טיפול שבדי

לסוון היה ביטוי שהפך לבדיחה: "מחצית ראשונה טובה, מחצית שניה פחות טובה". זה היה סיכום משחק אופיני שלו, דל משעמם, נטול רגש ולמרבה הצער מדויק. גם הכהונה של סוון מתאימה למשפט, היא החלה טוב ומאז יורו 2004 נתונה בירידה. השורה התחתונה מספרת על 40 נצחונות, 17 תוצאות תיקו ועשרה הפסדים. שלושה רבעי גמר בהם הפסיד סוון לפיליפאו, ועוד סיפור אחד שמלמד יותר מכל על אופיו של המאמן השבדי. ב-2004 הזמין אריקסון את פריה אלם, מזכירת יו"ר ההתאחדות האנגלית לביתו לארוחת ערב רומנטית. עם סיום הארוחה לא בזבז סוון דקה ופינה את הכלים למדיח הכלים ורק אז הוביל את הדוגמנית לשעבר לחדר המיטות.

הכדורגל של סוון נראה וריגש בהתאם. מי שמסוגל לפנות כלים בניחותא לפני סקס ייצר נבחרת מסתגרת, חיוורת ומאכזבת שרק לאחר הרחקת שחקן וארבע וחצי משחקים, הראתה תשוקה של ממש במונדיאל. אבל תחילת הרומן של סוון עם הכדורגל האנגלי נראתה מבטיחה בהרבה. הוא הגיעה אחרי התפטרותו של קווין קיגן שהוצג ככלי ריק על ידי נבחרת גרמניה במשחק הנעילה של וומבלי. אז נשמעו כמה קולות של פטריוטים, שנעלבו מכך שהתפקיד הבכיר יוענק לזר, אבל באופן כללי סוון נבחן על סמך תוצאותיו. הוא ייצב את הנבחרת, הביא שפיות אחרי הטלטלות הרגשיות הילדותיות של קיגן והוביל אותה ל-1:5 במינכן. למשך כמה חודשים סוון הפך לדמות פופולארית, ואז החלו הרומנים מהצד עם מספר נשים וצ'לסי, רדיפת הבצע, שכר העתק מההתאחדות והעמידה במקום מבחינה מקצועית.

הכל היה נסלח אם אנגליה היתה ממשיכה להשתפר. רומנים עם מזכירות וכוכבות טלוויזה מעוררים עניין רכילותי אבל לא זעם, שאיבת הכסף מההתאחדות וגורמים מסחריים עוררה גועל, אבל זה היה מחיר משתלם תמורת נצחונות על גרמניה וארגנטינה. רק שהתחושה היתה שסוון הוא מאמן של רבע גמר וכדורגל אפור, אבל עם תווית מחיר של אלוף עולם. מעבר לכך, אין לו יכולת טקטית או מנהיגותית לנצח יריבות של ממש או להערים על מאמנים מובילים. באיטליה הוא היה מוכר כלוזר וזכה באליפות רק עם המיליונים של סרג'יו קראניוטי בלאציו ב-2000. עם נבחרת אנגליה נחשפו מגבלותיו שוב ושוב. מול ברזיל לפני ארבע שנים, הוא לא הצליח לדחוף את שחקניו והובס טקטית. מול פורטוגל לפני שנתיים הוא נהנה מהופעת הבכורה מרשימה של ווין רוני בזירה הבינלאומית , אבל מהרגע שהחלוץ הצעיר נפצע, אנגליה עברה להתגונן ברחבת החמש. בגרמניה, אנגליה חזרה לאחור והציגה כדורגל שכל מאמן אנגלי בפרמיירשיפ היה מתבייש בו גם ללא שכר של 5 מיליון ליש"ט לשנה.

הטירוף של הזמנת ת'יאו וולקוט לסגל נטול חלוצים כשירים לא ישכח גם אחרי שכל מעליליו המינים של מיסטר ברנס השבדי יעלמו מהזיכרון. הדבקות בדיויד בקהאם בכל מחיר וחמור מכך, ההחלטה לשחק תמיד עם ג'ררד ולמפארד באותו הרכב, גם בטורניר שבו למפארד לא יכול לפגוע בתחת של חמור עם בנג'ו, גרמו לכך שאנגליה לא מיצתה שבריר מהפוטנציאל שלה. גם כשהתעקשותו של סוון על שילובו של אוון הארגריבס הצליחה והשחקן הצטיין בעמדת הקשר האחורי מול שבדיה, במשחק הבא מול אקוודור הוא הוסט לעמדת המגן הימני. אחרי כל משחק עמדו עיתונאים, שחקני עבר ואוהדים וניסו להבין מה עובר בראש של סוון. האיש שהתעלם מהצהובונים אחרי עוד חשיפה על חייו האישים וזכה להעלאת שכר אחרי פגישות עם פיטר קניון ורומן אברמוביץ' מצ'לסי, התנהג כאילו סדר היום שלו מוכתב על ידי רצון להוכיח שיש לו אופי והוא לא סוון המשמים המוצג בתקשורת. אבל למרות השינוי לכאורה, אנגליה נותרה אותה אנגליה, סוון אותו סוון, וההסתגרות ברחבה אותה הסתגרות.

אז תודה סוון, על אותו לילה במינכן, סליחה אוון הארגריבס, ושלום אריקסון. אני מקווה שתהנה מהכסף שצברת כאן יותר משאנו נהנינו מהכדורגל שלך, ושתצליח בספרד או איטליה או בכל מקום שהפתי התורן ישלם לך. רק חסוך מתושביי האיים האלו את כדורגל "מחצית ראשונה טובה, מחצית שניה פחות טובה" שלך.