ימים חסרי מנוח

משחקי פתיחה של מונדיאלים הם אירוע שבדרך כלל לא מצליח להיחרת בזיכרון. ניצחונות של 0:1 הם התוצאה הנפוצה במשחקים בהם התמודדה אלופת העולם האחרונה מול יריבה נחותה ממנה ביום הראשון של הטורניר. הפתעות גם הן אפשריות, אם נזכיר את ההפסד של צרפת לסנגל לפני ארבע שנים ואת ההפסד של ארגנטינה לקמרון של רוז'ה מילה ב-1990. אבל עכשיו החוקים השתנו ואלופת העולם לא עולה אוטומטית לטורניר הגמר, לכן החליטו בפיפ"א שבמשחק הפתיחה תופיע המדינה המארחת.

לכאורה, זהו מצב נוח להפתעות - הרי עדיף לכל נבחרת לשחק מול המארחת מאשר מול הנבחרת הטובה בעולם - אבל למעשה למדינה המארחת יש הרבה יותר מה להפסיד. בעוד שאלופות מתחלפות, כושרן עולה ויורד, הרי שהנבחרת המארחת תמיד חזקה. עם ההתלהבות מהיציעים, קשה לעצור כל קבוצה ביתית. לקוסטה ריקה הקטנה צפוי משחק קשה במיוחד מול גרמניה. הנבחרת ממרכז אמריקה הפסידה ברוב משחקי ההכנה שלה, כולל הפסד לאוסף שחקנים קטלאנים ולנבחרת אזורית מהליגות השלישית והרביעית בגרמניה ולאחד משחקניהם הבכירים, פאולו וונצ'ופה, אין אפילו מועדון, אחרי ששוחרר מקבוצתו בקטאר. הגרמנים לא יכלו לבקש לעצמם הגרלה נוחה יותר כדי להיכנס לתלם של ניצחונות ועל מנת להינשא מעלה וקדימה על גבי גלי האהדה והמומנטום.

לקוסטה ריקה נשארה רק הסימפטיה. האנדרדוגית החביבה חילקה במתנה חבילות קפה ל-300 האוהדים שנקלעו לאימון הפומבי שערכו הנבחרת האורחת ליד פרנקפורט. נראה שהם לא ממש מוכנים לטורניר, אבל הם יתאמצו, כך הם נשבעים.

ואם הם כבר מחלקים מתנות, אז כדאי ששחקני קוסטה ריקה יידעו שלמירוסלב קלוזה, החלוץ הבכיר של גרמניה, יש יום הולדת מחר. שיהיה במזל.

פלה הגדול אמר לפני כמה ימים כי לנבחרת של פאבל יאנאס אין שום סיכוי לעבור את השלב הראשון בגביע העולם, אבל זה לא מה שמטריד את הנבחרת הפולנית. מה שכן הטריד אותם אתמול היתה השאלה איפה אפשר לחגוג יום הולדת למגן דאריוש דודקה, שציין אתמול בערב 29 אביבים. הפולנים חיפשו, אבל לא הצליחו למצוא ולו בקבוק שמפניה אחד בכל בארשינגאוזן, העיירה בה ממוקם מחנה האימונים של הנבחרת.

מצב הרוח המעודד של הפולנים, גם בלי שמפניה, חזר אליהם אחרי הניצחון ביום שבת האחרון במשחק ההכנה נגד קרואטיה (1-0), שינוי דרסטי לעומת התחושה לאחר ההפסד לקולומביה ביום שלישי שעבר בפולין (1-2). זה היה הפסד צורם במיוחד בעיקר בגלל השער המביך שספג שוער הנבחרת, ארתור בורוץ, היישר מבעיטת שוער של הקבוצה היריבה, תחת גשם סוחף.

