נושאי הדגל

1. אחרי שכמעט שני שלישים מהשלב הראשון עברו, נוצרה התחושה שלא נראה כבר הפתעות ושהנבחרות האפריקאיות לא מסוגלות לעשות את זה. עד שבאה גאנה ושברה את שני הכללים. גאנה שיחקה היטב במשחק הראשון מול איטליה, אבל לא הצליחה להבקיע. במשחק מול צ'כיה הגנאים הבקיעו ולא הפסיקו לתקוף. היכולת המצוינת של גאנה הוכיחה שהנבחרת המוכשרת הזאת ראויה לשלב הבא, והיא יכולה היתה להבקיע הרבה יותר משני שערים מול הצ'כים.

עם זאת, עדיין יכולנו לראות במשחקה את המאפיין הגדול של הנבחרות האפריקאיות: התלהבות היתר, שגורמת לאבדן הסדר הטקטי. ביתרון 0:1 ועודף של שחקן, גאנה המשיכה לשלוח חמישה ושישה שחקנים להתקפה, וכאילו כדי להוסיף חטא על פשע גם החמיצה המון, כולל פנדל. הפעם היא יצאה עם ניצחון ובלי נזק, בפעם הבאה זה עלול לעלות לה ביוקר.

הכח הגדול של הגנאים טמון בשני שחקנים, שהם בעצם המנוע של הנבחרת כולה: מיקאל אסיין וסטפן אפייה. שני הקשרים האחוריים המצוינים בנו את ההתקפות הגנאיות, הוציאו את פאבל נדבד וקרל פובורסקי מהמשחק וניטרלו לחלוטין את האיום של תומאס רוזיצקי, שעשה לארה"ב את המוות. הצמד הגנאי הפך אותו לנון פקטור. במקביל, ג'ון פנטסיל חימם לנו את הלב. פנטסיל היה מצוין באגף הימני, כשלא עלה כמעט למעלה והתמקד בעזרה לבלמים במקום בהתקפה. העובדה שאחרי כל שער ובסיום המשחק הניף את דגל ישראל מוסיפה לו אצלנו הרבה נקודות והרבה אוהדים.

2. הניצחון של גאנה יוצר, סופסוף, בית אחד עם מתח. אחרי שהעולות בארבעה בתים כבר נקבעו מעשית, בבית 5 נראה דרמה גם במחזור השלישי, ולא רק משחקי דירוג על ראשות הבית. אין ספק שבמונדיאל הזה היה עד כה מחסור בהפתעות. למעשה, אם מסכמים את הטורניר עד כה, היו לנו שערים יפים וגם מספר מבצעים אישיים, אבל למרות כל הגולים בדקות האחרונות, לא הרגשנו דרמה של ממש. מהבחינה הזאת, אולי המחזור האחרון בבית 5 ישלים את החסר.

למרות זאת, העובדה שאין הרבה הפתעות לא בהכרח רעה, משום שמשמעות הדבר היא שהחל משמינית הגמר נראה קרבות בין הנבחרות הגדולות והחזקות. במונדיאל 2002 עלו הרבה נבחרות מפתיעות וחלשות על הנייר לשלבים המאוחרים. אותן נבחרות המשיכו להסתגר, והמשחקים היו הגנתיים. כיוון שמלבד נבחרת אחת או שתיים, כל הפייבוריטיות צפויות להעפיל, אנו אמורים לראות בשלב הבא כדורגל אחר, התקפי ופתוח יותר. משחקים דוגמת איראן-פורטוגל או מקסיקו - אנגולה לא יחזרו על עצמם.

3. ארגנטינה נתנה הצגה ענקית מול סרביה. למרות השישיה, עדיין לא צריך למהר לסמן את הארגנטינאים כמועמדים הראשיים לזכייה בטורניר, אבל ברור שהנבחרת של חוסה פקרמן הוכיחה עד כמה היא עמוקה. עם מסי וטבז על הספסל היא פירקה את סרביה, וצריך לזכור שגם מול הנבחרת החלשה ביותר (וסרביה היא לא הנבחרת הגרועה בטורניר) קשה להבקיע שישה שערים.

הניצחון על חוף השנהב במשחק הפתיחה נתן לארגנטינאים הרבה ביטחון ואוויר, שהתבטאו בהתפוצצות על הסרבים. אבל גם פקרמן ונבחרתו יודעים: מרשים ככל שתהיה בסיבוב הראשון, הסיבוב הבא הוא משחק חדש לחלוטין.

4. ורק עוד משהו קטן: היה משמח לראות שליאונל מסי חזר לשחק בארגנטינה ו-ווין רוני באנגליה. בשביל שחקנים כאלה אנחנו רואים את הטורניר.