אי אפשר לומר שהיתה לרביב לימונד עונה טובה בהפועל ירושלים. אחרי שנתיים וחצי, מסתמן, מתקרב השחקן אל סיום תקופה במלחה - לפחות בינתיים. במהלך התקופה שעשה לימונד בהפועל, לא היו לאיש ספקות באשר ליכולות של הצעיר ולפוטנציאל הרב שלו. הקהל המציא לו שירים, השחקנים חיכו שיקבל הזדמנות להראות מה שיש לו. גם התקשורת פירגנה, אבל כל זה לא עזר.
למעט רגעים קצרים ויפים, דוגמת סוף העונה הנוכחית, לא זכה הכישרון למצות את הפוטנציאל. מי שהוביל לצד יותם הלפרין את נבחרת העתודה להישגים מרשימים, ואף השיג מקום בחמישייה של הנבחרת הבוגרת בקיץ האחרון, בילה את רוב זמנו בהפועל על הספסל לצד כמה כשרונות אחרים.
בחצי השני של הסיבוב השלישי נדמה היה שבאה הפריצה הגדולה שלו בהפועל, ומגיע סיום מתוק לעונה לא טובה - אלא שהקסם אבד עם הדקות הסמליות שקיבל לימונד בגמר הפיינל פור. "למעט הסיבוב השלישי, מבחינה מקצועית לא נהניתי השנה בכלל", הוא מאשר. "אני חושב שהתקדמתי בכמה תחומים, אבל לצערי לא היתה לי הזדמנות להראות את זה. חבל לי שלא השתלבתי בגביע יול"ב וברוב שלבי הליגה, כי זה מה שחלמתי לעשות בירושלים, אבל כנראה שלא כל החלומות מתגשמים".
"דיבורים לחוד ומעשים לחוד"
כשידעת מי השחקנים לידך, גארדים כמו מייסון, ג'נקינס וטפירו, לא חשבת לעזוב?
"אני באמת רוצה לפתוח את העניין הזה, כי היתה גם כתבה ב'הארץ' שהפריעה לי בנושא הזה. היה כתוב שידעתי שאני לא אשחק. אני רוצה להגיד את זה בפירוש: לפי מה שנאמר לי בשיחות עם ארז אדלשטיין ועם כל מי שנוגע לדבר בירושלים, ידעתי בוודאות שאני הולך להיות חלק מהרוטציה למרות שיש ג'נקינס, טפירו ומייסון, ומבחינתי גם סבתא שלי. אמרו לי שאהיה חלק חשוב ברוטציה, ואני האמנתי בארז. אם לא הייתי חושב שאקבל דקות, באמת שלא הייתי נשאר, כי אני לא טיפש ואני שחקן צעיר, וחשוב שאקבל הרבה דקות. בסופו של דבר המציאות טפחה לי בפנים, אבל זה כבר חלב שנשפך. עכשיו, כשנגמרה העונה, הייתי צריך פעם אחת להגיד את זה, כי חשוב לי שאנשים יידעו".
במהלך העונה היו כמה אירועים לא נעימים בינך לבין אדלשטיין.
"כן. היו כמה אירועים שבהם אני יודע שהתנהגתי לא בסדר, אבל צריך להבין שזה גם לא נעים לשחקן לשבת כל העונה על הספסל כשהקהל עושה סטנדינג אוביישן למאיר ומכניסים אותי שתי דקות לסוף המשחק. אני יודע שלא תמיד התנהגתי יפה, אבל אני לא מוכן להיות נער פוסטר. מעבר לזה אני לא חושב שהיו איתי בעיות משמעת אחרות, כמו שגורם בקבוצה אמר, ושבגלל זה לא שיחקתי".
אדלשטיין טען שכאשר שותפת, לא קנית לעצמך את הדקות הבאות.
"אז אני לא יודע. תראה, אני חושב שבסיבוב השלישי הוכחתי שמגיעות לי עוד דקות, ובפיינל פור זה לא כל כך עזר. נגד ראשון הייתי טוב, אבל הוא לא נתן לי לשחק במחצית השנייה. נגד מכבי הוא הכניס אותי שתי דקות לסוף החצי, ואני לא יודע למה לא נתן לי עוד. אז זה יפה לומר 'לך תקנה את הדקות שלך', אבל מעשית כנראה שזה לא קורה".
