תשעה ביולי. זו היתה התשובה של ריימונד דומנק לכל מי ששאל אותו לאן הוא חושב שנבחרת צרפת תגיע בטורניר גביע העולם. זו היתה התשובה שלו עוד לפני שהנבחרת המריאה לגרמניה; זו היתה התשובה גם אחרי שני המשחקים הראשונים המאכזבים של הטריקולור; וכמובן שזו היתה התשובה אתמול, אחרי הניצחון על ברזיל והעלייה המרגשת לחצי הגמר.
עד לפני מספר ימים, הביטוי "תשעה ביולי" עוד שימש למשל ולשנינה בקרב עיתונאים ואוהדים. יש שאומרים כי גם אצל חלק מהשחקנים. עכשיו, מיותר לציין, אף אחד לא חושב כך. נוכחות צרפתית בברלין, בתשעה ביולי, היא עניין מתבקש, אולי אף הנפה של הגביע בפעם השנייה בתוך שמונה שנים. דבר שמעטים, אם בכלל, העזו לחלום עליו לפני שבועות ספורים.
ALLER LES BLEUS. שינוי של הברה אחת בצרפתית הופך את הקריאה המסורתית "קדימה הכחולים", למשפט "קדימה הזקנים". הסיסמה הזו נשמעה שלשום בפרנקפורט לצד קריאת הקרב הרגילה. זה קרה בעיקר כשזינאדין זידאן נגע בכדור. הנבחרת הצרפתית הפכה את החיסרון מספר אחד שלה - ממוצע הגיל הגבוה - ליתרון, והאוהדים הגיבו בהתאם.
בינתיים, על הדשא, הפנסיונרים שיחזרו את ימי הזוהר שלהם וכעת הם נמצאים מרחק משחק אחד בלבד ממימוש המטרה של דומנק. במצב עניינים שכזה, פורטוגל לא נראית פתאום כמשוכה גבוהה בדרך למטרה.
"הזקנים עדיין כאן", מחייך דומנק, ונראה פתאום מלא ביטחון עצמי, אנטיתזה לדמותו ביומיום. "כמובן שאני מרוצה מההופעה של השחקנים, בייחוד הוותיקים. זה פנטסטי, זה מרגש, הכל נכון, אבל זה היה רק צעד אחד קדימה. אנחנו רוצים להגיע לגמר ובשביל זה אנחנו צריכים לנצח עוד פעם".
"רק שזה יימשך"
זינאדין זידאן, שנתן את משחקו הטוב ביותר בנבחרת מזה שנים ונראה יותר ברזילאי מכל שחקן אחר על המשטח בוולדשטאדיון, חושב כמו מאמנו. "אנחנו רוצים גמר ורוצים גביע, לא רוצים להיעצר עכשיו. זה כל כך יפה, כל כך נפלא, אנחנו רק רוצים שזה ימשך".
"אתם אמנם מופתעים, אבל אנחנו לא", שר דומנק את שירת ה"אמרתי לכם" בהקשר של יכולתו הנהדרת של זידאן שלשום. "הוא מודע לכך שכל משחק עשוי להיות האחרון שלו ומשחק בהתאם", אמר המאמן, "אם כולם ישחקו כך זה יהיה נפלא".
אבל לא רק זיזו נראה מבריק. גם שחקנים אחרים שזכו בגביע העולם לפני שמונה שנים או ביורו ב-2000, נראו לפתע צעירים בכמה שנים טובות. פטריק ויירה הוא דוגמה בולטת. את התחייה הזאת אפשר להסביר בכמה סיבות. קודם כל, השחקנים האלה מאמינים בעצמם. שנית, הם נהנים לשחק יחד ורואים את הנבחרת כקבוצה ולא כאסופת כוכבים. ולא פחות חשוב - הרצון להוכיח. את רוב השחקנים הוותיקים חתכה התקשורת בביקורות קשות על יכולתם. חתכה ופצעה. כעת הגיע התשלום.
2002. גם הכישלון במונדיאל הקודם משחק תפקיד. צרפת הגיעה אליו כמועמדת בכירה להגן על התואר וחזרה הביתה, אחרי השלב המוקדם, ללא שער זכות. "היינו חייבים להוכיח לעצמנו ולעולם אחרי הכישלון ב-2002 שאנחנו לא זבל, שאנחנו שווים, שנבחרת צרפת היא עדיין נבחרת בכירה בכדורגל העולמי", אמר תיירי הנרי, עוד אחד שהוכיח את עצמו אחרי שנקטל על ידי התקשורת. החשש. דומנק מרגיש כל כך טוב שהוא לא התבייש להראות לכתבים ששמר לעצמו את אחד הכדורים של המשחק נגד ברזיל. אבל יש גם דברים שטורדים את מנוחתו של שחקן התיאטרון החובב. הברור והבולט ביניהם הוא הרגשת האופוריה במחנה הצרפתי בהמלין. אתמול הוציא דומאנק הוראה חד משמעית לשחקנים: כבו את מכשירי הטלפון הניידים שלכם, זאת לאחר שהשחקנים קיבלו בשעות החופשיות שלהם מאות שיחות ממכרים מאושרים. דומאנק גם ביקש מהשחקנים שלא להסתכל בערוצים הצרפתיים הנקלטים בגרמניה, "כי הכל שם עליהם. כל התוכניות מסתובבות סביבם, מדברים רק עליהם". החשש שלו מהשפעות האופוריה ברור. פתאום צרפת פייבוריטית בחצי הגמר. מי היה מאמין.