קריסת מערכות

1. אין הרבה דברים בעולם שיכולים לערער את הביטחון העצמי הגרמני, ביטחון שהוביל אותם לנסות להשיג את הבלתי אפשרי בכל תחומי החיים, אבל נבחרת איטליה היא בבחינת חתול שחור עבור מי שמקדש בדרך כלל את ההיגיון הקר. מסביב לאיצטדיון בדורטמונד פתחו כתבי טלוויזיה בכל פינה את השידור מחצי הגמר עם אזכורים היסטוריים שגורמים לגרמנים להתגרד. "בפעם האחרונה שארבע נבחרות אירופיות הגיעו לחצי גמר המונדיאל, היתה זאת איטליה שלקחה בסוף את הגביע", ירה בקולו הפלצני שדר סקיי. "גרמניה מעולם לא ניצחה את איטליה בגביעי עולם, בפעם האחרונה שהן נפגשו זה נגמר..........". אין צורך להמשיך.

הגרמנים ידעו היטב לפני המשחק כי לאיטלקים יש בבונקר את כל האמל"חים השמורים בדרך כלל לדויטשלנד: קור רוח וניתוח אקדמי ופסיכולוגי של משחק הכדורגל. כאשר מוסיפים לזה סגל שחקנים טוב בהרבה ואת הפיקנטריה ההיסטורית, מובן מדוע המקומיים חששו מהפתעה. עיתוני הבוקר של גרמניה הכינו כבר לפני המשחק את התירוצים, ומרחו את פרצופו המדוכא של טורסטן פריגנס עם כיתוב ציני על הדרישה האיטלקית להשעות את קשר באיירן, כאילו רק הוא יכול היה לנצח את ליפי. בדרך לאיצטדיון, מריצים הכתבים הגרמנים אחד על השני מניפולציות זולות שמהותן פאניקה, עם משפטים כמו "אם נעבור את איטליה, נהיה אלופי עולם".

את טירוף המערכות המחישו בצורה המדויקת ביותר הפנים של גרמניה במונדיאל הזה, של יורגן קלינסמן. הפצפיסט החייכן מקליפורניה פשוט איבד את העשתונות במשחק. כבר מאופן שירת ההמנון שלו, שנראה יותר כמו תפילה, ניכר כי הוא חושש, אתם כבר יודעים ממה. אם חיפשתם אולי לכך שהשחקנים שלו החמיצו הפעם את ההזדמנויות שהם הגיעו אליהן, אולי תמצאו אותה בצעקות החריגות של קלינסמן על השופט, בתנועת הידיים המבטלות, בקפיצות והבכיינות אחרי כל שריקה חסרת משמעות. כשהפנים של גרמניה מטפטפים מזיעה שמשמעותה לחץ, כך בדיוק מתפקדים השחקנים שלו, שבדרך כלל מכריעים את המשחק מכמות מצבים שכזאת. בסיום נעמדו כמה אוהדים ועיתונאים מאחורי הספסל של קלינסמן ומחאו לו כפיים על אליפות נועזת ומהנה, אבל האיש התקשה עדיין לתפקד ונעץ את מבטו בדשא.

קלינסמן ידע למה הוא חושש מהחתול השחור האיטלקי. במגרש הוא פוגש יריב לא פחות מלוכלך, משמקדש גם הוא כל אמצעי בפני הניצחון. סירוב ללחוץ ידיים אחרי תיקולים קלים, העברות זמן מתוחכמות ופאולים שיודעים לעצור את המומנטום. על החתום: גאטוסו, אולי המצטיין במשחק, פירלו, אולי השחקן הכי טוב של איטליה במונדיאל (פלוס בישול מדהים לגרוסו) ושאר הגרמנים עם פני הפוקר. סליחה, האיטלקים.

את הלחץ הזה וחוסר הניסיון של קלינסמן, ניצל עד תום מרצ'לו ליפי. המאמן האיטלקי לא רצה להגיע לפנדלים והימר עם תחילת ההארכה על ההתקפה, עם דל פיירו ויאקינטה, מול הגנה עייפה ומפוחדת. ליפי ניהל את המשחק כמו מחשב נייד והבין מיד כי הגרמנים חסרי ביטחון ורזים בהרבה מבחינת כישרון. הוא כיוון כל העת לבטן הרכה וידע מתי לפגוע בה.

2. אולי אחרי ההפסד לאיטליה, יבינו הגרמנים מדוע מיכאל באלאק בחר לשחק בעונה הבאה בצ'לסי. באלאק הוא הכדורגלן הכי מוכשר שיצא מגרמניה בדור הנוכחי. הוא השיג הכל בזירה המקומית, אבל נכשל בהבמה הבינלאומית (גמר צ'מפיונס ליג עם לברקוזן, גמר וחצי גמר מונדיאל עם גרמניה), פשוט כי הוא משחק בקבוצות פחות טובות מהיריבות איתן הוא מתמודד (ריאל מדריד, ברזיל, איטליה). באלאק יודע כי אם ימשיך לשחק בבאיירן הוא שוב יעבור בין היציעים, כמו אתמול בדורטמונד, ויודה לאוהדים על התמיכה אחרי עוד הפסד הירואי. בצ'לסי הוא לא יהיה השחקן הגדול היחידי ולא כל התיק ייפול רק עליו.

3. מי שלקחו את המפלה מול איטליה קשה במיוחד היו דווקא הספסרים, ולא האוהדים הגרמנים, שחיזקו את שחקניהם השוכבים על הדשא והרימו אותם לסיבוב פרידה מהיציעים. החל מהיום ניתן יהיה למצוא כרטיסים לגמר במחיר שווה לכל נפש אצל הגרמנים הרבים שנתקעו איתם.