אתה חושב שהיה לארז משהו אישי נגדך?
"לא. ארז מכיר אותי מגיל 16, מאז שהתאמנתי אצלו בנבחרת הנוער. הוא ניסה אותי באיזה משחק אחד בתחילת העונה, ואולי לא הייתי טוב. כנראה שזה גמר לי את הסיפור לכל העונה. ארז חיפש את הרוטציה שלו, ואני לא הייתי כלול בה. הוא לא שש לעשות שינוייים. הוא בחר שמונה~תשעה שחקנים, והחליט שבאש ובמים הוא לא מחליף אותם".
היה שלב שחשבת שהבחירה שעשית לא נכונה?
"זה שלא בחרתי נכון זה בטוח. יחד עם זאת, אני אוהב את המועדון, והכרתי אנשים שאני אוהב, וכל מה שעברתי כאן היה מדהים וילווה אותי כל החיים, אבל מקצועית יכולתי להיות כמה דרגות מעבר למה שאני עכשיו".
אתה כועס על מישהו בהפועל?
"אין לי שום תלונות כלפי ההנהלה. אני יודע שרצו שאני אצליח, ואפילו דיברו לפעמים עם המאמן שייתן לי לשחק. בהפועל יש כל כך הרבה לחץ מהעיתונות, ההנהלה והאוהדים, עד שבאיזשהו מקום אני יכול להבין את המאמנים ואת הסיבה שהם מפחדים לתת לשחקן צעיר לשחק. אם הם מפסידים משחק, קוטלים אותם - ואם הם מפסידים שוב, אז הם בדרך הביתה. אני לא כועס. אני בן אדם בוגר, רואה את הדברים בצורה מקצועית ומקבל כל החלטה של מאמן, אבל אני רוצה לשחק בקבוצה שאני יכול להוביל אותה".
שמחת כשהוא אמר שבסיבוב השלישי הוא ייתן לספסל לשחק יותר?
"דיבורים לחוד ומעשים לחוד".
"יכולתי לתרום יותר"
מי שנכח במלחה במחזור ה-28 של הליגה, אי אז בפאתי הסיבוב השלישי המעייף, זכה לחוות רגע מרגש - ולא רק משום שהפועל ירושלים שיחקה טוב וניצחה את גליל עליון. לימונד נכנס עוד במהלך המחצית הראשונה, ופשוט טרף את המגרש. הוא היה בכל מקום, חטף כדורים, הוציא למתפרצות וגם תרם נקודות. בסיום אחת מההתקפות המתפרצות שלו, אחרי חטיפה במרכז המגרש, הוא העביר כדור אלגנטי מאחורי הגב לדאנק אדיר של תמאר סליי. הקהל היה בטירוף, ושר בקול רם את שמו של לימונד. השחקנים הזרים והישראלים הרעיפו עליו אהבה, והוא לא הצליח להסתיר את התרגשותו. היכולת הטובה לא הסתיימה במשחק הזה, ולמעשה נמשכה עד למשחק האחרון העונה - רק ששם הוא כמעט לא שיחק.
"זאת היתה הרגשה של התפוצצות אחרי כל מה שעברתי העונה", שיחזר לימונד. "זאת היתה הרגשה מצוינת: החבר'ה תמכו, הקהל הריע, היה משחק ממש כיפי ואני הייתי חד ומרוכז. אני חושב שהשתפרתי העונה במובן של להגיע מוכן מנטלית למשחקים".
קיבלת דקות כי השתפרת באימונים?
"לא. אני יכול לומר לך שבמשך כל העונה עבדתי מאוד קשה באימונים, ונתתי אימונים מצוינים, וזה לא עזר לי בדקות משחק. בוא נשים את הקלפים על השולחן: המשחק מול גליל היה אחרי שניצחנו את נהריה בחוץ והבטחנו את המקום השני. אז היה פחות לחץ, והיה נוח לתת לי לשחק".
קיבלת פידבק חיובי מאדלשטיין?
"כן. הוא אמר לי, 'יופי של משחק', 'אני מרוצה מאיך ששיחקת'".
לא התפתית להגיב בעקיצה? להגיד שהוא יכול היה לקבל אותך כך כל העונה?