כשמדברים על גשם ותנאים גרועים, במיוחד לפני המשחק הראשון במונדיאל נגד נבחרת אקוודור, נזכרים בפולין מיד במשחק הידידות הקודם בין שתי הנבחרות, שהתקיים במגרש של ברצלונה ב' (בו משחקת קבוצת הפוטבול האמריקאי של העיר). המשחק ההוא נערך תחת גשם שוטף, שהפך את המגרש לעיסת בוץ עליה היה בלתי אפשרי לשחק. באותו משחק פולין ניצחה בקלות 0:3. ייתכן כי הבעיה של פולין היא דווקא שבגלזנקירשן, בה יתמודדו שתי הנבחרות ביום שבת, צופים החזאים מזג אוויר חמים ונעים.

צפייה במונדיאל באנגליה מעלה את השאלה מה מענג יותר, ההמתנה לטורניר או האליפות עצמה? כבר חודשיים שכלי התקשורת, עולם העסקים והרוב המכריע של התושבים עסוקים במשחקים בגרמניה. מעבר לדיונים רפואיים בעצמות כף הרגל של ווין רוני, נידונו תושבי אנגליה לחזות בתחרות השער הגדול בתולדות המונדיאל (קרלוס אלברטו של 70' מול דייגו מראדונה של 86' בפעם האלף), ראיונות עם גיבורי 66', תכניות טלוויזיה על 66', ספרים חדשים על 66', שני סרטים על פיקלס, הכלב שמצא את הגביע ב-66', ושידור השערים מהגמר ב-66' בכל הזדמנות.

לפעמים נדמה שלא מדובר רק בנוסטלגיה אנגלית טיפוסית, או ביצירת אווירה לקראת המסיבה הגדולה של הקיץ ומלחמות הרייטינג. בלב כל אוהד נבחרת אנגליה מקנן החשש שהמונדיאל יהפוך למה שהם מכנים "זיקוק רטוב" (Damp Squib), אותה הבטחה למופע אור-קולי מרהיב, שהופך בסופו של דבר לנצנוץ דלוח וחטוף.

לכן המשחק הראשון מול פארגואי מעורר ענין עצום. בשבת, ביום חם ובהיר על פי הבטחת החזאים, עם נבחרת שמספקת הבטחה גדולה (ג'ררד, בקהאם, למפארד) וחששות של ממש (היעדרותו של וויין רוני), תיבחן אנגליה לראשונה מול יריבה רצינית. אחרי 90 הדקות על המגרש צפויה לנו, בכל מקרה, היסחפות פראית: רחמים עצמיים מביכים או הכתרה מוקדמת של הנבחרת כאלופת העולם החדשה, תלוי בתוצאה.

זה לא רק הכדורגל, אלא איכות החיים והסיכוי שמינון ה-66' ירד לנצח. כמו שכתב שייקספיר: "למען אנגליה וסנט ג'ורג'!". ולכבוד הקיץ של 2006, כמובן.

הייתם צריכים לראות את המבט שפרדריק ליונברג נעץ באולוף מלברג אחרי שזה תיקל אותו בחריפות במהלך האימון אתמול. מבט שאומר, גם בלי מלים, "תירגע, עוד שלושה ימים יש לנו משחק".

טרינדד-טובגו עושים ככל יכולתם כדי להפתיע אותנו ביום שבת הקרוב. השינוי הטקטי שהם הציגו באימון האחרון, לפיו דווייט יורק משחק בעמדת הקשר אחורי, הוא כל כך קיצוני, עד שגם המאמן הרגוע שלנו, לארס לאגרבק, נראה מופתע ועצבני מאוד. אבל האמת היא שסביר להניח שגם זה לא יעזור להם.

ב-19 משחקים מתוך 20, שוודיה אמורה לגבור בקלות על הנבחרת מהאיים הקאריבים. זה מה שאמור לקרות גם ביום שבת. כל תוצאה מלבד ניצחון תהיה אחת ההפתעות והאכזבות הגדולות ביותר בתולדות הכדורגל השוודי.

