אחת ממיליוני הדרכים להבדיל בין אמריקה לישראל היא יום הזכרון: פה עולים לבתי קברות ועיתונים מקבלים ראיונות בלעדיים מרבי-אלופים, באמריקה ההמונים חולשים על בתי הקניות כדי להנות מהסיילים והניו יורק פוסט יוצא עם שער אחורי שמבשר על ראיון בלעדי עם סטפון מרברי (הדבר הכי רחוק מאלוף).
מרברי הביע תקווה שהסגל המלא מהשנה שעברה יחזור ושהוא מקווה למות כשחקן הניקס. "אם יירפו אותי אחרי מותי, אני מקווה שהאפר שלי יפוזר מעל מדיסון סקוור גארדן", אמר השחקן שויתר על קריירה לצידו של קווין גארנט ושבכל קבוצה שעזב פרחה לאחר עזיבתו. האמירה השניה של מרברי ריקה יותר מבטן של יהודי מאמין ביום כיפור: אם הוא רוצה למות בתור ניקס, מוטב שקודם יחיה כניקס.
ההצהרה הראשונה של הפוינט גארד מרברי מעניינת הרבה יותר. הוא רוצה שהשחקנים יחזרו, הוא מאמין שהם יכולים להצליח, הוא רק לא אמר שהמאמן, לארי בראון, יחזור. כשהדברים נאמרים בשיאו של המסע להדחת בראון, ברור שמרברי הוא רק השליח. מרברי רוצה שנשיא הקבוצה, איזייה תומאס, האיש שהביא אותו לניו יורק, יגיע לאמן.
קריירת הפוסט-משחק של איזייה היא כמעט אנטי-אמריקאית: באופן כללי אתה מתחיל לעבוד באמריקה בעיירת לווין בתפקיד זוטר, עולה למעלה, ואז, אחרי שהוכחת את עצמך בכל מקום ותפקיד, אתה מקבל את הקריאה מניו יורק. תומאס התחיל את הקריירה בטורונטו כבעלים חלקי (והקבוצה פרחה זמנית אחרי שעזב), עבר לבעלות על ליגת הסי.בי.איי (שפשטה את הרגל), ועבר לאמן באינדיאנה (אחרי שהקבוצה, תחת לארי בירד, דחפה את שיקגו למשחק שביעי, תומאס הצליח להפסיד שלוש פעמים בסיבוב הראשון של הפלייאוף, לפני שבירד גירש אותו מהקבוצה), ואז הוא קיבל את ההצעה מניו יורק. עכשו, תומאס רוצה לאמן. כמו שברנדה, ההומלסית הקבועה שלי ואוהדת ניקס שרופה אומרת: "אני מתחילה להרגיש כמו מסמר".
ואם תומאס ייכשל? הוא תמיד יכול לשלוח את הרזומה שלו לבית ישפאר.
מי מבלבל בין יהודים לגויים?
שלושה אירועים שאירעו לפני שבועיים ברחבי היבשת:
1. ביום ראשון, במשחק האחרון בסדרה נגד הניו יורק מטס, חגגה הקבוצה המארחת, פלורידה מרלינס, את יום המורשת היהודית. לכבוד האירוע הוענקה לכל ילד שהגיע למשחק חולצה של השחקן מייק ג'ייקובס, שהוא, כמובן, לא יהודי.
2. ביום שבת יצא גילברט ארינאס, כוכב הוושינגטון וויזארדס, לבלות בסאות' ביץ' ביחד עם חברו לקבוצה, אוובי סטורי. אחרי שיצאו מהמועדון, סירב סטורי להזיז את רכבו שחסם רחוב ראשי והוא נעצר. ארינאס יצא ממכוניתו וניסה לעזור לחברו. השוטרים קראו לארינאס לחזור לרכבו וכשסירב עצרו גם אותו. "אתם לא יכולים לעצור אותי", צעק ארינאס, "אני שחקן כדורסל".
3. ועוד משבת: קרייג "איירונווד" הווארד, כוכב הפוטבול (במיל') נפטר אחרי מאבק ממושך בגידול במוחו. יום לאחר מכן, במהלך המשחק השלישי בין פיניקס לדאלאס, לבש טים תומאס מפיניקס סופג זיעה עם המספר 34 (המספר של קרייג) ועל נעליו הוא כתב שוב את המספר ואת השם המלא של הווארד. כשנשאל על כך על ידי שדרן הקווים במחצית המשחק, הסביר תומאס: "אנחנו באים מאותו מחוז בניו ג'רזי...אני מאחל לו רק טוב..." וכשתומאס איחל "רק טוב", הוא התכוון בעיקר, אנחנו מניחים, לתחום הבריאותי.