דאנקן, הבתול האחרון

טימותי תיאודור דאנקן נולד באי סנט קרואה, וחלם להיות שחיין אולימפי. האי הקטן היה הנידח שבין איי הבתולה, שבשליטת ארה"ב, וטימי הקטן גדל בין חופים לבנים לשקיעות מסנוורת. אחותו הגדולה טרישה הייתה שחיינית באולימפיאדת סיאול ב-1988, וגם טימי התגלה כשחיין מוכשר, וסומן כאחד מהמובילים בקבוצת הגיל שלו בשחייה בסגנון חופשי. כשחשב על עתידו ראה שמיים כחולים כים. ואז הרוח התחילה לשרוק.

הוריקן "הוגו" עבר באיי הבתולה בקיץ 1989, כשהוא הורס 90 אחוזים מהמבנים בסנט קרואה. בזמן הסערה טימי בן ה-13 חסה בתא שירותים מבטון עם גג מתכת מתנדנד שאביו התקין חודשיים קודם לכן. משפחתו שרדה את "הוגו", אבל זיכרון היציאה מבין ההריסות היה עדיין טרי עבור דאנקן כש"קטרינה" היכתה בניו אורלינס: "אני יודע מה זה לחיות שישה חודשים ללא כוח, בניסיון לבנות קהילה מחדש. אני יכול להזדהות איתם".

הבריכה היחידה באי נהרסה כליל, וטימי ניסה להתאמן בים הפתוח, למרות שפחד מכרישים ששרצו במים. באותה שנה גורלית נפטרה אימו מסרטן השד, יום לפני יום ההולדת שלו, ודאנקן, שאימו הייתה המעודדת הגדולה שלו בתחום השחייה, לא שב לשחות עוד. הפחד מכרישים, אגב, מלווה אותו עד עצם היום הזה. עד כמה שזה רלבנטי בחיי היוםיום של שחקן NBA.

טימי המשיך ללכת לבית סםר נוצרי אפיסקופלי כמו ילד טוב, ושעט ברחבי האי על אופניו לצד כלבו, פינצ'ר-דוברמן בשם בוס. אבל היה חור עצום בחייו, עם לכת אימו והוויתור על השחייה, שמילאה את ימיו. חברו מימי היסודי, רשידי קלננס, נזכר איך הם חטפו מכות ביחד: "הוא לא היה אחד מהמקובלים. כדי להפוך לכזה בדרך כלל היית צריך לגרום למישהו אחר להרגיש דחוי, ובגודל שלו, הוא היה מטרה נוחה. כמה מהם ממש התאכזרו אליו".

אותו הקלננס גם ניג'ס לו כל הזמן שיצטרף עימו לנבחרת הכדורסל, ובכיתה ט' הוא הקפיץ לראשונה את הכדור הכתום. ואז לדברי קלננס: "התחלנו להשתפר, אבל הוא המשיך והמשיך ולא עצר".

איי הבתולה הם מקום נידח שאין בו יותר מדי סקאוטים שמסתובבים ומחפשים כשרונות צעירים, אבל רצה הגורל וב-1993 חזה בביצועים של דאנקן על מגרש האספלט נבחר טרי בדראפט בשם כריס קינג, שנשלח על ידי הליגה לקדם את ה-NBA בקאריביים.

קינג, יוצא מכללת ווייק פורסט, התקשר למאמנו הקודם, דייב אודום, ואמר לו שהוא חייב לגייס את הילד הזה. דאנקן זכה במלגה לווייק פורסט וכבר בשנתו הראשונה נבחר לשחקן השנה ב-ACC. באותה השנה החלו כמה מתושבי האי לסבול מסיוטים בהם דאנקן חוזר לאי להתחשבן עם כל מי שפגע בו בילדותו. קלננס, עדיין תושב סנט קרואה כיום, סיכם את המעבר יפה: "הייתה לו את המשמעת וגם את מוסר העבודה מהשחייה. הוא פשוט העביר את זה למגרש הכדורסל".

