אנגליה לא טובה מאקוודור

1. הפציעה של מייקל אואן היא מכה כואבת לאנגליה, מסיבות מובנות. אל תטעו, אואן לא היה בכושר טוב בטורניר הזה והיה רחוק מלהרשים. ועדיין, החור שהוא משאיר גדול, ולא רק במשחק עצמו. כל עוד אואן בהרכב, יש תחרות על חולצת החלוץ בנבחרת. מרגע שהתברר שיחמיץ את המשך המשחקים, נוצר מצב שבו אנגליה נשארת עם חלוץ אחד דומיננטי, ווין רוני, כשפיטר קראוץ' לצדו. על הספסל יושב תיאו וולקוט חסר הניסיון, ובכך מסתכם, פחות או יותר, העומק האנגלי בחוד.

העובדה שאריקסון בחר להוציא לטורניר כל כך מעט חלוצים מפתיעה. בשלב זה, די ברור שהוא חושב על מעבר למשחק של חמישה קשרים וחלוץ אחד, כפי שעשה ב-20 הדקות האחרונות מול שבדיה, כשג'רארד נכנס במקום רוני ושיחק מאחורי קראוץ', אבל הדלילות בחוד האנגלי עדיין גדולה במיוחד. אסור לשכוח שהייתה אי ודאות גדולה גם לגבי שיתופו של רוני במונדיאל, ורק מספר ימים לפני הטורניר התברר שהוא ישחק. כתוצאה מכך, יש כרגע יותר מדי סימני שאלה סביב נבחרת אנגליה ובמיוחד סביב ההתקפה שלה.

מה שמביא אותנו לפגש עם אקוודור בשמינית הגמר. אין שום ספק שהאנגלים קיבלו יריבה נוחה יותר מגרמניה, אבל זו תהיה טעות גדולה לחשוב שאנגליה מגיעה פייבוריטית למשחק הזה. אקוודור לא נראתה טוב מול גרמניה, אלא שעל המשחק הזה היא ויתרה מראש. נכון שמומנטום הוא דבר חשוב ולא נעים להפסיד 3:0, אבל נראה לי שאקוודור תגיע מוכנה למשחק מול האנגלים, ואולי אפילו עם יתרון קל.

אם יש משהו שבלט באקוודור בשני המשחקים הראשונים, זה הארגון והמשמעת הטקטית שלה במשחק. האנגלים, בעיקר עם חוד דליל, יתקשו מולה. אקוודור היא נבחרת שיודעת לצאת קדימה ולעקוץ, ואני מעריך שבהכנות היא תתרכז גם במשחק הגובה, תחום שבו, באופן במפתיע, הייתה לשבדיה עדיפות ברורה מול אנגליה במחצית השניה. גם אם רחשי הלב אומרים אנגליה, שיכולה להוסיף יותר עניין להמשך הטורניר, אסור לבטל את סיכוייה של אקוודור.

2. אבל מובן שמבחינת האנגלים אקוודור היא צרה הרבה פחות גדולה מגרמניה. הקבוצה שתתמודד בסופו של דבר עם הגרמנים, שבדיה, שיחקה מצוין מול אנגליה, גילתה נחישות והרבה אופי והתעלתה בכדורי הגובה – כל התחומים שבה נהנית אנגליה באופן מסורתי מיתרון. בכלל, שבדיה היא נבחרת פיזית מאוד, שלא מוותרת בקלות. אבל היריבה שלה בשמינית הגמר מסתמנת כרגע כפייבוריטית של הטורניר.

המילה מומנטום היא קלישאה, כיוון שתמיד היא מוזכרת בהקשר של קבוצה עם רצף ניצחונות, אבל קצת קשה להימנע ממנה כשמזכירים את גרמניה. חשוב לזכור שסביב הגרמנים ריחפו סימני שאלה רבים לפני הטורניר. קלינסמן ספג ביקורת מקיר לקיר על שיטות העבודה והעמדות שלו לפני הטורניר. לא היה ברור באיזה כושר תיכנס המארחת למונדיאל, והחשש הגדול היה מכישלון יחסי בשלב המוקדם. אבל אז הגיע המשחק מול קוסטה ריקה, שעיצב עד כה את הטורניר של הגרמנים. הם משחקים התקפי, הם משחקים משוחרר, הם משחקים כדורגל שמח. יש הרבה מאמנים שרוצים ליצור נבחרת התקפית, אבל התוצאות בשטח אחרות. קלינסמן הצליח לייצר נבחרת בצלמו, שלא מפסיקה לתקוף ולנוע על המגרש, כשהיא מקבלת דחיפה מהקהל. עכשיו גרמניה מגיעה לשמינית הגמר חדורת ביטחון ועם הרבה טירוף. האם היא תיעצר מתישהו? כמובן שזה יכול לקרות, אבל לא נראה לי ששבדיה היא זו שתבלום את הגרמנים.

3. רק עוד נקודה קטנה לסיום: תופעת שחקן הקו הנמוך והמהיר תמיד הייתה קיימת בכדורגל, אבל לא הייתה נפוצה במיוחד. נדמה שבטורניר הזה התופעה הזו בולטת יותר לעין: ג'ו קול באנגליה, פיליפ לאהם בגרמניה, מסי וסביולה בארגנטינה, רוביניו בברזיל, פרנק ריברי בצרפת ועוד רשימה לא קצרה. בגלל הצפיפות הרבה במרכז, השחקנים האלה נותנים לנבחרותיהם יתרון גדול, והם גם הסיבה לריבוי השערים שנולדים באגף.