לילה בלי כוכב

מאמה מיה. זה היה המשחק הטוב של נבחרת איטליה מזה הרבה זמן. התוצאה פנטסטית, וכל מי שהיה שלשום באיצטדיון בדורטמונד ראה שנבחרת אחת שיחקה כדורגל ואילו השנייה רק רצה. אי אפשר לדמיין מה יקרה ב-9 ביולי בברלין, אבל אף אחד לא דמיין שאיטליה תהיה שם אחרי שתנצח את גרמניה המארחת.

ההצלחה של האיטלקים היא קודם כל עבודה של המאמן מרצ'לו ליפי. זו היתה ההוכחה האולטימטיווית לעולם כי הכדורגל האיטלקי אולי אינו הכי יפה בתבל, אבל הוא הכי מאורגן והכי יעיל שיש.

הנבחרת של ליפי היא בעצם קבוצה בלי כוכב, זאת בהנחה שאי אפשר לקרוא למגן או בלם מצוין, או לשוער גדול, כוכבים של קבוצה. אין לנבחרת זידאן או רונאלדיניו. פרנצ'סקו טוטי? הוא בכלל פצוע. אין לה גם שחקנים שהיו לנבחרות איטלקיות גדולות בעבר, כמו פאולו רוסי, רוברטו באג'יו או טוטו סקילאצ'י. אבל ההגנה האיטלקית, בראשות ג'יאנלואיג'י בופון ופאביו קנווארו, היא הכוכבת, והנבחרת כולה מתפקדת כיחידה אחת. אפשר להגיד שכולם בנבחרת הזו הם פועלים, אפילו טוטי.

בנבחרת הזו אין 11 פועלים, אלא 16-15 שחקנים שמתפקדים כיחידה אחת. אפילו וינצ'נזו יאקינטה, שאף אחד לא רצה אותו בנבחרת ולא ממש הבינו איך הוא הגיע אליה. אפילו אלסנדרו דל פיירו, שרק ליפי האמין בו. מי היה מאמין שהוא יבקיע שער בחצי הגמר? גם את פאביו גרוסו לא החשיבו כל כך, אבל הוא אחד השחקנים המשמעותיים. השחקנים האלה מתנהגים אחרת כשעליהם החולצה הכחולה של הנבחרת.

איטליה ניצחה בחמישה משישה משחקים, מאזן השערים שלה 11-1 וגם השער היחיד שספגה הוא עצמי. ההגנה מדהימה, ולא רק בגלל בופון וקנווארו. גם בזכות מארקו מאטראצי, שהחליף את אלסנדרו נסטה. הפציעה של נסטה נחשבה מכה קשה מאוד, אבל מאטראצי משחק כרגע לא פחות טוב ממנו. ג'יאנלוקה זמברוטה וגרוסו יכולים לשחק בקישור ההגנתי בכל קבוצה או נבחרת, אבל באיטליה הם משחקים כמגנים ועושים עבודה מעולה, גם בהתקפה. אנדריאה פירלו משחק בתפקיד הגנתי בקישור. הוא מרכז את העניינים ואיטליה שולטת בקצב המשחק כשהיא רוצה, או נותנת ליריבה לשלוט בו כשנוח לה.

הניצחון הביא לחגיגות גדולות בנבחרת וכמובן באיטליה. רבים אומרים שלא היו חגיגות כאלה והרגשה כזו מאז הזכייה בגביע העולם ב-82'. ליפי הפך ממאמן מושמץ לגיבור, וכולם רוצים שימשיך. ליפי לא רוצה להמשיך, גם בגלל פרשת השחיתות בה מעורב בנו, אבל גם בגלל שהוא מאמין שכדאי לפרוש בשיא, כאלוף עולם או לפחות פיינאליסט. הוא גם יודע שבטח תגיע הצעה ממועדון גדול.

בנבחרת מרוויח ליפי (לפי הערכות, הסכום סודי) כשני מיליון יורו, חצי ממה שקיבל ביובנטוס, ואולי שליש ממה שמקבל מוריניו בצ'לסי. למרות שאינו רודף בצע כמו טרפאטוני, ליפי חושב גם על זה.

ליפי נמצא במרכז החגיגות, אבל הוא ממשיך להצטנע ומדבר על הנבחרת כקבוצה. "אני איש של קבוצה, זה מתאים לי. רוח הקבוצה היא החשובה, ולאף אחד אחר בטורניר אין את תחושת הצוות של איטליה, את ההקרבה למען האחרים, כמו שיש אצלנו", הוא אמר אתמול.

התשובה של ליפי לביקורת שספגו האיטלקים בגרמניה, ולהזכרת הקטאנצ'ו, היתה על המגרש: הוא שיחק התקפי. מסוף המשחק שלשום ובכל ההארכה הוא שיחק עם יאקינטה, דל פיירו, ג'ילארדינו וטוטי, ארבעה מקדימה. מאוד לא אופייני לאיטליה.

ליפי סיפר כי הוא כמעט לא ישן אתמול: "ראיתי את המשחק כל הלילה, פעמיים, כולל ההארכה". עכשיו הוא רוצה "לגמור את העבודה. אי אפשר לשמוח אם לא נזכה, אחרי שכבר הגענו לפה". ליפי לא נוהג לדבר על שחקנים, אבל אחרי המשחק הוא היה חייב להזכיר את קנווארו, שהיה מצוין, והגמר יהיה משחקו ה-100 בנבחרת. הוא שיבח אותו, וקנווארו עקץ את העיתונאים הגרמנים שאמרו לפני המשחק כי המארחת תאכל את איטליה כמו פיצה. "אתם רוצים ממני פיצה?", פנה לעיתונאים הגרמנים, כשהאיטלקים פורצים בצחוק גדול.

ליפי גם סיפר אתמול כי "90 אחוז שטוטי יפרוש מהנבחרת מיד אחרי הגמר". השאלה אם זה יהיה עם גביע.