האסונות של אדלשטיין

45 דקות לאחר פתיחת האימון של הפועל ירושלים ביד אליהו אירע אסון: המזגנים חדלו לעבור. מתסכל? אין ספק. רק שבכל קבוצה כמעט, אין מדובר באירוע בעל השלכות ארוכות טווח. פולטים כמה קללות, הולכים הביתה מוקדם וממשיכים הלאה. במקרה של ארז אדלשטיין החוקים מעט שונים. "זה פיינל-פור 2006 בארץ ישראל", אמר נביא הזעם של הענף, שמפנה אנרגיות אין קץ לתיקון העולם, לפני שתיקן את קבוצתו שלו. ייתכן שכאן הסתיימה הפרשה. אם להסתמך על ניסיון העבר, סביר לא פחות שלא. דעתו של אדלשטיין הוסחה, בפעם הראשונה בשלושת הימים הבאים, כפי שקורה לו בדרך כלל במעמדים דומים.

כולם יודעים שאדלשטיין מאמן מוכשר: יושב שעות מול הווידיאו, אנציקלופדיה של תרגילים, אדם מבריק. יש רק בעיה אחת: יכולת מיקוד, או ליתר דיוק היעדרה. הסיכויים שדעתו של אדלשטיין לא תוסח במהלך משחק, במהלך סדרה, במהלך טורניר, קלושים. כל דבר יכול להסיט אותו מהמטרה.

בעיית הריכוז לא פוגעת בו מול אף קבוצה כמעט, משום שירושלים מוכשרת מאוד וגם מפני שאדלשטיין מאמן טוב. הבעיה מתחילה מול קבוצות על, כמו מכבי ת"א. כאן יש להתמודד עם משברים, לחזור מפיגורים. אטורה מסינה לקח פסק זמן במצב של 7:0 בגמר, והסוף ידוע. הקבוצה של אדלשטיין, לעומת זאת, התפרקה העונה ארבע פעמים מול מכבי, בדקות שדורשות קור רוח על הספסל. לכו תדעו מה יקרה לאדלשטיין במצב של 7:0. אולי הוא יתעסק בשופט, באוהד מעצבן ביציע, במאמר פרשנות לא מפרגן שקרא בעיתון. לכו תדעו איך יגיב כשיהיה בפיגור מול מכבי ראשל"צ, כשקבוצתו העשירה לא תוכל להרשות לעצמה להפסיד.

ועדיין, ירושלים טובה דיה כדי לנצח את מכבי פעם בעונה. במובן מסוים, הפיינל-פור הוא מתנה לאדלשטיין. הוא זוכה בהזדמנות למחוק שנה ללא ניצחון על הצהובים. הוא יכול להגדיר מחדש את הקריירה שלו, ולהפוך ממאמן עם ארון גביעים ריק לאיש שלקח אליפות מסגנית אלופת אירופה. אחרת, יהיה לו זמן רב לחשוב כיצד החמיץ תואר בקבוצה עם תקציב כה גבוה, כאשר יאמן במקומות קצת פחות מלחיצים ממלחה. כי אם אדלשטיין לא יחגוג ביום חמישי, ירושלים תסתער על האליפות הבאה עם אדם שיהיה אולי מבריק פחות, אבל מרוכז יותר.