סופרמודל

1. "אבל למה בארבעה ביולי", מיכאל כמעט בוכה לי על הכתף ברכבת שמובילה אותנו מדורטמונד למינכן. "או.קיי, עם רמת הכישרון שיש לנו זה סביר להפסיד בחצי הגמר, זה אפילו הישג, בטח אם אלו האיטלקים שתמיד מנצחים אותנו במשחקים החשובים. אתה בטח יודע על חצי הגמר ב-1970 והגמר ב-1982, והיו עוד, אבל למה מכל התאריכים המשחק הזה היה צריך ליפול דווקא בארבעה ביולי?".

מה הקשר ליום העצמאות האמריקאי אני תוהה, אבל עוד לפני שהמחשבה נגמרת מיכאל מסביר: "אתה יודע מתי זכינו בפעם הראשונה באליפות העולם, נכון? ב-1954 כשניצחנו 3-2 את הונגריה בגמר, נכון? אז התאריך של המשחק הזה היה הארבעה ביולי. 52 שנים אנחנו מדברים על הארבעה ביולי, זה היום שבו החזרנו את הגאווה שלנו, זה אחד המועדים הכי חשובים בשנה, ומה נרגיש עכשיו כל ארבעה ביולי?".

מיכאל מתלונן על פיפ"א, שאסרה על פרינגס לשחק משום ש"איזה עיתון באיטליה פרסם איזו תמונה", ומצטט את העיתונים מסבירים שהמחליף שלו, קהל, הפריע לבאלאק לשחק, ישב לו על המשבצת, בדיוק הפוך מפרינגס שידע לשמש לו גיבוי.

אני אומר לו שאולי עדיף היה גם אם באלאק היה מפנה פחות אנרגיה אל השופט ויותר אל הכדור. "יה", הוא אומר, "יה. באלאק שחקן טוב, אבל הוא לא מה שחשבנו. הוא לא לידר אמיתי". צודק.

2. מוטל'ה שפיגלר ציטט לא מכבר משפט שאמר לו יוהאן קרויף: כשאתה בוחן קבוצה, אל תסתכל בהכרח על השחקנים הכי טובים שלה, תבדוק מי השחקן הכי חלש שלה. מי השחקן הכי חלש של נבחרת צרפת? עד כמה הוא חלש?

שתי הנבחרות מחזיקות חולייה קדמית פותחת של ארבעה שחקנים, מהם שניים ותיקים ומנוסים. אצל הצרפתים מאלודה וריברי מצטרפים בכנפיים לזידאן והנרי. אצל פורטוגל דקו ורונאלדו מצטרפים לפיגו ופאולטה. פיגו ומי? פאולטה. חלוץ מרכזי שלא זז מטר מלב הרחבה, שכבש שער בדקה הרביעית של המשחק הראשון, מול אנגולה, ומאז נעלמו עקבותיו.

השאיפה להגיע לגמר המונדיאל כשפאולטה הוא החלוץ המרכזי שלך היא כמעט חוצפה. בוודאי כאשר מהצד השני ניצב תיירי הנרי. באמצע המחצית הראשונה הנרי התחיל להתמקם מאחור, מפנה שטחים למשחק המסירות ובעיקר לכוח הפריצה. תוך עשר דקות הוא ייצר את הפנדל. הנוכחות שלו, העוצמה, מבעיתה הגנות. מול הנרי, פאולטה נראה כמו חיים זיסוביץ'. תבחרו.

דקו, טאלנט גדול, הועלם על ידי הקשריים האחוריים של צרפת, ויירה ומקאללה. פיגו תמיד היה סוס, אולם ככל הנראה הוא כבר סוס מת. כריסטיאנו רונאלדו, כישרון עצום, לא בכדי משחק עם נעלי לק אדומות. רונאלדו הוא דוגמנית. דוגמנית-על אמנם, אבל דוגמנית. כולו יופי, אבל תועלת ממשית אין בו.

פורטוגל עשתה את שלה. היא כמעט קיבלה פנדל, כמעט כבשה, כמעט עלתה לגמר המונדיאל. צרפת היא ההבדל הקטן, היא ה-1-0 מפנדל שמביא אותך לגמר מונדיאל. נבחרת שניצחה בדרך את ספרד, ברזיל ופורטוגל יותר מראויה לשחק ביום ראשון בגמר. כמה ניסיון יש עליהם, כמה חוכמה, וכמה ברק כשצריך. רק כשצריך.

3. משחק הכדורגל לא פופולרי במיוחד בהודו. מה הטעם בכדור אם אסור לחבוט בו במקל של עץ. אבל בגואה, רצועת החוף המתויירת בדרום-מערב המדינה, ניתן למצוא יותר ילדים שבועטים ונוגחים בכדור מבכל מקום אחר. התיירים הביאו הנה את המשחק, והילדים מתקשים לסרב לו.

בכפר הקטן בו גרתי לא היו מכשירי טלוויזיה, כך שהילדים למדו את סודות המשחקים מהמבקרים המערביים, וזה מזה. אחד מהם, כבן 12, התקשה להיפרד מהכדור שנתן לו במתנה תייר שעזב. יום ולילה הוא שיחק בכדור הבלוי, מגלה כישרון כאילו גדל על החוף בברזיל ולא על זה שבגואה (גם היא מושבה פורטוגזית לשעבר).

כשנפרדתי ממנו נתתי לו במתנה את החולצה הכחולה שלי, מספר 10, זו של נבחרת צרפת. אנגלית הוא לא קרא, אז הסברתי לו: זו החולצה של זידאן. השם לא אמר לו דבר. הוא שמע על מראדונה, גם על פלה, ואיזה תייר אנגלי לימד אותו להגיד בובי צ'ארלטון, אבל מי זה הזידאן הזה. יש לי תחושה שהיום, שלוש שנים מאוחר יותר, גם הוא כבר מכיר את השם. ואם לא היום, אם ירצה השם, אז ביום ראשון.