קח כדור, תפנטז

גם חצי הגמר השני, אתמול באיצטדיון החללית עוצר הנשימה במינכן, לא חילץ את המונדיאל מהיובש היצירתי אליו נקלע. למרות פתיחה מבטיחה, חזרו במינכן מהר מאוד לנקודת המוצא, לאותה שגרה משעממת של בקושי שער למשחק בשלבי ההכרעה. שלשום בדורטמונד היתה לפחות דרמה, שני שערים בתוספת זמן וגרמניה מודחת בבית. אתמול זו כבר היתה כרוניקה ידועה מראש. שער ממצב נייח בדקה ה-33, 0:1 קטן לצרפתים ויאללה למארסלייז בברלין. ללא קשר לגמר הממשמש ובא בין צרפת לאיטליה, אפשר לפסוק בוודאות שאליפות העולם גרמניה 2006 היתה אחת הגרועות בתולדות המפעל המפואר הזה.

אם בכל זאת רוצים לחפש קרן אור, אפשר למצוא אותה מהבהבת בטריקולור, ויותר נכון מעל לראשו של מספר 10. זה לא שלזיזו היה כזה משחק גדול אתמול, אבל גם ככה הוא הוכיח עד כמה ההשפעה שלו על הנבחרת דומיננטית. הנוכחות שלו מורגשת בכל רגע ובכל פינה על המגרש. כל מהלך עובר דרכו. הוא הנווט. בלעדיו צרפת לא היתה בגמר.

זיזו לא המציא מחדש את תפקיד הפליימייקר. הוא לא המציא אותו עכשיו וגם לא לפני עשר שנים כשהפציע והאיר את עולם הכדורגל שלנו. זיזו הוא הפליימייקר היחיד בדורו, כי פשוט אין עוד מלבדו. הוא לא גרם למאמנים לשנות גישה, להחליף את הקונספציה, לפתח שיטת משחק חדשה, או לחילופין להפסיק לחשוב שפליימייקר הוא מוצר ארכאי. גם בשלהי עידן זיזו, עדיין אין דרישה לבעל מקצוע כזה, רכז קבוצה. באף מועדון או נבחרת מובילים בעולם לא מחזיקים פונקציה כזו. צ'לסי, יובה, ארסנל, ברזיל - פשוט אין עוד אחד כזה. הקונספציה הרווחת היא שבמגרש אתה חייב 11 פליימייקרים בכל עמדה, לא אחד שישלוט בקצב המשחק, בעל-בית קלאסי, כמו זיזו.

בעולם כזה, זיזו הוא תחריט אוריגינל, אבל כדי שבעל-בית כזה יפרח באמת הוא חייב חופש מוחלט. אמנם גם ביובה אצל ליפי וגם בריאל מדריד פוסט דל בוסקה, זידאן הוגבל ובכל זאת סיפק את הסחורה, אבל הכוונה היא שכדי ששחקן כזה יעלה לרמות של אלוהים ורוח הקודש - פלה ומראדונה - הוא חייב חופש מלא. קח כדור, תעשה מה שאתה רוצה, תפנטז. בדיוק כמו שהוא עושה בנבחרת צרפת.

גם אחרי הניצחון אתמול וההעפלה לגמר, די ברור שדומאנק לא גאון גדול. עורך ה"ל'אקיפ" לא ייאלץ להתפטר הפעם. מספיק להיזכר בפרצוף של זיזו אחרי שדומאנק החליף אותו נגד קוריאה, כדי להבין שגם זידאן לא בדיוק מחזיק מהמאמן שלו.

אלא שדווקא החולשה של דומאנק, סידרה לנו את זיזו, שהציל את המונדיאל העבש הזה, כי באיזשהו שלב בדרך, זיזו השתחרר מהמאמן שלו והתחיל לעשות את מה שהוא רוצה באמת על המגרש. כשלצידך משחקים הנרי, ויירה ומקללה, דברים גדולים נולדים מזה. למרות המאמן שלה, צרפת בגמר. יהיה מעניין לראות בברלין את זיזו וחבורת פורקי העול שלו מול האיטלקים והמאמן המתוכנת שלהם. השירה המאולתרת מול המכונה המשומנת. את מי אתם מעדיפים כאלופת עולם?

אמנם "הבילד" מרח היום בעמודו הראשון את הכותרת "כולנו מאחוריך, כולנו בוכים איתך" מעל לתמונת המאמן הלאומי יורגן קלינסמן עם הראש באדמה, אבל האמת היא שגרמניה לא בכתה אתמול בערב.

ביציאה מהאיצטדיון בדורטמונד, הם חזרו לאיטם, עצובים, אבל לא מפורקים. אחרי המראות של אוהדי ארגנטינה וחלק קטן מאוהדי ברזיל כשהודחו, זה היה קצת מפתיע. לא ראיתי אוהד אחד בוכה. גם כשאיטלקים ניסו להקניט אותם בפרובקציות חביבות, הם לא הגיבו. "סי יו אין שטוטגרט" (המשחק על המקום השלישי) שרו האיטלקים, והגרמנים לא הנידו עפעף ולא הזילו דמעה.

בבילד נערך סקר בו נקבע שלמרות ההדחה, רוב הגרמנים שמחים. למה? כי הם גאים בנבחרת, כי גרמניה שיחקה כדורגל יפה, כי המדינה התגייסה. חלק אמרו שלאיטליה פשוט הגיע. זה גם עניין מנטלי. הגרמנים מאופקים, תמיד עם הרגליים על הקרקע. איך אמר לי הברמן הגרמני במינכן, "אנחנו לא איטלקים, או ארגנטינאים, אנחנו לא מוחצנים, אצלנו הכל בפנים. אנחנו חייבים לשמור על איפוק".