המשימה של גרמניה

אל תתנו לחזות הרגועה של הגרמני הממוצע להטעות אתכם. אמנם גם בימים טרופים אלו, כאשר למדינה שלו פולשים מדי דקה מאות משוגעים, עטופים בדגלי המדינות המשתתפות במונדיאל, הוא ממשיך לשבת בנועם עם החברים והמשפחה ולשתות בירה גרמנית משובחת. הוא מחייך אליך ומסביר פנים תמיד, גם אם איזה מכסיקני תפס לו את הכסא הקבוע בבר ושר לו שירי כדורגל באוזן. אבל מתחת לחזות השלווה, הוא רוצה מאוד, שלא לומר דורש, את הגביע העולמי לצידו גם אחרי ה-9 ביולי.

גרמניה כולה התגייסה למשימה הזאת. על שערי העיתונים המכובדים והשמרניים יותר, מוצגת לראווה המשפחה הגרמנית הבריאה, היפה והמאושרת, על רקע נופיה הירוקים להדהים של המדינה. הצהובונים פנו לשפנפנות הרבות בחבל הארץ הזה, ועטו על חזיהן המשתפכים בגדי ים צנועים עם כדורי רגל. הבררנים שבחבורה יכלו ליהנות מקלאודיה שיפר בעירום, מכוסה רק בדגל גרמניה, כאילו באים להזכיר לאומה הגאה את הישגיה ההיסטוריים, עם רמז עבה לקראת ההישגים העתידיים. שטיפת מוח, בקיצור.

והגרמנים משתפים פעולה בשמחה. חלקם מתנדבים לכל מיני משימות ארגון, כמו למשל לחכות לתייר אובד העצות ליד מכונת הכרטיסים ברכבת, לקנות עבורו כרטיס ולהורות לו את הדרך, ואם צריך אפילו לפרוט לו מהארנק הפרטי. רק לפני כמה חודשים פורסם כי אחוז חסרי התעסוקה בגרמניה הרקיע לשיא שלא נרשם מאז תחילת שנות ה-30 האפלות, כך שיש הרבה אנשים פנוים שמוכנים לשים עליהם את החולצה עם הנשר השרירי.

רק שכולם עושים זאת מסיבה אחת: גביע. שר הפנים הגרמני ביקש מתושבי המדינה להראות לתיירים הרבים עד כמה גרמניה נחמדה, אבל התנאי לכך הוא אותו פסלון מוזהב. כמו בכל מדינה, את התחושות האמיתית, שמוסתרות עמוק בתת מודע, ניתן לגלות על שערי העיתונים. ה"די זייט" הקדיש את כתבת השער שלו לנבחרות שזכו בגביע העולמי בביתן, החל מאורגוואי, דרך איטליה ועד צרפת. המסר הוא ברור, במיוחד כשבכל פינה תוכלו למצוא את דיוקנו של פרנץ בקנבאואר, הקייזר הגדול שהביא לאומה שניים משלושת גביעי העולם, פעם כשחקן, פעם כמאמן, ואולי עכשיו כמארגן.

תחת הצל הכבד של הקייזר הגדול, צל כבד מדי (כמעט כמו זה של דייגו מראדונה על ארגנטינה), חוסה די באומללות מיכאל באלאק המוכשר, הקייזר הקטן. התקשורת הגרמנית לא הפסיקה לנתח אותו בימים האחרונים, לא רק בגלל מצבו הפיזי. לצד ציטוטיו ותמונותיו האינסופיים של בקנבאואר, העיתונאים הגרמנים לא מפסיקים לדון בשאלה האם אלוף גרמניה הטרי מספיק גדול כדי להיות אלוף עולם.

ההשוואה בין הקייזרים מתבקשת, אך הורסת באותה מידה. הרזומה של שניהם נושק לנקודות ציון חשובות בהיסטוריה הגרמנית. בקנבאואר נולד על חורבותיה של גרמניה הנאצית, ובעט לראשונה בכדור בין ההריסות של המדינה המוכה של אמצע שנות הארבעים. באלאק חונך בשממה הקומוניסטית של מזרח גרמניה, ובנה את עצמו מהתחתית החברתית והמקצועית, בדיוק כשגרמניה התאחדה לה יחדיו, מהליגה השלישית ועד לגמר הצ'מפיונס ליג. כמו כל הגדולים, הם הגיעו מלמעטה, מהמגרשים הפירטיים בשכונה.

