1. בלי שום קשר למה שתעשה מכבי תל אביב בפיינל פור, כבר ברור שזו העונה האחרונה ששמעון ומוני ירשו לאלופה הצהובה להגיע רדומה ומשועממת למשחקי הליגה. ארבע המכות שחטפה מכבי תל אביב בעונה הרגילה יכולים להיות הסבר לא רע להפסד בגמר היורוליג לצסק"א, שהיה הראשון של פיני גרשון במשחק מכריע מאז חזר למכבי לפני שלוש שנים. בלי קשר למה שתעשה מכבי בפיינל פור הקרוב, המאמן הבא של הצהובים יזיע גם מול גבעת שמואל. כמו בשנות ה-90.
2. אם לא תקרה סנסציה יוצאת דופן, גם העונה האחת עשרה של מאיר טפירו בליגה הישראלית הבכירה תסתיים ללא תואר. הרכז העקשן והמחונן, שנתפס במשך השנים כסמל הווינריות הישראלית, נאלץ השנה להילחם על מעמדו בירושלים והפגין עונה לא ממש מרשימה. אחרי יכולת בינונית ומטה מול הצהובים העונה, יהיה מאיר חייב להתעלות בגמר הפיינל פור. אחרת הוא ישאר עם "גביע האסים" הצרפתי בארון.
3. אולי היה זה עשור של היעלמות בצילה של מכבי תל אביב, אולי המראות המרגשים של ההתנתקות מרצועת עזה בקיץ שעבר. ההחלטה של מכבי ראשון לציון לנטוש את הצהוב-כחול לטובת כתום בוהק, הפכה לסמל ההתנגדות והמהפך בתדמיתה של הקבוצה מעיר הקניונים. לא עוד קבוצה שבעה שמתבססת על פליטי מכבי, אלא חבורה רעבה, שלא מהססת לנשוך גם את הסוסים הגדולים. מעניין את מי הצהובים מעדיפה לפגוש בגמר.
4. השילוב בין אולם מפואר, קהל עצום ותומך וחבורת כדורסלנים נחושה ואטרקטיבית הפך את עירוני נהריה לנביאת הבשורה של הכדורסל הישראלי. העונה, עם שיחרור הזרים הותיקים ושינוי הקונספציה בעמדת הרכז, הגיעה ההתפרקות של המבצר בעין שרה, שראה שבעה הפסדים ביתיים מול מספר צופים שהולך ופוחת. כמה חבל לנהריה, וכמה חבל לליגה שיכולת בינונית כל כך מספיקה לפיינל פור.
5. שנתיים מספר לנו עודד קטש על חממת הישראלים הגלילית שלו. השבוע אפילו פורסמה סטטיסטיקה, שמספרת כי הגליל היא הקבוצה הכי ישראלית בליגה. את העובדה כי המספרים הללו נובעים מפתיחת עונה עם זר וחצי והשלמת סגל הזרים רק בשלהי הסיבוב השני, קצת שכחו שם. יוגב אוחיון וליאור אליהו, התקוות שנשארו בגליל רק כדי להנות מאפקט החממה, רואים במשחקים האחרונים את המאני טיים מהספסל. על המגרש משחקים ארבעה זרים. מסתבר שמספרים זה לא הכל.
6. המעבר להיכל החלומות ביד אליהו, הנטישה המאסיבית והמתואמת להפליא של הקהל האדום, הריסת אוסישקין, פארסת דורון שפר א', וגם ב' וג', הפציעות של הזרים, החוזים הזמניים, העיכוב במשכורות, ההתבזות בגביע אירופה מול קבוצות מפולין והולנד. רק חצי מהמנה הזאת יכולה לשלוח כל קבוצה לליגה השניה. הפועל תל אביב שרדה גם את זה.
7. איך קורה שקבוצה שמנצחת פעמיים בעונה את הפועל ירושלים (כולל במשחק הבכורה החגיגי במלחה), מדשדשת רחוק כל כך מהפיינל פור? שנה אחרי הישג השיא בתולדותיה, העבירה אליצור אשקלון את הזמן, כשעל הדרך היא מפסידה ארבע פעמים לשתי היורדות ללאומית. והם גם הצליחו להבריח את אדריאן פלדג'ר.
8. מכירים את היפהפיה הנרדמת? עם שלוש החלפות מאמנים, שני ניצחונות ומקום אחרון בהחלט, בגבעה כבר שלחו זר אחד הביתה והתחילו בהספדים. חודשיים וחצי אחרי, עם 350 אלף ניצחונות רצופים, בודק עופר ברקוביץ' אפשרות להפליג עם הלהקה שלו במסע הופעות בעולם. אפילו ווין וואלאס, שהיה מועמד להחלפה עוד לפני שנחת בארץ, נשאר עד החגיגות.
9. תארו לעצמכם איך היתה נראית בני השרון עם קוקי בלצ'ר בריא. הגלגולים שעברה הקבוצה המאוחדת מאז השבר במרפק שגמר לה את העונה, כמו גם כמות הזרים האפרוריים שנחתו פה אחריו, מוכיחים שלפעמים הכל מתחיל ונגמר בקצת מזל. בלצ'ר, בדיוק כמו ג'רוד סטיבנסון או מרכוס נוריס, זה לא משהו שמוצאים בקלות.
10. ואם כבר שיעור בבחירת זרים, רמת גן היא דוגמא מצוינת. הנהלה מסודרת, מאמן חרוץ, סגל ישראלי צעיר ומלא פוטנציאל, אבל רביעיית זרים בינונית, שהוחלפה בחבורה חלשה עוד יותר. בהארלם גלובטרוטרס עדיין מתגעגעים לקי מדיסון.
11. כמה סמלי שדווקא בעונה בה רועי ברקוביץ' הופך לשחקן לגיטימי בליגת העל, הקבוצה של אבא יורדת לליגה השניה.
12. 11 קבוצות, סיבוב שלישי, פיינל פור, שופטים ששורקים טכניות לקהל, שופטים ששולחים מיילים על קבוצות, מאמן נבחרת שמקבל עבודה לקיץ באיגוד השופטים, החוק הרוסי. ההמשך בעונה הבאה.
11 קבוצות, 12 מסקנות
שגיא ניר
31.5.2006 / 12:22