המלפפון הלוהט של הקיץ הנוכחי היה מיכאל זנדברג. באמצע העונה כבר החלו דיבורים על עתידו ועל מעבר אפשרי לבית-וגן. השחקן סירב להתייחס, ורק חיכה לסיום הליגה. ברגע שחיפה חגגה אליפות נבדקה האופציה של מכבי חיפה. סיכום לא הושג שם, ומיד לאחר מכן זנדברג כבר סיכם בבית"ר. אם מישהו שאל את עצמו מדוע החליט להגיע דווקא לבית"ר, אף שגם האליפות הבאה מובטחת למכבי חיפה, שישים לב למשפט הבא של הבחור: "אחרי שכבר לקחתי כל תואר אפשרי עם מכבי חיפה, מגיע לי אתגר חדש. אחרי השליטה של חיפה בשנים האחרונות, יהיה מעניין להתמודד מולם על האליפות".
אז למי בעצם זנדברג רוצה להוכיח משהו? לרוני לוי, שייבש אותו על הספסל בתקופה שיניב קטן פרח? לאוהדי מכבי חיפה, שלא הגיעו למגרשים בזמן שהירוקים חגגו את האליפות? ואולי הבחור הכי צפונבוני של בית"ר רוצה בעצם להוכיח משהו לעצמו. משהו בסגנון של: הנה, לקחתי סיכון והצלחתי.
זנדברג מכחיש את הטענות שלפיהן בכלל היה חתום בבית"ר כבר מאמצע העונה שעברה. "זה ממש לא נכון", הוא אומר. "ניהלתי משא-ומתן עם חיפה ושמעתי מה שיש להם להציע. האופציות היו פתוחות, ובסוף העונה החלטתי. מכבי חיפה זה מועדון שהיה הבית שלי בארבע השנים האחרונות גם מבחינה מקצועית וגם מבחינה חברתית, אבל כמו שאמרתי, רציתי לשנות אווירה וסגנון, ואני חושב שצריך לנסות את כל המקומות הטובים שיש בארץ חוץ מחיפה. בית"ר זהו אתגר גדול עבורי".
עד כמה שיחק הכסף הגדול של ארקדי גאידמק תפקיד בהחלטה?
"היה שיקול כלכלי בהחלטה שלי, אבל זה ממש לא היה השיקול המרכזי או הדבר שהיה מול עיני. לא הדבר הראשון בסדר העדיפויות. אני לא בא להצטדק. אני שחקן כדורגל שזה המקצוע שלו, ואני צריך לחשוב על דברים כמו משכורת. אין אחד שלא חושב ככה, אבל זה בטח לא היה השיקול היחיד. תפקיד חשוב שיחק כאן האתגר, שהוא מאוד גדול. אחרי הכל, כבר שנים שבית"ר לא התמודדה בצמרת, ואני חושב שמועדון גדול ומכובד כמו בית"ר חייב את זה לעצמו".
אתה יכול להגדיר את הציפיות והמטרות של בית"ר השנה?
"עדיין קשה מאוד להגיד מה הציפיות או המטרות שלנו. אני חושב שצריך לקחת את העניין של איך הקבוצה מתחברת, וזה התפקיד של המאמן. ברור שהשאיפה בשלב הראשוני זה להתקדם באירופה ולהיאבק חזק מאוד בליגה שלנו, אבל חוץ מזה אני לא חושב שזה בריא לצאת בהצהרות".
הסגל של בית"ר יכול להתמודד מול מכבי חיפה ולהצליח באירופה?
"אין ספק שעל הנייר הסגל שלנו בנוי משחקנים מצוינים, שיוצרים ציפיות גדולות מאוד, אבל אני מאמין שקודם אנחנו צריכים להתחיל באימונים ולראות איך זה מתחבר. שמות לבד לא מביאים שום דבר אם אין חיבור".
מה אתה חושב על המאמן החדש שלך?
"האמת היא שחוץ משיחת ההיכרות שהיתה לנו עוד לא דיברתי איתו. נסעתי לחו"ל לחופש, והוא כבר לא היה בארץ כשחזרתי. אני מכיר את השם ואת הרקורד שלו, ואני בטוח שהוא מאמן טוב, בעל שם. בזה אין לי ספק. מה שכן, אני כבר מצפה לפגוש אותו ולהתאמן אצלו".
עוד בוואלה!
"בית"ר זו הרפתקה"
באפריל השנה חגג זנדברג 26 אביבים. הבחור התל-אביבי, שהתחיל את דרכו בהפועל רמת-גן, השתלב יפה בנוף הכדורגל הישראלי לא מעט בזכות המעבר מהפועל פתח-תקווה, שם שיחק חמש שנים, למכבי חיפה הדורסנית. בקבוצה של יעקב שחר ידע הקשר ימים טובים יותר וטובים פחות, אבל תמיד האמין שהוא עוד יגיע רחוק _ לא מעט בזכות העובדה שהוא לא מסוג השחקנים שחושב שכל העולם מגיע להם.
