המוח היהודי של ארגנטינה

1. הקונצרט האורקולי של נבחרתם החזיר את עיתונאי נבחרת ארגנטינה עמוק לארכיון, בו הם לא היו זה זמן רב, כדי לחטט ולמצוא תקדים למה שקרה ביום שישי, ה-16 ליוני 2006, גלזנקירשן. אין צורך לרשום, אתם כבר תזכרו את התאריך. עד שחוסה פקרמן וחואן רומן ריקלמה צלחו את הדרך למסיבת העיתונאים, התשובה כבר נמצאה: יוני 86'. "20 שנה שהנבחרת לא נתנה הצגה כזאת", פתח ללא סבלנות אחד העולזים בשאלה לפקרמן, ששמר על ארשת פנים קפואה ושחרר בקולו הניחר משפט סתום על כך שמדובר רק בשלב הבתים. "זהו רגע היסטורי", התעקשו הכתבים הארגנטינים הסמוקים, שלא הפסיקו להתחבק מאוחר יותר בחדר התקשורת, כאילו זה עתה שוחררו איי פוקלנד מהכיבוש הבריטי, מסמנים אחד לשני מרחוק את הספרה שש באצבעות רועדות. אבל פקרמן, שועל טורנירים וותיק, סידר שוב את המקטורן ודיבר על כמה שהבית הזה, בית המוות, הוא קשה.

זהו גם יתרונו הגדול של פקרמן, יתרון שיכול להושיב אותו בעוד שלושה שבועות על ספסל ההיסטוריה עם סזאר לואיס מנוטי וקרלוס בילארדו. פקרמן הוא אמנם לא שם גדול כמו אוסי ארדילס, הוא לא מעוטר באליפויות כמו קרלוס ביאנצ'י, אין לו עבר נוצץ בנבחרת כמו דניאל פסארלה, אבל הניסיון שלו כמאמן באליפויות עולם הוא מכריע. יש לו שתיים כאלו, אמנם בגילאים צעירים, אבל עדיין אין תחליף לבית הספר הזה.

בשיעור הראשון שם לומדים איך להתנהל על אש קטנה, מתי להגביר אותה, לקראת ותוך כדי הטורניר, כיצד להביא את השחקנים לשיא הכושר ברגע המתאים, להרעיב אותם מחדש בכל משחק ואיך לשלוט בסגל שמתפוצץ מכשרון על ספסל. אז אל תדאגו: דייגו, סליחה, מסי, עוד ישחק. אם ראיתם אותו נורה מלוע של תותח ולא מרחם על הסרבים האומללים גם ב-0:4, אולי רק התחלתם להבין את העבודה המנטלית של פקרמן על הילד וכיצד הוא מבשל אותו לרגע האמת, אז להתפוצצות שלו תהיה משמעות גדולה יותר. ושוב, סליחה על הבלבול בין מסי לדייגו. פשוט השער שלו היה עם החלק של הרגל שבו רק הגדול מכולם ידע להשתמש.

השאלה הגדולה היא כיצד מסי וריקלמה יוכלו לשחק ביחד. הלב של פקרמן הוא הציר ריקלמה -מסצ'ראנו, שמנהלים את משחק כמו רמזור מתוזמן, יודעים מתי להגביר את הקצב בדרך לשער והבא ומתי להרגיע עם מסירות קצרות, שמוציאות את היריב מדעתו (עיינו ערך מתיאה קזמן). הראשון כבר מצטיין משחק שני ברציפות, השני מתחרה עם צ'אבי על תואר הקשר האחורי המצטיין של המונדיאל. מסי, לעומת זאת, מושך בפראות חיננית בכל הזדמנות את הכדור קדימה ושובר להנהגה את התכנון. כששמו של מסי עולה במסיבת העיתונאים, פקרמן מבקש שריקלמה יענה על השאלה בנוגע לקוסם לפניו. הכתבים הארגנטינים מספרים שחואן הוא האיש שלו ולא מסי, אבל לגרסת כל הצדדים, הן במסיבת העיתונאים והן בחדר התקשורת, המאמן מכין את הקבוצה לרגע שבו שני הכוכבים שלה ישתפו פעולה בהצלחה.

בינתיים, אגב, מקסי רודריגז וחבייר סביולה, שזוכים לאמונו המפתיע של פקרמן, עושים הכל כדי להוכיח שלחץ התקשורת לשלב את מסי וטבז הוא מוטעה. המאמן שמומחה לטורנירים מנצל כל פיסת פסיכולוגיה בקטע ורוקד על כל החתונות. מי כמוהו מכיר את סביולה, אלוף העולם בגילאים צעירים, שלא הצליח להצדיק את הסופרלטיבים כשנחת באירופה והתגלגל לקבוצות הדרג השני. רגע לפני הגול השלישי, שהגיע כתוצאה מלחץ של הארנבון על מגן סרבי וחטיפת כדור, פקרמן קרא לסביולה אליו ותדרך בדיוק באיזו פינה הוא רוצה אותו בדקות הקרובות, כאילו קורא את מה שעומד לקרות. סביולה פורח תחת פקרמן, שמעביר אותו מאגף לאגף ומשגע את ההגנות, שמנסות להתרכז בריקלמה וסובלות מהארנבון וממקסי רודריגז.

"פקרמן מכיר את כל השחקנים שיש לו. הם בסגל שלו כבר 14 שנה, הוא יודע בדיוק איך להתנהל איתם", מסביר מרטין מטיאס, מה"דיארו לה נסיון". "אל תשכח שהוא מורה. הוא עובד מול השחקנים שלו כמו מורה טוב ומלמד אותם מה שהם צריכים לדעת לשיעור הבא. כמו מורה, מאוד חשובה לו המנטליות של השחקנים, דרך ההתנהגות שלהם והרוח החברית, בניגוד למה שקרה לנבחרות ארגנטינה במונדיאלים קודמים. הוא יודע שיש לו חבורה של שחקנים לתקופה ארוכה, ולכן הוא לא חושב רק על הרגע הקרוב אלא לתקופה ארוכה".

מטיאס מסביר למה כישרון כמו מסי משחק 16 דקות בלבד, ומדוע טבס, שחקן השנה בדרום אמריקה, לא עולה בהרכב: "לפקרמן חשובה ההרמוניה של הנבחרת, שהשחקנים יבינו שמי שטוב משחק. הוא מכיר את השחקנים והם מכירים אותו, הוא יודע מי בכושר. מסי עוד ישחק".

לא רחוק ממטיאס הסתובבו כמה עיתונאים ברזילאים די המומים, אבל לא מפוחדים. "תן לנו את ארגנטינה", אומר אחד מהם. "אנחנו מאוד אוהבים לשחק נגדם ויודעים מה לעשות". רק שהמורה לא יעניש אותם על השחצנות הזאת.
___________________________________________________________

2. רוצים לדעת למה נבחרת משופעת בכוכבים כמו סרביה שוב קורסת בטורניר גדול? תביטו בקהל הדוחה שלה, ותבינו את השישיה על הדשא. האוהדים הכי מכוערים במונדיאל התחילו בשריקת בוז להמנון הארגנטיני, המשיכו בקללות לקזמן ומילוסביץ' וקינחו בצעקות "אולה" לכל מסירה של הכחולים. גם פניו היוקדות משנאה של מאמנם, אילייה פטקוביץ', שענה לכל שאלה בסרבית במסיבת העיתונאים ב"לפי איך שאתם כותבים, אתם יודעים יותר טוב ממני את התשובה", מלמדת על המנטליות הבעייתית וההרסנית. מזכיר לכם מדינה מסוימת?