נפגשו פעמיים בפריז במסגרת רבע הגמר, פעם במכסיקו בשלב השני, ופעם בארגנטינה במשחק בשלב הבתים. רק פעם אחת, אי שם ב-1938, כבשה אחת הקבוצות שלושה שערים. איטליה עשתה זאת עם 1:3, בדרך לגביע העולמי השני שלה ברציפות. אותו משחק זכור בעיקר בגלל האווירה האנטי פאשיסאטית של 58 אלף הצופים, חלק גדול מהם גולים איטלקים שהתנגדו לשלטונו של מוסוליני, באצטדיון איב דה מנואר. אחרי 1:2 על ברזיל בחצי הגמר ו-2:4 על הונגריה בגמר, הקפטן ג'יוזפה מאצה קיבל את הגביע עם הצדעה פאשיסטית, והפך את המאמן ויטוריו פוצו ליחידי שזכה פעמיים בתואר הנכסף.

40 שנה מאוחר יותר, ב-1978, איטליה שוב ניצחה. הפעם היא עשתה זאת עם 1:2, והשכיחה את היתרון הצרפתי המהיר, שהגיע אחרי 37 שניות בלבד. הנבחרת הצרפתית של מישל פלאטיני לא הצליחה בארגנטינה, אבל העפילה לחצי הגמר ב-1982 ו-1986, וזכתה ביורו ב-1984. הנבחרת של פאולו רוסי זכתה במונדיאל של 1982.

ב-1986 צרפת סוף סוף ניצחה, 0:2 משערים של פלטיני הנפלא ויאניק סטופירה. מאותו משחק ועד היום צרפת הייתה הטובה מבין השתיים בזירה הבינלאומית.

ב-1998 הן נפגשו בסטאד דה פראנס בפריז, שם 0:0 צמוד הפך לניצחון 3:4 בדו קרב בעיטות עונשין מ-11 מטרים. חמישה מהצרפתים שראו אז דשא יהיו שם גם ביום ראשון - פביאן בארטז, ליליאן תוראם, דויד טרזגה, תיירי הנרי וכמובן זינדין זידאן. שני האיטלקים היחידים שחוזרים מאותה הדחה כואבת הם הקפטן פאביו קנבארו ואלסנדרו דל פיירו.

בעצם, מאז 1978 לא ניצחה איטליה את צרפת בשישה משחקים רצופים. לפני כן עברו 60 שנה ו-19 משחקים עד שצרפת חגגה לראשונה ניצחון מול האיטלקים.