למרות הבחירה לשחקן השנה, דאנקן נשאר עוד שלוש שנים בקולג' על מנת לקיים את ההבטחה, שהוא ואחיותיו נתנו לאימם על ערש מותה: לקבל תואר אוניברסיטאי. בזמן שאינספור סקאוטים מזילים עליו ריר, טים המשיך לשפר את יסודות הכדורסל שלו, שלימים יזכו אותו בכינוי "ביג פונדמנטל", ואף נבחר לשחקן השנה במכללות. כשיצא לדראפט 1997 נלקח כבחירה ראשונה בלתי מעורערת על ידי הסן אנטוניו ספרס. את התואר בפסיכולוגיה, אגב, סיים בהצטיינות.

הספרס היו עד לעונת 1996/7 קבוצת פלייאוף קבועה שהכוכב שלה, דיוויד "האדמירל" רובינסון, זכה ב-MVP הליגה שנתיים קודם לכן והוליך את הקבוצה בעונה לפני הפציעה בנקודות, ריבאונדים, חטיפות וחסימות. אבל הדבר הגדול ביותר שרובינסון יכול היה לעשות עבור הקבוצה בעונה הזו היה להיפצע.

"האדמירל" סופסל לרוב העונה כשהספרס מצליחים לגרד בקושי 20 ניצחונות בעזרת המוחתם הטרי, דומיניק ווילקינס. הקבוצה הלכה ללוטרי, שם כמו תייר בארץ זרה שזוכה בלוטו, הם הגרילו את דאנקן.

טים זכה לשחק בעונה הראשונה שלו לצד רוביסון, עדיין בשיאו. מסביבם היה סגל מלא בשחקנים למודי ניסיון. דאנקן העמיד ממוצעים של 21.1 נקודות, 11.9 ריבאונדים ו-2.51 חסימות למשחק, כשרובינסון מעמיד מספרים כמעט זהים. הספרס חזרו לפלייאוף אחרי עונה של 56 ניצחונות והדיחו בסיבוב הראשון את פיניקס של ג'ייסון קיד ודני מאנינג, כשהרכז אייברי ג'ונסון עונה בפלייאוף לכל הלחישות מסביב שהספרס צריכים רכז גבוה יותר כדי להתמודד על התואר. הוא העמיד שורה של יותר מ-20 נקודות ו-6 אסיסטים למשחק, וקרקס גם את קיד, וגם את מחליפו, סטיב נאש.

סן אנטוניו המשיכה לסיבוב שני מול יוטה של סטוקטון ומאלון. דאנקן נקע את קרסולו במשחק 2, והג'אז שלחו את הספרס הביתה. את האליפות באותה שנה לקח מייקל ג'ורדן.

בעונת 1998/9, שקוצרה בשל סכסוך הסכמי עבודה בין הנהלת הליגה לאיגוד השחקנים, הספרס שיחקו יותר משחקים מכל קבוצה אחרת בליגה. רובינסון החל להתרגל לתפקידו ככינור שני לדאנקן, כשנתן בסדרת הגמר מול הניקס 16.6 נקודות ו-11.8 ריבאונדים לעומת ה-27.4 נקודות, 14 ריבאונדים ו-2.2 נקודות של הסופמור המפלצתי, שגם נבחר ל-MVP של הגמר, כשהספרס לוקחים את האליפות.

בשנה זו הוא זכה לכינוי "ביג פונדמנטל" ממיפלץ עולה אחר, שאק, שלימים יפגוש אותו בגמר. את תואר ה-MVP של העונה קיבל קארל מלון, במה שלא מעט עיתונאים הגדירו כמחטף. מאוחר יותר הם ישתמשו במילה הזו כדי לתאר את שתי הזכיות של טימי.

בעונת שלאחריה דאנקן סבל מקרע במיניסקוס ונאלץ לעבור ניתוח שהכריח אותו להישאר מעבר לקווים לכל אורך הפלייאוף. הספרס הגיעו לפלייאוף אבל הודחו על ידי הסאנס בסיבוב הראשון לאחר ארבעה משחקים בלבד.

