לא רק בלאט

קילומטר וחצי מהפלאדוצה בבולוניה ממוקם ה"פורמוזה", פאב-מסעדה שהפך בימים האחרונים לביתם השני של אוהדיה האדוקים של קלימאמיו, אנשי חוג ה"פוסה די לאוני". זהו אולי הפאב היחיד באיטליה שאינו צבוע בימים אלו בכחול-לבן. למעשה, אולי הפאב היחיד בעולם שסימני המונדיאל אינם ניכרים בו. "סקוואדרה אזורה? אותם מעניין הרבה יותר מה יעשו הערב לורבק ובצ'ירוביץ'", אומר העיתונאי מרקו מרטלי, שמסקר את הקבוצה עבור היומון הנפוץ "לה רפובליקה".

בבולוניה, כאמור, מתרכזים בעיקר בסדרת גמר הפלייאוף, שתפתח הערב בעיר. עשרה ימים רוויי כדורסל (משחקים פעם ביומיים), שבוע וחצי עבורו חי כל אוהד כדורסל באיטליה. "לכדורגל עוד יהיה זמן. כרגע אנחנו מדברים על האפשרות לעשות את זה בפעם השניה ברציפות", מספר האוהד מאוריציו פיאני. לא דבר של מה בכך עבור קלימאמיו, הלוזרית הגדולה של הכדורסל האיטלקי: יהיה זה הגמר השביעי ברציפות שלה, והעשירי ב-11 השנים האחרונות. היבול דל למדי - שתי אליפויות בלבד, בשנת 2000 ובעונה שעברה.

"הפעם קלימאמיו פייבוריטית ברורה", טוען מרטלי. הסטטיסטיקה לצידו: קלימאמיו, בעלת יתרון הביתיות בסדרה, מחזיקה ברצף מרשים של 33 ניצחונות ביתיים בליגה האיטלקית, כולל שלושה העונה על חשבונה של בנטון. למעשה, רק מכבי תל אביב ניצחה אותה בבית העונה. בטרוויזו יודעים שהאליפות עוברת בבולוניה, וכדי להניף בסופו של דבר את הצלחת, יהיה עליהם לנצח משחק אחד לפחות בפלאדוצה. "משימה כמעט בלתי אפשרית", לדברי מרטלי.

תחילת דרכו של בלאט בארץ המגף לא היתה פשוטה. הישראלי-אמריקאי ספג קיתונות של ביקורת, במקרים רבים שלא בצדק. "לאנשי הכדורסל באיטליה קצת קשה להתחבר למאמנים זרים", מסביר מרטלי. "גם פשיץ' ורפשה נתקלו כאן בהתנגדות עזה כשהתחילו לאמן, אבל היום רפשה, שמאמן את קלימאמיו, נחשב כאן לאליל. בלאט הגיע לכאן אחרי מסינה, ולכולם, גם לאוהדים, היה קשה לקבל כדורסל מסוג שונה. מסינה דגל בכדורסל יותר הגנתי, בלאט משחק הרבה יותר פתוח. אבל אני חושב שבסך הכל דיוויד הוכיח שיש לו הרבה כדורסל ושהוא מאמן מצוין. השאלה היא האם זה יספיק לו בגמר נגד יסמין רפשה והביתיות של קלימאמיו".

הגיל הממוצע בקלימאמיו הוא 24.5. בבנטון 24.1. הברומטר של קלימאמיו הוא מרקו בלינלי, גארד בן 20, מוכשר כמו שד וחסר מורא, שסיים שני רק ללין גריר במירוץ לתואר ה-MVP של הליגה האיטלקית. במשחק מספר 5 בסדרת חצי הגמר בין קלימאמיו לנאפולי, שנערך בערב יום ראשון, הפציץ בלינלי 34 נקודות, והיה לשחקן הצעיר ביותר שקולע כמות כזו של נקודות במעמד כה מחייב. "יש לו ביצים, הוא מלהיב, הוא המנהיג של קלימאמיו", מתמוגג מרטלי. "כשהוא טוב, כולם טובים. קרה העונה רק פעם אחת שהוא קלע מעל 20 נקודות וקלימאמיו הפסידה. הוא שחקן גדול וחשוב לכדורסל האיטלקי".

הסופרסטאר הצעיר שעומד בצד השני של המתרס הוא אנדראה בארניאני, פורוורד בן 21 (2.09) שעושה כמעט הכל, וכבר מוזכר בנשימה אחת עם דרק נוביצקי. בארניאני נחשב לאחד מעמודי התווך של בנטון, והוא צפוי להיבחר במקום הראשון או השני בדראפט הבא עלינו לטובה. "בארניאני עדיין לא יכול להכריע משחק לבדו, כמו שעושה בלינלי, אבל הוא הולך להיות שחקן נפלא", מאבחן מרטלי.

מרטלי טוען שמקור הסגלים הצעירים והבלתי מנוסים בעליל אינו באידיאולוגיה, אלא מדובר בכורח המציאות. "הסיבה היא מחסור במזומנים", הוא אומר. "חותכים כאן בתקציבים שנה אחרי שנה. אין את הכסף שהיה לפני ארבע או חמש שנים. לקבוצות אין ברירה, הן חייבות למצוא דרך להתגבר על המכשול הזה. קלימאמיו היתה הראשונה להפנים את המצב החדש ולכן הביאה את רפשה, שדוגל מאז ומתמיד במתן הזדמנויות לחבר'ה הצעירים ודואג לקדם אותם".

למרות כל האמור לעיל, מרטלי לא שוכח להוסיף כי לאופנה החדשה היתה גם השפעה חיובית, שבאה לידי ביטוי בעיקר ביציעים: "האוהדים באיטליה מעריכים מאוד את העבודה שנעשית עם מעט כסף. פורטיטודו הפסידה בעבר אליפויות עם שחקנים מוכרים ויקרים, והמעבר החד לצעירים שאפתנים עזר להם למלא מחדש את האולם ולבנות אווירה אחרת לגמרי. זה מושך גם הרבה קהל צופים צעיר. באופן כללי, הקהל תומך בשחקנים הצעירים וסבלני מאוד כלפיהם". 5,500 האוהדים שימלאו הערב (21:30) כל פינה בפלאדוצה הם ההוכחה שכסף עוד לא קונה אהבה.