אליפות בסימן שאלה

אי-שם בשלהי עונת 2004, כשהוויכוח הגדול בין מוני פנאן ל"קבוצת כץ" יצא מכלל שליטה, האווירה במכבי ת"א היתה טעונה במיוחד. פנאן איים בעזיבה, מזרחי ופדרמן החמיצו פנים, רענן כץ ונציגו בהנהלה צביקה קציר התחפרו בעמדותיהם, פיני גרשון התנהל באי-נוחות מופגנת, שחקנים מסויימים אף בכו והתקשו להתאמן. אחדים, כמו שאראס יאסיקביצ'וס או ניקולה וויצ'יץ', החליטו לצאת להגנת פנאן בגלוי.

ולכן ניתן להסיק דברים רבים ניתן מהריב המכוער והוולגרי בין גרשון לכץ, שמתנהל כבר למעלה משנה, אבל מסקנה אחת כמעט מתבקשת: כץ פשוט לא מספיק משמעותי למערכת, ובעיקר אמורים הדברים עבור חברי ההנהלה האחרים. הוויכוח המוחצן בין גרשון לכץ הוביל בסופו של דבר להודעה רשמית ולקונית בדבר הפסקת אש בין הניצים, אולם עד אז לא נשמע קולם של מזרחי, פדרמן או פנאן בנידון. "אז זה היה מוני שנפגע, וכולם לקחו ללב. אף אחד לא נעלב בשביל כץ גם אחרי הדברים חסרי התקדים שפיני הטיח בו, וזה בעצם אומר הכל", טוען גורם המקורב למערכת. "ההודעה לתקשורת, שיצאה גם ככה באיחור, מעידה על הפופולאריות הנמוכה של כץ אצל יתר הבעלים".

ואף על פי כן, הגורם מסייג ואומר כי "אי אפשר להגיד שהאנשים במערכת הרגישו בנוח כשהמצב בין כץ לפיני החמיר אחרי הפיינל פור, אבל כולם המשיכו בסדר היום. אף אחד לא מעורב רגשית בוויכוח הזה, למעט פיני ורענן. אם שמעון או מוני היו מעורבים, זה בהחלט היה מפריע לכולם. רענן, אין מה לעשות, הוא קצת על תקן 'תייר'. בא לכאן מפה לשם, רואה משחק וחוזר למיאמי. הוא לא מחובר רגשית לשחקנים, גם לא לאוהדים. כולם מכבדים אותו, אבל בשבילו אף אחד לא לוקח ללב". ובשורה אחת: כל עוד כץ הוא זה שמופצץ, הריקושטים לא מגיעים לפרקט. אם מכבי תפסיד במקרה את האליפות, הקרע המתוקשר בין המאמן לבעלים לא יהיה הגורם לכך.

בשבוע שעבר, בסיום המשחק חסר החשיבות של מכבי ת"א נגד עירוני ר"ג, נשאל פיני גרשון מדוע יניב גרין שוב כמעט ולא ראה פרקט. עמרי כספי, לשם השוואה, זכה ל-11 דקות והחזיר בריבית עם 10 נקודות ו-3 ריבאונדים. "בואו נדבר על דברים חיוביים", ענה המאמן. באותו זמן גרין כבר היה ספון בחדר ההלבשה של מכבי, אליו ירד בהפגנתיות מיד עם הבאזר. זו לא הייתה הפעם הראשונה שגרין נהג כך בעת האחרונה. המחאה שלו כבר גלויה.

מערכת היחסים בין גרין לגרשון מורכבת, וידעה בשנתיים האחרונות לא מעט עליות וירידות. בעונה האחרונה, אומרים מקורבים לשניים, מדובר בעיקר באופציה השניה. הסטטיסטיקה העגומה מדברת בעד עצמה: 2.1 נקודות ב-6.5 דקות בממוצע ביורוליג, 5.1 נקודות ו-3.7 ריבאונדים בממוצע בליגת העל. "עבור יניב גרין, וזה לא סוד, מדובר בשנה הקשה ביותר שלו מבחינת דקות משחק ומבחינת אמון וביטחון", מבאר המאמן הלאומי צביקה שרף. "במשחק האחרון, אם אפשר לקרוא לזה דוגמא למשהו, הוא קיבל יחסית יותר זמן והיה דיי בסדר, אבל זה לא משחק של גביע אירופה ובמציאות של הליגה הישראלית והפיינל פור, סיכוי סביר שמכבי תצטרך אותו".

מקורב לגרין חושף מה עובר על הסנטר בימים אלו: "יניב היה במצב מנטלי ירוד מאוד, הוא כל הזמן נתן הרגשה שהוא בדיכאון. הוא מגיע לפיינל פור במצב רוח לא טוב. תראה, הוא הגיע למכבי על תקן ישראלי בכיר שבא לחזק את הקבוצה, לא כשחקן עשירי ברוטציה. לפני שהגיע למכבי היה לו ביקוש גדול בישראל ובאירופה. בשנתיים האחרונות הוא לאט לאט דועך, וכל אחד יכול לפענח את זה איך שהוא רוצה. חובת ההוכחה תמיד היתה על יניב, וכך היא גם עכשיו. הוא בא מלמטה, רגשית ומנטלית, אבל הוא מתאמץ. השחקן היחיד שהזיע וניגרו ממנו ליטרים של זיעה נגד רמת השרון היה יניב. כשנותנים לו במה, הוא נותן את הנשמה. צריכים רק להאמין בו".