בעונת 2000/1 דאנקן הוביל את הליגה בדאבל-דאבלים, בפעם השלישית מתוך ארבע עונות, כשהוא מפסיד כחוט השערה במירוץ לתואר ה-MVP לאלן אייברסון מפילדלפיה. הספרס העיפו את קווין גארנט ומינסוטה בארבעה משחקים בסיבוב הראשון, ואת דאלאס ודירק נוביצקי בחמישה בסיבוב השני, אבל בגמר המערב טואטאו על ידי הלייקרס של שאקובי בשיאם עם 0:4 כואב ביותר.

קשה להאמין, אבל דאנקן הצליח לשפר את משחקו, ובעונת 2001/2 זכה ב-MVP הראשון שלו, כשהוא מעמיד מספרים של 25.5 נקודות, 12.7 ריבאונדים ו-2.48 חסימות למשחק. הספרס הציגו את הרוקי בן ה-19 טוני פארקר בתור הרכז הפותח שלהם ויורשו של אייברי ג'ונסון בקו האחורי. הצרפתי לא איכזב בפלייאוף, כשהספרס העיפו את סיאטל של גארי פייטון בסיבוב הראשון, אבל הלייקרס היו שוב משוכה גבוהה מדי עם 1:4 בדרך לאליפות נוספת, שלישית ברציפות.

זמן לשינוי? אל תדברו שטויות. עונת 2002/3 נפתחה בהודעת האדמירל רובינסון שזו תהיה עונת הפרישה שלו. דאנקן זכה שוב בתואר MVP העונה הסדירה, בפעם השנייה ברציפות. בזכייה הראשונה דיברו על קווין גארנט שמקופח, ועכשיו של ג'ייסון קיד.

אבל בפלייאוף כל המספרים של דאנקן גאו, כשהוא מייצר 24.7 נקודות, 15.4 ריבאונדים, 5.3 אסיסטים, ו-3.29 חסימות למשחק. חלום שושלת האליפויות של הלייקרס נגדע במו ידיו של דאנקן, שלקח גם את תואר ה-MVP הגמר, אחרי שהעיף את LA בשישה משחקים בחצי הגמר האיזורי. אבל כשהחגיגות נגמרו, "תאומי המגדל" ירדו מהמגרש בפעם האחרונה.

רובינסון נראה כבוי לעיתים במשחקים, כשדאנקן בא אליו ו"מעיר" אותו, כדי שיתאפס על עצמו ויחזור למשחק. הספרס כבר היו לחלוטין הקבוצה של טימי, ותנועת הנעורים המשיכה עם הרוקי הארגנטינאי מאנו ג'ינובילי. הספרס גם נטשו את האלאמו דום המסורתי ועברו לאולם חדש, ה-SBC סנטר (כיום ה-AT&T סנטר).

עונת 2003/4 נפתחה בחתימה של הקמע האנושי רוברט הורי, שעזב את הלייקרס לטובת הספרס. הספרס סגרו את העונה עם רצף של 11 ניצחונות, אבל הלייקרס בהרכב הגלקטיקוס הפתיעו אותם בחצי גמר המערב, בדרך להפסד מול הפיסטונס בגמר.

הורי לא טעה, והספרס לקחו את האליפות של עונת 2004/5, בזמן ששושלת הלייקרס עלתה בעשן תחת מאבק האגואים בין שאק וקובי, והפיסטונס מפסידים להם בגמר בשבעה משחקים. התפוקה של דאנקן ירדה, עם "רק" 20.3 נקודות, 11.1 ריבאונדים ו-2.64 חסימות למשחק בעונה הסדירה, אבל זה היה בגלל סיבות טובות: גרעין השחקנים סביבו הבשיל במהירות, כשפארקר וג'ינובילי משפרים ומייצבים את היכולת שלהם, ודאנקן וברוס בואן נבחרו לחמישיית ההגנה.

