גרמניה חוזרת למציאות

האוהדים הגרמנים קיוו. הם, שלא האמינו כי "קבוצת המלפפונים", כמו שכונתה הנבחרת לפני המונדיאל, תגיע להישגים. אבל האמונה חזרה, ועמה הביטחון העצמי. כן, הגרמנים האמינו בזכייה אפשרית, שה"קלינסמנים" הקטנים יכולים לקחת את כל הקופה. הגרמנים שמחו והתלהבו, הם סחפו מדינה שלמה לאופוריה. עד שהגיעו פירלו וגרוסו. וג'ילארדינו שעוד התעלל בגופה. הגרמנים נדמו. האווירה נעלמה. כאילו מסך הסוואה שמח שהיה תלוי לפניהם הוסר. הגרמנים נזכרו שהם גרמנים. מלנכוליים, מהורהרים, שקועים בעצמם.

שעה לאחר מכן, הגרמנים כבר יצאו לרחובות. חלק מהם צהל, כי "את השמחה הזאת אי אפשר להפסיק", הם הודיעו בחגיגיות לעוברים ושבים. אחרים יצאו לרחוב בתחושה של דווקא, כשהם שרים "לעולם לא נאכל יותר פיצה", לפי מנגינת גוונטנמרה.

האיטלקים בגרמניה הראו פתאום נוכחות מסיבית. שיירות, מחסומי כבישים עם דגלים והרבה לעג לרש. הגרמנים דווקא עברו את זה בסבלנות. בקלן נעצרו 30 מתפרעים, בדורטמונד 37. בעיירה במזרח הפכו 25 מופרעים כיסאות ושולחנות במסעדה איטלקית. מתוך 30 מיליוני הגרמנים מול הטלוויזיה, ולפחות עשרה מיליונים בכיכרות ובפאבים, מדובר במספרים אפסיים.

האוהדים היותר יצירתיים הגיבו לשירת "ברלין, ברלין, אנחנו נוסעים לברלין", הקריאה הגרמנית במקורה, שהאיטלקים שרו בהקנטה לעברם, בשירת "ממילא שטוטגרט הרבה יותר יפה". בשטוטגרט ייערך בשבת המשחק על המקום השלישי, המכונה בגרמניה בבוז "גביע האננס".

בהמשך הלילה עלו לגרמנים הדמעות. כל התקוות שהם תלו במונדיאל, בזכייה האפשרית שאמורה היתה להעניק למדינה דחיפה קדימה, נדמו כבועה שהתנפצה. האופטימיות, חלק בלתי נפרד מתהליך השגשוג המחודש, שכבר הביאה לעליות שערים בבורסה הגרמנית, פגה.

אתמול כבר ירדה הבורסה בחזרה, אבל התקשורת הגרמנית מנסה להציל חלק מאותן תחושות. ה"בילד" רשם על חצי עמוד ל"בחורים": "חבל, אבל נלחמתם כמו אלופי עולם". בכתבה נוספת קורא הצהובון לאוהדים לא להיות עצובים, משלוש סיבות. האחת: גרמניה יותר טובה מברזיל. השנייה: קלוזה הוא "המפציץ" מספר אחת. השלישית: עכשיו גם הנשים מבינות את חוק הנבדל.

בסך הכל, העמידה גרמניה מונדיאל למופת. מסודר, שמח, בלי תקלות מביכות ועם המון אוהדים עליזים ומקוריים, וכן, גם המון אוהדות. האירוח הידידותי של הנבחרות והאוהדים הזרים הביא לגרמנים הרבה סימפטיה. וזו סיבה מצוינת לגאווה. כמו גם הנבחרת הגרמנית הצעירה והשאפתנית, שעשתה את כל שביכולתה. קלינסמן הגיב אחרי המשחק ואמר: "הנבחרת שיחקה בכל משחק עם כל הלב. גרמניה יכולה להיות גאה בנו".

ההפסד הוא שיחת היום, אבל ללא טינה. האוהדים הגרמנים מודים שאיטליה היתה טיפה טובה יותר, מסודרת יותר, סבלנית יותר, טכנית יותר. במצבים של אחד על אחד, לא הצליחו הגרמנים לעבור את האיטלקים, מה שמצביע על גבולות היכולת האישית. האוהדים הגרמנים גם לא מתלוננים על השיפוט או על ההצגות האיטלקיות עם גלגולים על הרצפה ותפיסת איברים דואבים לכאורה אחרי כל מגע.

המשחק גרם להרבה אנשים לצקצק בלשון. בלי הרבה וירטואוזיות, הפגינו שתי הנבחרות משחק טקטי פנטסטי. כמו במשחק שח, נאבקו שני הצדדים להשיג יתרון כלשהו. עוד כמה מילימטרים קדימה ושמאלה, עוד לחץ מימין, יותר מהר קדימה. דברים כאלה. בסיכומו של דבר, במאבק בין שני השחקנים על הקווים שהזיזו את הכלים על המגרש, ניצחו הניסיון והבקיאות של ליפי את ההכנה האינטנסיבית של קלינסמן. וגם אם המשחק היה דל באירועים לאורך דקות ארוכות, אלו שהתרחשו היו מהנים במיוחד. 120 דקות מותחות ומרתקות לכל אוהד כדורגל שאוהב את כל הפנים של הספורט הזה.