"לא, אני לא אוהב לרדת נמוך. כשהיה לי מה להגיד אמרתי את הדברים ישירות. אני ידעתי שבכל משחק בסיבוב השלישי אני רוצה להראות לו שזה חבל שלא שיחקתי כל השנה. אני באמת חושב שיכולתי לתרום ולעשות בכל העונה את מה שעשיתי בחצי השני של הסיבוב השלישי".
ובסופו של דבר, במשחק האחרון לא ממש שותפת.
"נכנסתי שתי דקות וחצי לסוף המחצית, ולא הצלחתי לעזור לקבוצה ולתת את האנרגיה שנתתי במשחקים קודמים - אבל זה לא במקרה. באתי מאוד מוכן ומרוכז, כי משיחה שהיתה לי עם ארז ידעתי שאני הולך לשחק ולעזור בשמירה על ויל סולומון. כל הדרך מהמלון הייתי מרוכז, וידעתי שאני אוכל לעשות עבודה טובה על ויל. כשראיתי שאני לא נכנס ברבע הראשון, חשבתי, טוב, אז אני אכנס ברבע שני. כמעט לא נכנסתי גם ברבע השני, וכבר עליתי אחרי שבראש ירד לי הילוך. זו היתה טעות שלי, וזה לא בסדר. ראיתי שהוא מכניס את מתן ומאיר, וחיכיתי לתורי. כשמתן עלה בפעם השנייה, התחלתי להבין ששוב הוא לא בונה עלי, ושאני מחוץ לרוטציה".
מה הסטטוס שלך מבחינת הפועל כרגע?
"יש להפועל אופציה עלי, אבל ממש לא בטוח שאני נשאר".
מחכים לראות מי יאמן?
"לא. זה יותר תלוי בהחלטה שלי, בלי קשר למי מאמן".
איזו הבטחה מהפועל תגרום לך להישאר?
"אני כבר לא בן אדם שמוכן לקבל הבטחות. קיבלתי כל כך הרבה הבטחות שאני אהיה בחמישייה או אשחק. עוד מימי דרוקר. די, נמאס לי מהבטחות. הפועל תיבנה בעונה הבאה כמו שהיא נבנתה השנה, וכרגע זה לא המקום בשבילי - עם כל הצער, וזה באמת מצער אותי. אני לא יכול לשרוף עוד עונה".
איך זה היה, להיות בקבוצה עם שני שחקנים עם אגו כמו של מאיר והוראס?
"הם הסתדרו ממש טוב. מה שהיה ביניהם היה תקרית של רגע, וזאת היתה תגובה של לחץ. יש הרבה לחץ בירושלים, ולפעמים מגיבים בצורה רעה. עם יד על הלב אני יכול לומר שהם הסתדרו טוב במשך כל העונה, ובכלל לא היתה יריבות בקבוצה על דקות או משהו כזה".
היה קשה לך לשחק לצד שחקנים עם חוזי עתק כמו שהיו לאמריקאים?
"בכלל לא, זה נתן מוטיבציה. החבר'ה גם היו טובים ונחמדים, ולא תפסו תחת על אף אחד. הם מאוד עזרו לי, ככה שאני יכול רק לשמוח שיצא לי לשחק לצדם".
הפריע לך שאמא שלך התראיינה וסיפרה על העצב שלה מכך שאתה לא משחק?
"מאוד לא אהבתי את הכתבה, כי אני לא רוצה שדברים כאלה ייצאו החוצה, אבל אני מבין את אמא שלי. כאב ואהבה של אמא זה משהו שאי אפשר להשוות לשום דבר אחר בעולם, וזה טבעי. היא מכירה גם את ארז, ועד היום היא לא מבינה את המניעים שלו".
מה השאיפה לעונה הבאה?
"ללכת למקום שאני אשחק בו. אני רוצה להוביל קבוצה. מאז העונה עם רמת~גן, כשהיינו קבוצה לא טובה כל כך, לא יצא לי להוביל קבוצה, למעט הנבחרות בקיץ. זה מאוד חסר לי. לא משנה לי באיזו קבוצה זה יהיה, רק חשוב לי שיהיו לה שאיפות. בעתיד, תאמין לי או לא, החלום הוא לחזור לירושלים ולהיות שחקן מוביל. אני חושב שזה הייעוד שלי. אני רוצה להיות משהו בסגנון של עדי גורדון או מישהו כזה, שיוביל את הקבוצה להישגים".