כולם בגרמניה זוכרים ומזכירים שאותו גביע ב-74' עליו חתום הקייזר הגדול, היה רק המתאבן לעוד שתי זכיות רצופות של באיירן מינכן בגביע אירופה לאלופות, כשהשלישית מהשושלת הגיעה ממש כמה שבועות לפני אותו מונדיאל. באלאק, לעומת זאת, יהיה בעונה הבאה בצ'לסי, למרות שלא הצליח עדיין להביא לאלופה הגאה מבאווריה תארים דומים ברמה האירופית. עבור חלק מהגרמנים, המחשבה כי באלאק סבור כי הבונדסליגה קטנה עליו, או לחילופין אין הוא רואה סיכוי לזכות בגביע האירופי עם באיירן, היא בלתי נסבלת.

בינתיים באלאק פצוע ולא ייקח חלק במשחק הפתיחה, אבל תהיו בטוחים שללחץ הנורא סביבו יש חלק בהתנהלות הזהירה שלו. באימון המסכם של גרמניה הוא לא עלה על הדשא, אפילו לא בשביל סתם מתיחות, כנהוג בדרך כלל. קלינסמן הריץ את ההרכב הראשון, שיפתח מול קוסטה ריקה, אבל כולם חיפשו את באלאק, אולי השם הגדול היחיד מבין שחקני השדה שלו, היחיד שיכול לעשות את הבלתי ייאמן עבור גרמניה, בעזרתו של מירוסלב קלוזה, כמובן. נצטרך לחכות ולראות עוד כמה ימים האם באלאק ישתיק את כל אלה שמגלגלים לפתחו את הכישלון העתידי. בכל מקרה, המשא הכבד יחכה לו גם במשחקים הבאים. העיתונאים הגרמנים מספרים באימון המסכם שמי שיחויבו לעזור לקלוזה לסחוב את התיק מול קוסטה ריקה הקטנה, הם פודולסקי ושווינשטגר, ילדים שיצטרכו להתבגר ולהפוך לכוכבי על החל מחר.

"כל המדינה מסתכלת על באלאק, כי הוא הכוכב היחיד שיש לנו", מסביר לי אוהד גרמני צעיר. "בלעדיו, אין לנו שום סיכוי. לדעתי, גם לעוצמה שיש לבאיירן מינכן בכדורגל הגרמני יש השפעה על הציפיות הגדולות שהתקשורת הגרמנית מפילה על באלאק. הם פגועים מזה שהוא העדיף את החוזה בצ'לסי. אני זוכר שהלכתי לפני חודשיים לראות את הנבחרת הגרמנית מנופפת לשלום מהחלונות שבכנסייה הגדולה במינכן. כשהכרוז קרא בשם של באלאק, הרבה מאוד שרקו לו בוז. זה בערך מסביר לך מה המצב שלו במינכן, מה שמשפיע על המצב שלו בנבחרת".

לקוסטריקנים הרבים שהחלו להציף את מינכן החל מיום חמישי בבוקר, זה עושה ריח של הפתעה, כיאה למשחקי פתיחה בעבר. שלושה מהם מספרים לי ברכבת התחתית שדוהרת לאימון של נבחרתם באלינז ארינה, שעוד 4,997 כחולים אדומים אמורים להצטרף אליהם. "וונצ'ופה? הוא בכושר גרוע מאז שהוא עבר לקוסטה ריקה, מרגיש מעבר לשיא", אומר לי אחד מהם. "אנחנו בונים על וולטר סנטנו, מספר 10 שלנו, והשוער חוסה פוראס", מסביר לי המלוכסן שבחבורה וכמעט משכנע אותי שיש כאן מתכון לסנסציה: שוער מעולה וגאון אחד מקדימה. בלי באלאק זה אפילו נשמע טיפה הגיוני פתאום. טיפה.

הגרמנים הנחמדים נוהגים די בזלזול בתיירים הקוסטוריקנים. מצמידים להם מיקרופון במדרחוב ומבקשים לקפוץ ולשיר אל מול המצלמה, כאילו לא לוקחים יותר מדי בחשבון את הפן המקצועי של נבחרת קוסטה ריקה ומדגישים בעיקר את הצד הצבעוני יותר. רק שלא יתעוררו מחלום גביע העולם שהם מטפטפים לציבור ביום שישי בערב. מי זוכר נבחרת שהתאוששה ממפלה במשחק הפתיחה ושינתה את המומנטום השלילי עד להנפת הגביע? אם האסון אכן יקרה וגרמניה לא תקרע את קוסטה ריקה כמצופה, התיק שמחכה לבאלאק הפצוע הולך להיות כבד יותר והאומה שוב תפנה לבקנבאואר כדי לקבל תשובות. תהיו בטוחים שגם הגרמנים השלווים ברחובות יהיו כבר פחות נחמדים.