וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

אליפות להיט

גיל קדרון

21.6.2006 / 7:06

מיאמי נראתה כמו קבוצה גדולה במשחק השישי בדאלאס, בדרך לניצחון 92:95, ו-2:4 בסדרת הגמר. אליפות ראשונה למועדון, וויד קלע 36 נקודות וקיבל את תואר ה-MVP

מיאמי היט עשתה את זה. לראשונה בהיסטוריה בת 18 השנים של המועדון, הקבוצה זכתה באליפות ה-NBA, לאחר שניצחה את דאלאס מאבריקס 92:95 במשחק השישי, רשמה ניצחון רביעי ברציפות בסדרת הגמר, והפכה פיגור 2:0 בדרך להנפת הגביע ע"ש לארי אובריאן. הקבוצה האחרונה לרשום הישג דומה היתה הפורטלנד טריילבלייזרס של 1977.

התחושה הכללית לפני המשחק השישי בסדרת גמר ה-NBA הייתה שהמאבריקס טובים יותר, מוכשרים יותר ושלמים יותר. אבל אחרי הניצחון החוץ הגדול במשחק 6, אין ספק שקיבלנו אלופה ראויה, שנראתה כמו קבוצה גדולה באמת.

מי שלקח אותם אל התואר הוא לא אחר מאשר דווין וויד, שעלה לנגד עינינו מדרגת סופרסטאר לדרגה הגבוהה ביותר של שחקני העל בהיסטוריה. 34.7 נקודות בממוצע למשחק בגמר היו שווים לו, מלבד טבעת ראשונה, גם את תואר ה-MVP. פט ריילי חוגג אליפות חמישית בקריירה (שלישי אחרי רד אאורבך ופיל ג'קסון), הראשונה מאז ימי השואו טיים העליזים בלוס אנג'לס, שקיץ אחריהם הוקם הפרנצ'ייז של מיאמי. שאקיל חוגג תואר רביעי.

דאלאס - מיאמי 95:92 (2:4 להיט בסדרה)

דאלאס פתחה את המשחק בסערה, ונישאת על ההתלהבות של הקהל עלתה ליתרון מבטיח 12:26, אבל דם האלופים זרם בעורקי מיאמי, מראשון שחקני ההיט ועד האחרון, ואלו ידעו לחזור בנחישות לעניינים, ולהשתלט על הפרקט כמו שאלופות גדולות עושות. בדקות האחרונות לא היה ספק מי ראוי לאליפות, כאשר המאבריקס איבדו כל צלם קבותיות, בעוד את האמונה אפשר היה לראות בעיניים של ההיט. הם היו קשוחים, הם היו אגרסיבים, הם היו חדורי מוטיבציה. הם היו אלופים.

"זו ההרגשה הכי טובה בחיים שלי, מלבד מה שקשור לאשתי ולילדה שלי", אמר וויד הצעיר אחרי ששאקיל העניק לו במחווה סמלית את גביע ה-MVP של סדרת הגמר, התואר הכי יוקרתי שקיים בעולם הכדורסל. "אני הולך לחגוג".

מיסטר וויד סיים את הלילה עם 36 נקודות ב-10 מ-18 מהשדה, הוריד 10 כדורים חוזרים, חילק 5 אסיסטים וחטף ארבע פעמים. בשני המשחקים הראשונים הוא היה פושר, אבל מאז הפעיל את המבער ולא הביט לאחור. עם כל הכבוד ללברון ג'יימס, כמו גם לפלייאוף שהוא נתן עבור קליבלנד, הפלאש הקדים אותו במירוץ לטבעת, וקיבע את מעמדו בראש ראשה של ליגת ה-NBA. הדבר בלט במיוחד לאור בעיית העבירות והמשחק הפושר מינוס של שאקיל אוניל, שנחת לפלורידה כמושיע. בעוד באליפויות הקודמות שלו הוא הותיר את קובי בריאנט בצל, אל האליפות הזו צעד בתור כינור שני.

הסטטסטיקה של הדיזל רשמה רק 9 נקודות ב-4 מ-11 מהשדה, ו-12 כדורים חוזרים. הוא הוגבל ל-24 דקות משחק בגלל בעיית עבירות. למזלו, שחקני המשנה שמסביבו ומסביב וויד התאחדו יחדיו להופעה מרשימה.

"פט ריילי הגדול אמר לי לפני כמה שבועות שבדיוק היום בתאריך הזה נזכה באליפות", אמר אוניל. "לא היה לי משחק גדול, אבל DWade עושה את זה לאורך כל השנה. הוא השחקן הכי טוב אי פעם. הגעתי למיאמי בגללו, ומיד ידעתי שהוא מיוחד. רציתי לעזור לו להשתפר".

