המשחק בין גרמניה ואיטליה יהיה מפגש קלאסי ומעניין בין שני סגנונות שונים. גרמניה, במשחקה החלש ביותר עד כה, הייתה זהירה נגד ארגנטינה ולא עלתה כמו הנבחרת הנלהבת שראינו מפתיחת הטורניר עד רבע הגמר. המשחק הזהיר פגם בה מאוד, וכמעט עלה לה בהעפלה. הקישור הגרמני נתן למרכז השדה הארגנטינאי להניע כדור בחופשיות, מה שגרם לויתור כמעט מוחלט על חלקים נרחבים מהמגרש. מול איטליה גרמניה לא תוכל להרשות לעצמה לתת ליריבה לשחק בסגנון שלה. יותר שחקנים חייבים להצטרף להתקפה וללחוץ את מרכז השדה האיטלקי.
סביר להניח שגם במשחק הזה קלינסמן יעלה במערך זהיר. ועדיין, קיים הבדל גדול בין הסגנון הגרמני לאיטלקי, מכיוון שגרמניה עולה עם שני חלוצים מובהקים, פודולסקי וקלוסה, בעוד האיטלקים יעלו, סביר להניח, עם מערך ה-4-5-1 שבו פתחו מול אוקראינה, כשטוטי משחק מאחורי לוקה טוני. גרמניה צריכה לגרום לקצב להיות מהיר, מה שיהפוך את המשחק לפחות מאורגן ויוציא את היריבה משיווי המשקל.
נראה שליפי, אחרי הדילמה שהייתה לו בפתיחה, מצא את המערך שלו נגד אוקראינה, עם לוקה טוני בודד בחוד. מול אוקראינה האיטלקים הבקיעו שער מהיר, מה שגרם לבלוחין לשנות מערך. גרמניה תשאף גם היא לשער מהיר, שיאלץ את ליפי להכניס חלוץ שני ולפתוח מעט את מרכז השדה הצפוף. כאן גם טמון היתרון הגרמני, מכיוון שאפילו אם האיטלקים יהיו אלה שיעלו ליתרון, קלינסמן לא יצטרך לאלתר וימשיך לשחק עם שני החלוצים. איטליה נראתה מול אוקראינה הרבה יותר טוב מאשר נראתה במשחקים הקודמים בטורניר, אבל חשוב לזכור שעדיין לא פגשה יריבה ברמה של גרמניה, ונהנתה מהגרלה מאוד נוחה עד לשלב הזה, בוודאי שיחסית לגרמניה, צרפת ופורטוגל. עד כה איטליה לא הרשימה במיוחד, וכעת מגיע המבחן האמיתי שלה מול אחת הפייבוריטיות לזכות בגביע.
שחקני המפתח יהיו, כמובן, מיכאל באלאק בגרמניה ופרנצ'סקו טוטי באיטליה. יש לי הרגשה שבאלאק, שהיה לא יותר מסביר עד כה, יעלה את רמת משחקו ותהיה לו השפעה ישירה על התוצאה. לגבי טוטי, האיטלקים יכולים להתעודד מהעובדה שהוא משתפר ממשחק למשחק ונראה טוב יותר אחרי פתיחה מגומגמת. חשוב לאיטלקים שיהיה כשיר ויגיע לשיאו, מכיוון שהנבחרת הזו תלויה בו ובנויה סביבו. אם לשפוט על פי היכולת מהמשחקים הקודמים, גרמניה מגיעה כפייבוריטית.
פיגו, תתעורר
בצרפת התחוללה מהפכה של ממש במשחקים האחרונים. אף אחד לא זוכר עוד את היכולת העלובה בשלב הבתים, את התיקו מול שוויץ ואת השוויון של דרום קוריאה בדקות הסיום. היום צרפת היא הנבחרת התוססת והמבריקה ביותר מהארבע שהגיעו לחצי הגמר. ניכרת בכל חלקיה ההתעוררות והפריחה, חדוות המשחק חזרה והיא נראית חדה. צרפת עדיפה על פורטוגל כמעט בכל פרמטר, החל מהתיאום המושלם במשחק ההגנה, דרך ההצטרפות של הקישור ועד להתקפה המהירה והמסוכנת.
דקו חוזר להרכב פורטוגל לאחר ריצוי עונש ההרחקה ויוסיף הרבה לנבחרת שהרגישה בחסרונו מול אנגליה. אבל גם אתו, עם פיגו ועם כריסטיאנו רונאלדו, לחוליה הקדמית של צרפת זידאן, ריברי והנרי, כשויירה מצטרף מאחור, יש עדיפות ברורה. הבעיה הגדולה של פורטוגל היא חוסר האיום ההתקפי. פאולטה פשוט לא הגיע לטורניר. מילא שהחלוץ כבש רק שער אחד עד כה, הוא כלל לא משותף במשחק ואין לו מחליף ראוי. בהיעדר איום ממשי על השער, הנבחרות היריבות יודעות שכדי לשתק את פורטוגל צריך לסגור את רונאלדו ופיגו באגפים ובכך, בעצם, הושלמה המלאכה. מול נבחרת שנטרלה את רונאלדו, רונאלדיניו, אדריאנו וקאקה, השחקנים של סקולארי יצטרכו למצוא פיתרון יצירתי לפריצת המערך הצרפתי.
על פורטוגל דיברו לפני הטורניר כנבחרת התקפית, אבל מה שהביא את סקולארי לחצי הגמר היה הסגנון ההגנתי והלחימה. פורטוגל לא נצצה נגד אנגליה, ולמרות שהאנגלים נותרו בעשרה שחקנים, שיטת המשחק לא השתנתה. המאמן הברזילאי ימשיך לבנות על סגירה חזקה בהגנה, התקפות מתפרצות וניצול מצבים נייחים.
שחקני המפתח יהיו פיגו וזידאן. קווי הדמיון ביניהם ברורים: שני שחקנים שנמצאים בשלהי קריירה מפוארת ועשירה, שכבר פרשו מהנבחרות שלהם וחזרו לאחר מכן, כוכבים גדולים שצריכים לסחוב את חבריהם על המגרש ולהפגין יכולת אישית גבוהה. אלא שבניגוד לזידאן, שרק מככב ממשחק למשחק, פיגו נראה עייף ודועך. הוא חייב להתאושש, מכיוון שבלעדיו הסיכוי של פורטוגל נמוך עוד יותר. בכל מקרה, הצרפתים הם המועמדים שלי להמשיך הלאה.