שקיעתה של השקיעה

קצת יותר מ-400 ימים מאז שחזרה לליגת העל, עשתה עירוני רמת גן את הדרך חזרה ללאומית כשהיא עייפה, מרוטה ומבויישת. המועדון, שהיה שני רק למכבי תל אביב במספר העונות בליגה הבכירה, חזר אל המדבר הספורטיבי כמעט ללא קרב, כשהוא משאיר הרחק מאחור עבר מפואר ושבבי זיכרונות שהתפוגגו אחרי שנים של התנהלות כושלת.

בשנה האחרונה דווקא נראה היה שהעתיד מאיר פנים למועדון הוותיק. ראשי הקבוצה הותיקים הלכו הביתה אחרי שנים של ניהול חובבני ומסואב, וממעמקי השיממון המקצועי והתקשורתי של הליגה הלאומית נבנתה קבוצה נשכנית, מגובשת וישראלית, שהתגברה על מחסור חמור בקהל כדי להתרומם אל המקום הראוי לה. אבל החזרה לליגת העל עצרה את ההתחדשות של רמת גן, שהיתה מלאת מוטיבציה לעצור את כישלונות רצופים של עולות מהלאומית. למרות פתיחת עונה מלאת תקוות, התוצאה היתה עגומה כבעבר.

יש משהו במבנה של הכדורסל הישראלי, במיוחד זה שקורא לעצמו מקצועני, שדורס כל חבר חדש המנסה להשתלב בו. תקציב סף גבוה, ארבעה שחקנים זרים ומערכת מסואבת של חוקים שלא כתובים באף ספר מרחיקים כל פנטזיה רומנטית ומסתיימים כל פעם בצורה דומה. לרמת גן היה מיליון דולר אבל לא היה ניסיון, והעובדה שראשיה לא היו מוכנים להתחייב ליותר ממספר המטבעות שהיה להם בכיס הביאה למצבור הטעויות שעלו לקבוצה בירידה.

רמת גן התעקשה לצרף שחקנים בהתאם למידותיה התקציביות, אך בשל הבור הרחב של שחקנים ישראלים בדרג הביניים נאלצה לבנות שלד שהתבסס על זרים: שחקן עם עבר מוכח (אוואג'ובי), אחד שמישהו פעם סימן כפוטנציאל (גרדנר), אחר שהביא רזומה סטטיסטי מליגה מתחרה (רייס) ואחרון שכלל לא בטוח שהיה מצליח בליגה הלאומית (מדיסון). כל אותם אילוצים הביאו לבנייתו של סגל צעיר וכישרוני, אך חסר ניסיון במאבקי הישרדות, והפכו את עונת הקאמבק של רמת גן למאבק מתמיד בתסכול המצטבר מצרור של הפסדים בשניות האחרונות.

בכלים שהיו לה התקשתה רמת גן לקחת חלק אמיתי במלחמה, מה שאילץ אותה לחקות את יריבותיה לתחתית במהלכי יאוש מאוחרים של החלפת זרים ומאמן. העובדה כי רק לפני כמה ימים חגגו בחולון שחקנים שהעלו את רמת גן לליגת העל היא הרבה יותר מסתם סימבוליה.

כמו עולות אחרות לפניה, ניסתה רמת גן להאבק בכרישי הכדורסל כשהיא דלה בניסיון ובתמיכה הדרושים לכך. השקיעה שלה צריכה להדליק אור אדום ומאיים על החגיגות של העולה הטריה, הפועל חולון, שעלולה להתפנות בקרוב מאוד למאבק נואש על קיום. חולון, בניגוד לרמת גן, נהנית מהזדהות עצומה עם הקבוצה המלווה בפוטנציאל אדיר של קהל. השאלה אם הוא לבדו יספיק על מנת לשנות את ההיסטוריה, כשלפניו ממתינה מציאות האפורה המלאה בעסקנים, זרים בינוניים והפסדים מורטי עצבים.