גרין אולי יקבל הזדמנות בפיינל פור, בעיקר בזכות העובדה שארנולד יישב על אזרחי ביציע, אולם שרף מסופק באשר לשאלת יכולתו של הסנטר להתגבר על עונת הבלהות החולפת למשך שני המשחקים, ולהעניק למכבי את הערך המוסף מהספסל: "יניב הוא בחור חזק שעולה למגרש ומנסה לעשות את המקסימום, למרות שבצורה מצחיקה הוא השלים עם המצב", טוען שרף. "יש לו אמביציה להצליח והוא ינסה להוכיח את עצמו. השאלה היא האם זה יספיק אחרי כל מה שעבר העונה".

את השבועות האחרונים מעביר מייסיאו באסטון בצפייה בפלייאוף ה-NBA. "אני רואה את הפלייאוף ובטוח שיש לי שם מקום", הוא אומר. סיבה נוספת לשעות שמבלה הפורוורד-סנטר מול הטלוויזיה היא שמאז ההפסד בגמר הפיינל פור לצסק"א, באסטון איבד הרבה משמחת החיים המוכרת שלו ומעדיף להישאר בבית. "מייסיאו לקח מאוד קשה את ההפסד בגמר", מעיד אחד ממכריו. "מבחינתו זה היה ממש אבל. מאז שאבא שלו נפטר הוא רק ניצח כל הזמן, זה היה עבורו מעין תרפיה, גם סוג של דרך להוקיר את זכרו. אני לא יודע אם הוא חושב שהוא איכזב אותו, אבל הוא בהחלט נכנס לדיכאון ועדיין לא לגמרי התאושש מזה".

באסטון הוא ווינר אמיתי ומקצוען מהשורה הראשונה, אבל בחור די רגיש. כששמע שפיני גרשון מתלבט אם להרכיב אותו או את ג'יימי ארנולד למשחק גמר הגביע נגד הפועל ירושלים, הוא נפגע עד עמקי נשמתו. "הוא חשב שזה הבולשיט הכי גדול שהוא שמע בחיים", מספר המכר. היום, שלושה חודשים אחרי, לגרשון אין שום לבטים לגבי זהות הפורוורד שיתלבש במשחקי המאני טיים. כעת, כשהעונה האחרונה, מלאת העליות והירידות (ובעיקר שיפור מדהים באחוזי העונשין החל משלב הטופ-16, הודות למאמן קליעות אישי שלקח), בדרך לסיומה, לבאסטון נותרה מטרה אחת: לסיים את הסיפור כמו שצריך וללכת לנוח בבית, בארה"ב. במכבי סומכים על באסטון שיגיע בשבוע הבא מפוקס. אובדן גביע היורוליג היה דיי והותר עבורו.

אולם השאלה הגדולה באמת היא עתידו של האמריקאי. באסטון מחזיק בחוזה לעונה נוספת במכבי, אבל גם בסעיף שחרור ל-NBA. מבחינתו של הפורוורד, כאמור, החלום האמיתי היה ונותר לשחק עם הגדולים. "באסטון סבור שהוא הוכיח את עצמו באירופה ושהוא היום בשל לחזור לליגה הטובה בעולם", אומר המכר. "הוא לא סובל במכבי, להפך, אבל רוצה להמשיך הלאה". באסטון יחכה בסבלנות להצעה המיוחלת עד אוגוסט, המועד בו הוא מחויב, על פי ההסכם עם מכבי, להודיע לקבוצה לאן מועדות פניו. בסביבתו של האמריקאי מעריכים את הסיכויים שיעזוב ל-NBA בכ-40 אחוזים.

וויל סולומון תשוש. "זאת היתה עונה ששווה באינטנסיביות שלה לשלוש עונות שלמות, מכל הבחינות", מסבירים במכבי. בחודש האחרון מתרכז סולומון בלאפשר מנוחה לרגליים הכואבות וליד שלפעמים עוד מציקה, זכר לפציעה ההיא לקראת סיום השלב הראשון ביורוליג. הירידה הפיזית והמנטלית של הרכז באה לידי ביטוי בסטטיסטיקה: בתשעת המשחקים מאז חזרה מכבי מפראג, מעמיד סולומון ממוצעים נמוכים של 10.8 נקודות ב-49 אחוז מהשדה (66.7 אחוז בלבד מהעונשין), 3 אסיסטים ו-2.4 איבודים. בארבעה מתוך ששת המשחקים האחרונים לא הגיע לדאבל פיגרס. עד המחזור ה-26, לשם השוואה, זה קרה לו ארבע פעמים בלבד.

ובכל זאת, במכבי מסרבים להתרגש וטוענים שסולומון יגיע לפיינל פור הישראלי חד מתמיד. עוזר המאמן דן שמיר נזעק להרגיע את האוהדים המוטרדים: "הרצון להקיש מהתקופה שקודמת לפיינל פור לאירוע עצמו בהחלט מובן, אבל מניסיון אני אומר שבדרך כלל אין לזה שום קשר. היינו כבר בפיינל פורים ולעולם אי אפשר לחזות דברים מראש לקראת האירוע הזה, עיין ערך הפיינל פור האחרון. כולם אמרו, לדוגמא, שטאו מגיעה בכושר הטוב ביותר, וכולם ראו מה קרה.

"גם באימונים שלנו בתקופה האחרונה היו מקרים שבהם אנחנו, במודע, הפחתנו קצת לחץ", מסכם שמיר. "עכשיו אנחנו משנים כיוון, לוחצים על הדוושה ומעלים את רמת ההכנות. הדבר תקף גם לגבי וויל".