כל שחקני הנבחרת מודעים לכך. אפשר היה להרגיש את זה במבט של ליונברג שלח לעברו של מלברג, בבעיטה שהנריק לארסון כמעט ושיגר לראשו של טדי לוקיץ' באימון ובכדור המהיר שקים קאלסטרום הטיס היישר לפניו של השוער אנדראס איזקסון. הרבה אנרגיה. הרבה אדרנלין. הרבה ביטחון עצמי. אף אחד לא מרסן את עצמו. כולם רוצים לצאת למגרש ביום שבת ולנצח.

ליאו בינהאקר, מאמן טי&טי יכול להציב את דווייט יורק בכל עמדה שהוא רק ירצה, ההימור שלי הוא ששבדיה תנצח 0:3, עם שערים של לארסון, איברהימוביץ' ומלברג. בואו נתחיל.

קשה להתאפק. עור ברווז, חיוך בלתי נשלט. התרגשות. אני שומע את ה"ואמוס, ואמוס, ארחנטינה" של הלהקה בתכלת-לבן שמונהגת על ידי הרנן קרספו, ליאו מסי, קרלוס טבס וחואן פאבלו סורין ולא יכול שלא להצטרף אליהם. אין כל הבדל בין האוהדים לבין השחקנים, הם נראים כמו ילדים נלהבים ששמחים פשוט להיות במונדיאל. זה נראה כמו חלום. הנבחרת הגיעה לנירנברג. החגיגה הגיעה לגרמניה. חוסה פקרמן מחא כפיים ואפילו שלף מטפחת לבנה והניף אותה מעל הראש. חוסה נכנס לקצב ואתו כל אנשי הצוות המקצועי.

זאת מסיבה של ממש. כמה שחקנים מטפסים על כסאות ושולחנות. כמה מהם אפילו עולים לבמה הקטנה, עליה הופיעה קודם לכן זמרת קלאסית, ומלווים בקולות צורמים שירי טנגו שמתנגנים מהרמקולים. יש חגיגה ארגנטינית בהרולדסבאך, בעיבורי נירנברג, בתוך הטירה מימי הביניים שאירחה את קבלת הפנים הרשמית לנבחרת. לא שכחו כאן את בשר אסאדו הארגנטיני ואת היין ארגנטיני, אבל השחקנים הביאו בעצמם את המצרך הכי חשוב. השמחה הארגנטינית.

אובאלדו "אל פאטו" פיליול, השוער של ארגנטינה במונדיאלים של 74', 78' ו-82', הגיע עם הנבחרת ואמר לי שהוא מעולם לא ראה נבחרת שנראית כל כך מאוחדת ואוהבת, נבחרת שכל כך גאה בצבעים שלה. גם חוליו גרונדונה, נשיא ההתאחדות שמקפיד בדרך כלל על סבר פנים רציני, הצטרף לשירת ה"אר-חנ-טי-נה, אר-חנ-טי-נה!", שהידהדה במסדרונות הטירה והכניסה קצת שמחה קריאולית לעגמומיות האירופית המחניקה.

קרלוס טבס הוציא מהתיק מצלמת וידאו והתחיל להסתובב בחדר. אסטבן קמביאסו והמסז'יסט של הנבחרת מאמצים את הרעיון ומתעדים גם הם את המתרחש. הרנן קרספו חובש כובע מצחיק על הראש ומסתובב בחדר עם חיוך גדול. כל המצלמות מכוונות אליו. הרבה צחוקים. אין לחץ.

בעלי הבית הגרמנים מסתכלים על כל זה מהצד בהשתאות מהולה בתדהמה. הם אירגנו קבלת פנים אלגנטית לאח"מים וקיבלו משתה של שיכורים. ולא מיין. אבל אותנו - שחקנים, מאמנים, מנהלים ועיתונאים - זה פשוט לא מעניין. אנחנו ממשיכים לשיר ולחגוג, גם ליד שולחן האוכל המהודר.

ביום שבת ב-22:00, מול חוף השנהב, החגיגה עוברת לכר הדשא.