עם זאת, דאנקן לא היה במיטבו ברוב רגעי המאני טיים בגמר מול הפיסטונס, והורי הציל אותו במשחק החמישי עם השלשה הגדולה שניצחה את המשחק, בנוסף ל-21 נקודות ברבע הרביעי ובהארכה. טימי, לעומת זאת, החטיא ממילימטר ורבע בדיוק לפני הבאזר של הרבע הרביעי.

האם מי שצ'רלס בארקלי כינה "יום המרמיטה" (נותן תמיד את אותה התפוקה, בפראפראזה על הסרט של ביל מארי) התחיל לזייף? דאנקן נראה נרעש גם הוא מהפספוס, אבל במשחק השביעי הוא היה המלך, וגם גרף את תואר ה-MVP של הגמר.

עונה חדשה נפתחה עם כמה פרצופים ישנים: ניק ואן אקסל ומייקל פינלי, יוצאי דאלאס, הגיעו לספרס בכוונה מלאה לסיים את העונה עם טבעת אליפות על אצבעם. דאנקן חרק וגנח על המגרש כל העונה בשל פציעה טורדנית בכף רגלו, והמאמן גרג פופוביץ' התאים את המהלכים למגבלות של הפרנצ'ייז פלייר שלו, כשבואן מכסה טפח בצד ההגנתי ופארקר מגלה טפח בצד ההתקפי, והספרס סיימו במקום הראשון במערב עם המאזן הטוב של המועדון אי פעם - 19:63.

בסיבוב הראשון הספרס הביסו את סקרמנטו בשישה משחקים, אבל הסווינגמנים של הקינגס, בונזי וולס ורון ארטסט, חשפו את הקושי של סן אנטוניו בהתמודדות עם חדירות לסל של שחקנים חזקים כל כך, ואפשר רק לדמיין מה היה קורה לו רון רון היה נמצא בסקרמנטו מתחילת העונה.

בסיבוב השני מול דאלאס דירק נוביצקי את שתי ההדחות בידי הספרס, והיה נחוש לשנות את ההיסטוריה. המאבס הלכו על כדורסל נמוך ונטול גבוהים, וקואץ' פופ הפך את דאנקן לסנטר טבעי. פתאום העונה הארוכה נשכחה, הפציעות הושמו בצד, והיכולת הגדולה צצה משום מקום. בשבעת המשחקים של חצי גמר המערב הוא קלע 32.3 נקודות וקטף 11.7 כדורים חוזרים, במה שהייתה הפעם השלישית בלבד ב-20 השנה האחרונות ששחקן משיג ממוצעים שכאלו לאורך שבעה משחקים. בגיים 7 הוא התעלה עם 41 נקודות ו-15 קרשים, אבל נכנס לנוביצקי והמאבס.

דאנקן גמל לאנשי סנט קרואה כשחידש את אזרחותו באיי הבתולה שבשליטת ארה"ב כבר ב-1999, ובכך הבטיח שהמיסים ממשכורתו האדירה יגיעו לאיים הקטנטנים. תמונתו מתנוססת מכל פינה באי, במה שנראה כמעט כמו סצנת הכניסה לראש השחקן מתוך הסרט "להיות ג'ון מלקוביץ'". במשחקים של סן אנטוניו, כרוז מכנס את האנשים לצפייה בעזרת צלחת לוויין. ראג'ה בל מפיניקס, יליד סנט קרואה בעצמו, קורא לו "גאוות האיים".

כשדאנקן מהרהר, כמו כל בעל תואר ראשון בפסיכולוגיה, האם הוא יוכל לבלוע את הכאב ולהמשיך הלאה, כפי שיצא מבין ההריסות אל האור, אולי הוא נזכר בחמשיר שאימו הכריחה אותו לחזור עליו שוב ושוב לפני השינה:

"Good, Better, Best. Never let it rest,
Until your good is better, and your better is your best"