קדיש למונדיאל

תחזית מזג האוויר: משעות הצהרים ועד שעות הערב המאוחרות צפויה עננה כבדה להעיב על שמחתה המאופקת של המארחת גרמניה ועימה ממטרים קלים, קלים מדי. כן, אתם יכולים לסמן את היום הזה בדפי ההיסטוריה כיום בו קיללתם את צ'רלטון והבנתם שהפסגה המונדיאלית כבר מאחורינו, מכיוון שיהיה זה יום משמים במיוחד.
אמנם מדובר במשחק בו פותחת את הופעותיה הפייבוריטית של רמי וייץ, שברוב חוצפתו מוחק יבשת (אוסטרליה), מעצמה מלחמתית (קרואטיה) ומדינה טכנולוגית (יפן) במחי חרחור גרון, ומכתיר חד-משמעית את מוליכת הבית בתום שלב הבתים, הלא היא ברזיל (זה יקרה כמובן, אבל מעט ריספקט, בן-אדם). אבל מעבר לרונאלדיניוז, תקבלו שחזור מעייף של המשחק מהבית הישראלי במוקדמות שהסתיים ללא הכרעה ועם ממוצע של שער במשחק, כלומר צרפת נגד שוויץ; וגם פיהוקון בין טוגו לדרום קוריאה.

מה כבר יכול לקרות שלא קרה עד כה במונדיאל? יוהאן קרויף מודל 2006 צץ בדמותו של מכריע המשחקים אריאן רובן; גרמניה הוכיחה שמאז נפילת חומת ברלין – בתקופת מתיאוס וברמה – לא היה לה חור כזה גדול ברחבה; ואיטליה הוכיחה שהסקוודרה אזורה מסוגלת להבקיע יותר מ-0.8 שערים למשחק. אבל עזבו את איטליה וגרמניה, תראו מה קרה אתמול. אחרי יומיים משעממים של תוצאות קשטניות, קיבלנו שטיפה מארץ השטיפות. גם משחק ברמת הפועל מרמורק נגד מכבי שעריים כמו זה שהתפתח בין האוזים לג'פניז, סיפק את הסחורה עם מגה-דרמה, ושלושער (כולל צמד של מחליף) בתשע דקות, בקאמבק שהולם משחקי NBA היסטוריים; ושלא לדבר על צ'כיה ואיטליה שנתנו הופעות איכותיות וחשוב מזה – התקפיות.

מרגע זה ואילך צפויים לנו ימים צפויים. בסיבוב השלישי הקבוצות ישחקו על הפרשי שערים, תיקו טקטי ומיקומים (זוכרים את ה-2-2 הסקנדינבי ביורו האחרון בין דנמרק לשבדיה?); אחר-כך בשלב הדו-קרב משמינית הגמר וצפונה הנבחרות ינסו לא לעוף, מה שיוליד ברוב המשחקים 0-0 רב-שערים; ואז הפנדלים של חצאי הגמר; ומיד אחר-כך חגיגות בריו-דה-ז'ניירו. מדכא, נכון?
בואו נקבל על עצמנו לעמוד אחרי המשחק של טוגו וצפון-קוריאה הדרומית דקת דומיה ארוכה, אפשר גם שתיים לחובבי ההס, ונזכור את כולם, את יפי-הבלורית (איטליה) והתואר (ברזיל, כאילו דא), כי רעות שכזו לעולם וגו'. אין ולא יהיה יום היסטורי שכזה, היום בו נבין כולנו כי המונדיאל הוא פיקציה של יחסי ציבור לאומות נחשלות; לסולן U2, בונו, שמפזר מן למורעבי סומליה או טרינידד; לאילוזיה אדומה בה יימכר פנטסיל למרבה במחיר; לניסיון מבורך לנשל את מראדונה המסומם מתואר אחד משני השחקנים הגדולים בהיסטוריה ולהעניק אותו למלך השערים, הבישולים, סחיטת העבירות והחיוכים, רונאלדיניו; ולזריית מלח על פצעי אוהדי נבחרת ישראל, ששוב הייתה צריכה לראות את המונדיאל בצ'רלטון. ועכשיו קדיש.