1. החצי השני של משחקי שמינית הגמר התחיל בקול ענות חלושה והסתיים בשני מפגשים מעודדים שהשאירו טעם של עוד. אחרי משחקי יום שני, אי אפשר להגיד שאיטליה ואוקראינה היו נבחרות טובות יותר מיריבותיהן ושהכרטיס לרבע הגמר הגיע להן.
לאיטליה יש בעיה קשה בהתקפה, שמקרינה על שאר מערכי הנבחרת. דומה שחוסר היכולת של מרצ'לו ליפי לבחור בצמד חלוצים יציב גורם לחוסר ביטחון. ליפי עדיין לא מצא את הרביעייה ההתקפית המתאימה, וכך קרה שטוטי, דל פיירו, יאקינטה, טוני, אינזאגי וג'ילארדינו פתחו או שותפו במשחקים שונים בטורניר. מצב כזה יוצר חוסר תיאום מוחלט בין החלוצים. במצבים בהם צריך למסור, הם לא עושים זאת, לא בהכרח מטעמי אנוכיות, אלא בעיקר כיוון שהם מתקשים להבין את החלוץ שלצדם. האיטלקים הגיעו לטורניר עם שני חלוצים, לוקה טוני וג'ילארדינו, שהבקיעו יחד 48 שערים בליגה, ולפתע הפכו אנמיים לגמרי. איטליה משחקת רע מאוד, בלי יכולת הרתעה, ובלי מצבי כיבוש ראויים.
אם כאב הראש הזה לא מספיק, הרי שלליפי הייתה בעיה עם יאקינטה, שנכנס כמחליף ולא מילא את הוראות המאמן. ליפי ביקש ממנו לפתוח לאגפים והוא התעקש לשחק במרכז. בדקות הסיום נראה כאילו הוא מנצל את העובדה שהמאמן ביצע את החילוף השלישי שלו ולא יכול להוציאו, ועשה ככל העולה על רוחו במגרש. ההימור שלי: הוא לא ישחק במשחק הבא.
2. על המשחק בין שוויץ לאוקראינה חבל להרחיב את הדיבור. כששתי נבחרות מאורגנות, שבאות רק להפריע, נפגשות ביניהן, צפוי שלא נראה שערים. אוקראינה היא נבחרת ממושמעת, שמבחינתה המטרה היא שהמשחק יסתיים בתיקו 0:0. גם בסגירה יש דברים יפים, ואוקראינה סוגרת נכון וגורמת ליריב לא להגיע למצבים, אבל כשזו כל המטרה במשחק, התוצאה היא שעמום אחד גדול. בקיצור, למשחק בין איטליה לאוקראינה אנחנו לא מצפים בכיליון עיניים.
היאוש התחלף בחיוך
3. ומיום כל כך מייאש עברנו לשני משחקים שמחים יותר, שהבהירו לנו שוב למה כל כך כיף לראות כדורגל. ברזיל ניצחה את גאנה בקלילות. היא כבשה שלושה שערים בהילוך נמוך, ונדמה היה שהיא מבקיעה כשבא לה. הגנאים, מצדם, לא אכזבו. הם שיחקו פתוח, הגיעו למצבים וכמעט השוו.
מי שחושב שגאנה שילמה מחיר על ההרכב ההתקפי, טועה. ברזיל היא נבחרת מאומנת שמתורגלת בפיצוח הגנות נוקשות. מצד שני, המגינים שלה מרבים לעלות להתקפה, ומול נבחרות שמשחקות עם שני חלוצים תהיה לה בעיה בהמשך. ההרכב ההתקפי של הגנאים חשף את החורים הלא מעטים בהרכב ברזיל. לכן, אסור לברזיל להתלהב יותר מדי מהקלות הזו שבה היא משיגה את ניצחונותיה. הרביעייה ההתקפית נמצאת כרגע בהילוך בינוני, הכל בא לה יותר מדי בקלות. קצב המשחק וההשקעה שנתנה עד עכשיו לא יספיקו בהמשך.
4. המשחק בין ספרד לצרפת היה קלאסי, כדורגל ברמות הגבוהות ביותר ועם יכולת טובה של מרבית השחקנים על המגרש. בטורי הראשון לקראת המונדיאל כתבתי שיש לי הרגשה שזידאן לא ייתן לטורניר הזה לחלוף על ידו, ושריברי צריך לשחק בהרכב לצדו ולא במקומו. זיזו הוא שחקן שתרומתו לנבחרת עצומה. למרות גילו ומעמדו, הוא עובד גם בצד ההגנתי. עם האנרגיות שלו במגרש והעבודה המצוינת מאחור, צרפת הייתה ביתרון מספרי מתמיד במרכז השדה, של שלושה קשרים מול שני ספרדים. קצב המשחק של זידאן היה מהיר, והאנרגיות שלו הקרינו על שאר השחקנים.
הייתה ביקורת קשה גם על ריימונד דומנק לאורך הטורניר, אבל כששחקנים מפגינים יכולת כל כך סוחפת, חייבים לתת למאמן את הקרדיט. בניגוד למשחקי השלב המוקדם, מהם העפילה צרפת עם הרבה מזל, הפעם היא נראתה כנבחרת מחוברת וטובה.
תיירי הנרי היה חלש מאוד. יש הרגשה שהתקשורת מגוננת על הנרי ומתרצת את חולשתו בכך שהוא חלוץ בודד בחוד ההתקפה. ראשית, בלא מעט משחקים בארסנל משחק הנרי כחלוץ בודד. כל חלוץ רוצה שיהיה שחקן חוד נוסף לצדו, אבל אצל הנרי פשוט נראה שהוא משקיע בארסנל יותר מאשר בנבחרת. הוא הרבה להיכנס לנבדלים ונראה תלוש לעתים מהמשחק. ועם זאת, ייתכן מאוד שההתמקדות בהנרי והכניסות החוזרות שלו למלכודת הספרדית היו מתוכננות. השער הראשון של צרפת, כשהנרי היה בנבדל וריברי הגיע מהקו השני וכבש את השוויון, לא היה מקרי. זו הייתה הדרך של הצרפתים לשבור את קו ההגנה הספרדי, שהראה קשיחות ותיאום בפתיחה.
בספרד שוב הולכים הביתה מוקדם. קל לבקר את אראגונס, אבל בסך הכל הנבחרת שלו שיחקה טוב. אסור לשכוח שהמשחק הוכרע בדקות הסיום, משער שהיו בו מרכיבים של טעות שיפוט והרבה חוסר מזל, כשהנגיחה של ויירה פגעה בסרחיו ראמוס ונכנסה פנימה. אולי אפשר לבקר את המאמן הספרדי על כך שערך חילוף כפול קצת אחרי פתיחת המחצית השניה ושערך את השלישי שלו מוקדם יחסית, אבל זה אראגונס, וזו הייתה השיטה שלו לכל אורך הדרך. אפשר רק להצטער שנפרדנו מספרד כל כך מוקדם בגלל ההגרלה.