דירק נוביצקי סיים סדרה בינונית עם 29 נקודות ב-10 מ-22 מהשדה, 15 כדורים חוזרים והרבה לב ונחישות. אבל כשמוציאים את הכסף מהמזוודה ומניחים אותו על השולחן, הוא עדיין לא דווין וויד. הרול פליירס, להבדיל מאלו שבצד השני, לא הצליחו להתעלות גם הם, בראשם ג'ייסון טרי, שחקן שהוכיח את עצמו שאחד שאוהב את הכדורסל יותר ויותר ככל שהשניות על השעון נוקפות. הג'ט קלע 16 נקודות בלבד באחוז מזעזע - 7 מ-25 מהשדה ו-2 מ-11 מאחורי הקשת. אחרי רבע ראשון ענק, שהגיע בעיקר בזכות האדרנלין של הפתיחה, הדלק במיכל שלו נגמר, ולקינוח הוא החטיא עם הישמע הזמזם שלשה פנויה לחלוטין שהייתה מסדרת לנו הארכה, ואולי מאפשרת למאבס להמשיך את העונה למשחק שביעי ומכריע. האכזבה הגדולה יותר מגיעה מכיוונו של ג'וש הווארד, שאמנם קלע 14, קלט 12, וחטף 4, אבל היה לא מדויק (5 מ-16) ונראה משחק עם עודף מוטיבציה שהובילה לקבלת החלטות קלוקלת.

האסלם היה ענק משני צידי המגרש עם דאבל דאבל של 17 ו-10. הפאוור פורוורד היה קטלני עם הג'אמפ מחצי מרחק כשצלף 7 מ-10. אנטואן ווקר היה, אמנם, השמנמן הרגיל בעל הידית השבורה מבחוץ (0 מ-6 מהשלוש), אבל נתן 14 נקודות חשובות ומילא את החלל של שאק בצבע כשאסף 11 קרשים. שחקן נוסף שמילא את אותו חלל הוא אלונזו מורנינג, ששם מאחוריו פלייאוף חלש כשהציג נוכחות אימתנית בהגנה עם 5 בלוקים ו-6 ריבאונדים. וכמובן - הוא גם נתן את כל הלב והנשמה שהיו לו, בניצוץ שהתניע את הקאמבק המרשים.

תסכול של קיץ שלם

אחרי שלוש סדרות גדולות במערב, למאבס אין למי להלין אלא על עצמם. נכון, השופטים יכולים לשמש אליבי נחמד, אבל הגביע כבר היה בדרכו לארון של מארק קיובן, כשהקבוצה החזיקה ביתרון 13, 6 דקות לסיום המשחק השלישי, בדרך להובלה 0:3 בגמר, ממנה אף קבוצה לא חזרה מעולם ב-NBA. היו להם הזדמנויות לעשות את זה, אבל הם לא עמדו בלחץ. השיפוט הלילה שוב היה חלש, כשהפלאש ממשיך לקבל כבוד מוגזם. בכמה פעמים הוא נשלח לזריקות עונשין ללא סיבה נראית לעין, ו-26 שניות לסוף, ביתרון נקודה למיאמי, הוא דפק מרפק לנוביצקי וקיבל את השריקה לזכותו. זה היה המהלך שסגר את המשחק. וחבל. בכל מקרה, לבעלים מארק קיובן יש מאמן צעיר ומבטיח באייברי ג'ונסון, וסגל עמוק ומוכשר שעוד יזכה לחגוג במעמד הזה.

הלילה הזה פשוט היה הלילה של קבוצה אחרת. מנוסה, בשלה, מוכשרת. יש לה שני שחקני על בדמות סופרמן והפלאש, אבל זה לא הכל. יש לה גם מאמן גדול שהוכיח שלא נס ליחו. ויש לה גם את ווקר, פייטון, זו, ג'יימס פוזי, ג'ייסון וויליאמס - כולם שחקנים שעברו אינספור תלאות לאורך הקריירה, אבל עשו את העבודה שצריך היה לעשות בזמן שצריך היה לעשות אותו. וכל אחד ואחד מהם יקבל על כך את אותה טבעת שלשמה משחקים כדורסל ב-NBA.

הקלעים:

למיאמי: וויד 36, האסלם 17, ווקר 14, שאק 9, מורנינג 8, פוזי 6, וויליאמס 3, פייטון 2

לדאלאס: נוביצקי 29, טרי 16, הווארד 14, סטאקהאוס ודניאלס 12 כ"א, האריס 6, ג'ופ 2, דאמפייר 1

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    2
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully