מי שיפחד יפסיד

כמו כולם, אני מצפה למונדיאל בקוצר רוח, אבל לציפיה מתלווה גם חשש. אם ללמוד מהניסיון של המונדיאלים ואליפויות אירופה הקודמות, הרבה מאמנים ישימו דגש גדול, גדול מדי, על משחק ההגנה. המגמה הזאת הסתמנה כבר במשחקי הידידות של הנבחרות, שחלקם הסתיימו בתוצאות מאוד נמוכות. נכון, יש גם נבחרות עם הרבה שחקנים התקפיים, שבהן המאמנים מתאימים עצמם לחומר השחקנים, אבל הרבה מאמנים מתאימים את הנבחרות לאופיים הזהיר. יש מאמנים שלא מרשים לעצמם לא להשתמש בשחקנים המובילים במדינה, רק שאחרים מעדיפים לשחק עם חלוץ אחד, שמאחוריו הרבה שחקנים דפנסיביים.

דווקא הגדולות יהיו פחות זהירות. בברזיל משחקים רונאלדיניו, רונאלדו, אדריאנו, קאקה ורוביניו, ופריירה ישתמש לפחות בארבעה מביניהם. בצרפת לא יוותרו על זידאן, הנרי וטרזגה. הבעיה מתחילה בנבחרות מהדרג השני. שחקני ההגנה לא ישתתפו במשחק ההתקפה, והמאמנים ישקיעו 70 אחוז בהגנה ו-30 אחוז בהתקפה. יוון, שזכתה באליפות אירופה עם משחק הגנתי מושלם וניצול מירבי של מצבים מעטים, מספקת למרבה הצער השראה לנבחרות רבות, כמו שבדיה, סרביה, אוסטרליה, שוויץ ועוד.

נחזור לגדולות. ברזיל תייצג, כרגיל, את הכדורגל היפה. רונאלדיניו ושות' עלולים להיפגע מההמולה סביבם, אבל אם תהיה לכך השפעה שלילית, זה לא יקרה בשלב הבתים. אנגליה, עם או בלי ווין רוני, תשחק כרגיל כדורגל נלהב ותוסס. העובדה שאת הולנד וגרמניה מאמנים שני חלוצי עבר גדולים, מרקו ואן באסטן ויורגן קלינסמן, היא בשורה משמחת. מטבע הדברים, מאמנים שהיו שחקנים בעלי אופי התקפי מעבירים אותו לקבוצותיהם, ולהפך: שחקני הגנה וקשרים הגנתיים נוטים לבחור בשיטה זהירה יותר כשהם חוצים את הקווים.

אחת הנבחרות המסקרנות ביותר במונדיאל היא צרפת. למרות הביקורת על המאמן ריימונד דומאנק, צריך לזכור שלצרפתים נבחרת חזקה מאוד. איש המפתח של צרפת הוא זינאדין זידאן, שהודיע שיפרוש אחרי המונדיאל. יש לי הרגשה שזידאן לא ייתן למונדיאל הזה לחלוף לידו. זידאן הוא אחד השחקנים הגדולים בכל הזמנים, ולמרות גילו המתקדם אין תחליף לאיכויות הייחודיות שלו. נכון, בצרפת כבר עלו טענות כאילו זידאן מאט את המשחק של הנבחרת, וקראו לתת מקום בהרכב לפרנק ריברי הצעיר והמהיר, אבל זו תהיה טעות. אם כבר, זידאן צריך לשתף פעולה עם ריברי. גם רונאלדיניו שיחק באיטיות במשחקי ההכנה ולא תרם כמעט כלום לברזיל, וזה בסדר. שחקנים ברמות האלו יודעים להכין את הגוף אחרי עונה מתישה, עם המון משחקים. הם בתקופה של הורדת הילוך, כדי להגיע שוב לשיא ברגע הנכון - במונדיאל. עם זידאן בשיא המוטיבציה, ועם תיירי הנרי ודויד טרזגה, הצרפתים יכולים להגיע רחוק, לפחות עד חצי הגמר.

מובן שלא רק הגדולות ידברו במונדיאל. ארצות הברית, למשל, יכולה להפתיע שוב, אחרי שהעפילה בטורניר הקודם לרבע הגמר. השחקנים של הנבחרות הקטנות מגיעים רעבים יותר, מול השובע של הכוכבים הגדולים, שינחתו אחרי השיאים של הליגות המקומיות וליגת האלופות. לא מעט משחקני ברצלונה, למשל, מגיעים למונדיאל עם נבחרות שונות, וצריכים להגיע לשיא בפעם השניה בתוך מספר שבועות. ובכל זאת, אי אפשר להשוות תואר במדי קבוצה לגביע העולמי. המחויבות למדינה והיוקרה הלאומית מזרימים לגוף כמויות שונות לגמרי של אדרנלין. המאמנים בכל הנבחרות לא יצטרכו לדבר יותר מדי על רצון ומוטיבציה. הישג במדי הנבחרת לא דומה לשום דבר אחר, ולא משנה כמה תארים צברת בקריירה.

ולסיום, ההימורים שלי: מנצחות הבתים במונדיאל, ההפתעה והמאכזבת של הטורניר.


בית 1: גרמניה, אקוודור

בית 2: אנגליה, פראגוואי

בית 3: הולנד, חוף השנהב

בית 4: מכסיקו, פורטוגל

בית 5: ארה"ב, איטליה

בית 6: ברזיל, יפן

בית 7: צרפת, דרום קוריאה

בית 8: ספרד, אוקראינה

ההפתעה: ארצות הברית

המאכזבת: ארגנטינה