הכל בראש

זה לא היה סתם ניצחון, זה היה ניצחון של הראש. שחר פאר היא שחקנית עם אופי: גם אחרי שנשחטה במערכה הראשונה, מול יריבה עדיפה, במעמד הגמר, היא לא נשברה. זה לא רעיון שעובר לה בראש.

אחד הדברים המרכזיים שסייעו לפריצה של שחר בתקופה האחרונה היה השינוי הטכני בחבטות ההגשה שלה. בעזרת המאמן לואי קאייה היא שינתה את האחיזה בסרבים, כדי שתהיה לה אפשרות לסובב את הכדור ולהכניס יותר עוצמה בחבטה, מבלי שהכדור יברח החוצה.

שינוי כזה הוא לא עניין קל, הוא עלה לשחר בכמה משחקים. אפשר היה להבחין בכך בקלות במשחקה בגמר אליפות ישראל נגד ציפי אובזילר. שחר הפייבוריטית שיחקה מול קהל אוהד, אבל לא הסתדרה עם ההגשות והרבתה בשגיאות כפולות. ההגיון אמר, לכאורה, שבמצב כזה חוזרים לטכניקה המוכרת טוב יותר. אבל פאר לא נשברה ולא ויתרה על הטכניקה החדשה, והיום היא פורעת את השטרות. צריך הרבה אומץ כדי לעשות שינויים שכאלה בלב העונה, ולשחר יש את האומץ. זה השתלם לה במהירות רבה: מאז היא לקחה שלושה טורנירים בסבב העולמי.

החבטות של שחר, לא רק חבטות ההגשה, משתפרות בהתמדה. כמות המשחקים ששיחקה לאחרונה עזרו לה לשפר את עוצמת החבטות, בייחוד מהקו האחורי. מה שחשוב הוא שהגידול בעוצמה לא בא על חשבון היציבות בחבטה, כלומר ביכולת להחזיר כדורים מספר רב של פעמים באותה נקודה.

אתמול, בבוקר שלפני הגמר, כתבתי מייל למאמן שלה, עודד יעקב, ושאלתי אם הוא באמת נחוש בהחלטתו לעזוב. הרי שחר עשתה לאחרונה קפיצה גדולה, ונכנסה לרשימת 30 הגדולות בעולם, והשילוב בין עודד, לואי קאייה ויובל חיגר (מאמן הכושר שעובד אתה כבר שנים) יכול רק להמשיך ולקדם אותה. חבל שיסתיים דווקא כעת, כשהיא בכושר שיא. ההחלטה להביא מאמן חדש, כפי שמשפחת פאר מעוניינת, היא הימור. אדם חדש במערכת, שיצטרך מטבע הדברים תקופת לימוד והתאמה, עלול לעלות, לפחות זמנית, במחיר של כמה תחרויות.

עם זאת חשוב לזכור כי מאז תחילת הקריירה של שחר, הסביבה שעוטפת אותה מקבלת החלטות טובות - החל מהבחינה הארגונית, דרך בחירת המאמנים והתחרויות ועד להחלטה מי מבני המשפחה נוסע עמה לחו"ל.

כעת הפנים של שחר מופנים אל הרולאן גארוס. הניצחון על אנסטסיה מיסקינה משמעותי מאוד, מכיוון שהרוסייה לקחה בעבר את הרולאן גארוס, טורניר החימר החשוב ביותר, והניצחון יקנה לשחר הרבה ביטחון. מי שניצחה את מיסקינה על חימר, יכולה לנצח כמעט כל טניסאית בעולם.