לעשות את הקראוץ'

היו מבקרים שטענו שמשחקי המבחן של אנגליה מול הונגריה וג'מייקה היו חסרי תועלת בשל רמתן הנמוכה של הנבחרות האורחות )בייחוד הג'מייקנים, שעשו ככל יכולתם לאשש את הסטריאוטיפים על אורח החיים הנינוח וחסר הדאגות באי), אבל הם מתעלמים מתרומת שני המשחקים לתרבות האנגלית. בכל רחבי אנגליה, כך דיווחו כלי התקשורת – גם הרציניים שבהם – החלו אנשים לעשות את הקראוץ'. במועדונים, בפאבים ובדירות, יותר ויותר אנשים רוקדים כמו רובוטים, או כדורגלנים ארוכים במיוחד, ובקראוץ' אנד, אזור אופנתי למדי בצפון לונדון, נערכים בעלי הפאבים לפלישת צוותי צילום בשבועות הקרובים.

הריקוד של קראוץ', שהודגם גם לפני השני לכתר, מבטא את המהפך הגדול במעמדו של השחקן. לפני כחצי שנה, באותו אולד טראפורד, הוא התקבל בלעג ושריקות בוז על ידי אוהדי נבחרת אנגליה שרצו להביע את סלידתם מסוון יוראן אריקסון ובחרו לפגוע בחלוצה הגמלוני של ליברפול. בכל משחק חוץ של אלופת אירופה לשעבר הוא היה המטרה המועדפת על האוהדים המקומיים והיו משחקים שבהם היה נדמה שהוא מתקשה לעמוד בלחץ, בייחוד בשבועות הרבים בהם הוא לא הצליח להבקיע. הריקוד המצחיק מכוון לעברם, הוא הסביר. והנה עכשיו, הוא נוסע לגרמניה, אמור לפתוח במשחק הראשון של אנגליה מול פאראגוואי, והוא נחשב לשחקן החם של אנגליה. אלה שרוצים לפגוע בסוון כבר לא צריכים שליחים.

ומה ניתן ללמוד ממשחק מול נבחרת שהמצטיין בה היה הזמר ג'ימי קליף, שביצע את ההמנון? שדיויד בקהאם, בעוד אחד מהגלגולים המוזרים של הקריירה שלו, היה לא מוערך דיו בשנים האחרונות. מאז השער מחצי המגרש מול ווימבלדון, הרומן עם פוש ספייס ובייחוד שער השיוויון לפני ארבע וחצי שנים מול יוון, היה קשה להבדיל בין בקהאם השחקן והסערה שהוא מייצר סביבו באופן קבוע. לעיתים הוא היה מטרה קלה, בדומה לקראוץ' אבל בשל סיבות הפוכות לחלוטין, אבל שני המשחקים האחרונים של סוון על אדמת אנגליה, הוכיחו שהקפטן עשוי להיות שחקן המפתח של אנגליה.

מעבר לשיער, רומנים, צהובונים, מסיבות בארמונו הפרטי ונישואיו ליוקו אונו של הכדורגל, מעבר אפילו לתנודות ברמתו על המגרש, תמיד ניתן היה לסמוך עליו שיספק הרמות ומסירות לרחבה. אחת הסיבות לירידה ברמת מנצ'סטר יונייטד, היא היא העובדה שלבקהאם לא נמצא תחליף שיספק את הסחורה באגף ימין. מול הונגריה וג'מייקה, כמעט כל כדור עונשין או קרן הוביל למצב מסוכן או שער. לאור המהירות של שחקני אנגליה, ניתן לצפות לכמות דומה של כדורי עונשין גם במשחקים בגרמניה, ולמספר שערים שיבואו מבישול של הקפטן ואולי גם לריקוד או שניים של קראוץ'.

אלו החדשות הטובות. הנצחונות שיפרו את הביטחון, יצרו אווירת קרנבל לאומית למרות אי הבהירות בנוגע לעצם המטאטרסל של וויין רוני, וקשה למצוא היום מדף בסופרמרקט שאין בו מוצרים עם כדורגל או דגלי סנט ג'ורג'. ביותר ויותר מכוניות ובתים מניפים את הדגל ובעיר מולטי-אתנית כמו לונדון כמעט בכל רחוב ראשי יש עסק בו מונפים דגלי אנגליה וארץ המקור של הבעלים זה לצד זה. ועדיין, יש לאנגליה בעיה אחת גדולה: סוון.

כל הפרשנים המובילים מטילים ספקות בנוגע לשיקוליו, מניעיו או צלילות דעתו. ההחלטה שלא לקחת לגרמניה את ג'רמיין דפו או דארן בנט, ולנסוע לחודש של משחקים, במקרה הטוב, עם שלושה ורבע חלוצים, כולל אחד שמעולם לא שיחק בליגה, לא מובנת. העדפתם של אואן הארגריבס וג'רמיין ג'ינס על פני שני החלוצים המצטיינים עוררה תמיהות והעדפתו של הארגריבס על פני מייקל קאריק בתפקיד העוגן או החצי-חצי (או במילים פשוטות יותר, קלוד מאקאללה) במשחק מול הונגריה הביאה לייאוש מוחלט.

"הארגריבס יודע משהו על סוון וסוחט אותו", אמר איאן רייט אחרי המשחק בתסכול. "אין הסבר אחר". שבוע לפני המונדיאל וסוון עוסק בניסויים ותיקונים. יותר ויותר זה מזכיר טורנירים קודמים: אנגליה לא צפויה להתרסק גם הפעם, אבל כשיגיעו המבחנים הגדולים ותידרש הברקה טקטית ושיחה במחצית שאחריה יעלו השחקנים כמו אחרי פגישה מקרוב עם שייע, צפויה אנגליה למצוא את עצמה ללא מנהיג על הספסל ועם אואן הארגריבס במרכז המגרש. אם הם יצליחו להחלץ ממצב כזה, סימן שמדובר בנבחרת גדולה.