זאת כנראה הסיבה שמאבק על הרכב ו/או ישיבה על הספסל בטדי לא ממש מטרידים אותו.
"אני ממש לא מפחד ממלחמה על ההרכב, ואני לא חושב שהמקום שלי בהרכב מובטח. אני יודע שאני אצטרך לעבוד קשה בשביל לשחק. גם כשהגעתי למכבי חיפה הגעתי עם ההרגשה הזו. גם עכשיו, אחרי שהייתי במכבי חיפה ואני בא עם משהו שכבר עשיתי בכדורגל, שום דבר לא מובטח לי. זה לא משנה, כל האליפויות או התארים שיש לי, זה לא מבטיח לי כלום, כי אם אני לא אהיה טוב, אני לא אשחק. העובדה שיש מלחמה רק מדרבנת אותי".
דיברו על החיים הטובים שחיית בתקופה בחיפה. מועדונים, שתייה, אי-שמירה על חיים ספורטיביים. אפשר להגיד שהתבגרת?
"אני חושב שבשנה שעברה התחילו לדבר על זה רק בתקופה שלא שיחקתי, והיה אפשר להתעסק בי ולא בכדורגל. היו אנשים שדיברו, וממש לא חסרים אנשים שהם צרי עין, שלא ממש רצו בטובתי. כולם ראו שברגע שהתחלתי לשחק ולעשות דברים טובים, אז פתאום גם אנשים הפסיקו לדבר".
חוץ מבמשחקי כדורגל, ואולי בבר-המצווה שלך, ביקרת בכלל בירושלים?
"האמת היא שאני מכיר את ירושלים. אחותי גרה כאן תקופה מסוימת, והייתי מבקר כאן הרבה. אני לא ממש יודע אם אני אעבור לגור בירושלים, כי גם כששיחקתי בחיפה העדפתי להישאר בתל-אביב. אני מכיר מלא שחקנים שעושים את הדרך הזו יום-יום, ואני בטוח שאני אסתדר. מה שכן, אני לא אפספס את ההזדמנות להכיר את העיר הזו מקרוב יותר. זה נראה לי מאוד מרגש".
ומה עם הקהל הירושלמי? עם כל הכבוד לקהל של חיפה, בירושלים זה עולם אחר. אתה חושב שתסתדר כאן?
"כן, בטח, למה לא? אחד השיקולים שגרמו לי לעבור לבית"ר זה האוהדים. אני זוכר שכל פעם שאני מגיע לטדי האווירה מיוחדת במינה. זה יהיה מעניין, שהקהל הזה בפעם הראשונה יהיה לצדי. אני גם מקווה שאני אתן להם את ההזדמנות לעודד אותי, ולא ההפך. ממה שהספקתי להבין, הקהל של בית"ר, בלי שום קשר לתוצאות, קודם כל רוצה שנילחם בשבילו - ואם זה מה שיקרה, אז אני בטוח שהם יהיו איתנו ולא נגדנו. קהל תובעני זה לא דבר מפחיד, אלא מאתגר".
ובכל זאת, אי-אפשר בלי מכבי חיפה. מה היית לוקח ממכבי חיפה ומביא לבית"ר?
"מכבי חיפה זה מועדון מסודר וגדול בכל מה שקשור לארגון ובכלל. הרבה קבוצות היו יכולות לקחת אותה כמודל לחיקוי. אני לא ממש יודע מה קורה בבית"ר, אבל נראה שגם כאן יש אנשים שיודעים מה הם עושים, ויש ארגון בקבוצה. אני לא חושב שיש מקום להשוות בין המועדונים, אבל אני נורא מתלהב מזה שזה חדש, עם כל הדברים החדשים. מה שהיה בחיפה היה, ועכשיו זה משהו חדש. כל מועדון יש לו את הייחוד שלו, וככה זה גם בבית"ר".
עם מי התייעצת לפני שהחלטת לבוא לבית"ר?
"דבר ראשון שאלתי את המשפחה שלי, שזה הדבר הכי חשוב בעיני. אני אמנע משמות, אבל אני אגיד שהתייעצתי עם לא מעט חברים למקצוע גם בחיפה וגם בבית"ר. הרבה אנשים המליצו לי בחום לעשות את המעבר הזה, והיום אני שמח מאוד שלקחתי את העצה שלהם. אחרי הכל, המעבר לבית"ר הוא מעין הרפתקה בשבילי, ועם כל מה שקורה בבית"ר הרגשתי שאני רוצה להיות חלק מזה".