תעודת זהות כחולה

אוסבלדו ארדילס נולד ב-1952 בקורדובה, העיר השנייה בגודלה בארגנטינה.

קריירת המשחק של ארדילס:

1969-73 איניסטיטוטו

1974 - בלגראנו

1975-78 הוראקן

1978-82 טוטנהאם

ב-1982 פרצה מלחמה בין אנגליה לארגנטינה על השליטה באיי פוקלנד, וארדילס עזב את אנגליה יחד עם חברו לקבוצה, ריקרדו ויז'ה. באותה מלחמה נהרג בן דודו, חוסה ארדילס.

1982-3 פאריז סן ז'רמן (שיתף פעולה עם לואיס פרננדז)

1983-88 טוטנהאם

1988-9 בלקבורן

1989-91 סווינדון. הגיע לקבוצה כשחקן והתמנה מאוחר יותר למאמן-שחקן.

63 הופעות בינלאומיות בנבחרת ארגנטינה.

קריירת האימון:

1991-1992 ניוקאסל

1992-1993 ווסט ברומיץ'

1993-1994 טוטנהאם

1995 גוודאלחארה

1996-1998 שימיזו אס-פולס (יפן)

1999 דינמו זאגרב

2000-2001 יוקוהמה מארינוס (יפן)

2001 אל איתיחד (ערב הסעודית)

2002-2003 ראסינג קלאב (ארגנטינה)

2003-2005 טוקיו ורדי

?-2006 בית"ר ירושלים

רגעי השיא:

- זכה כשחקן עם ארגנטינה בגביע העולמי ב-1978.

- זכה עם טוטנהאם בגביע האנגלי ב-1981 וב-1982.

- זכה עם טוטנהאם בגביע אופ"א ב-1984.

- כמאמן העלה את סווינדון לליגה האנגלית הבכירה ב-1990.

- העלה את ווסט ברומיץ' מהליגה השנייה לראשונה ב-1993.

- זכה עם שימיזו בגביע ובגביע הליגה היפנים בעונת 1996, ובגביע בעונת 1998.

- זכה באליפות יפן עם יוקוהמה בעונת 2000.

- זכה בגביע הקיסר עם טוקיו ורדי ב-2004.

רגעי השפל:

- עזב את סווינדון באמצע 1991 אחרי שהקבוצה נאבקה בתחתית הליגה האנגלית.

- בעונת 1993/4 חזר לטוטנהאם כמאמן, אבל למרות רכישות ענק בדמויותיהם של יורגן קלינסמן, איליה דומיטרסקו, וגאורגי פופסקו, סיימה הקבוצה במקום ה-15. חודש לאחר תחילת העונה הבאה פוטר מתפקידו.

- התפוטר מדינמו זאגרב אחרי מספר חודשים בתפקיד.

- פוטר גם מאל איתיחד הסעודית אחרי מספר חודשים.

- פוטר מראסינג קלאב.

ארדילס נותר אוהד של טוטנהאם בכל ליבו, ועדיין מחזיק בדירה סמוכה לאצטדיון הקבוצה, ה"ווייט הארט ליין". למרות שהצליח בווסט ברומיץ', הוא התפתה לקחת את משרת האימון של טוטנהאם ולעזוב את המועדון מבירמינגהאם. ההסבר שלו: "אני חייב לציין שלא נהגתי בכל ההגינות עם ווסט ברום. היו שמועות על כך שאני עובר לטוטנהאם אבל אני כל הזמן אמרתי 'לא...לא..אני נשאר בווסט ברומיץ'...בלה...בלה...בלה'. יכולתי להגיד לא לריאל מדריד אבל לעולם לא לטוטנהאם".

על תקופת האימון הכושלת בטוטנהאם: "תקופת האימון שם הייתה הכישלון היחיד בקריירת האימון שלי. הייתה שם המון פוליטיקה. למרות שהצלחתי להביא כמה שחקנים גדולים, המון שחקנים לא רצו לשחק בקבוצה, או יותר נכון, לא רצו לשחק בשביל אלן שוגר, הבעלים. אף פעם לא היו לי אויבים באנגליה, אבל בתקופה הזאת פתאום כולם היו נגדי, התקשורת האוהדים, שחקנים".

ארדילס על הסגנון ההרפתקני שלו: "האם אפשר לזכות בתארים עם כדורגל כל כך התקפי? בוודאי שאפשר. ברזיל זכתה בגביע העולמי ב-1970 עם קבוצה התקפית בצורה מדהימה. בתור מאמן אני לעולם לא אוותר על שחקן יצירתי בשביל להציב שחקן פשוט וחסר מעוף".

ארדילס על געגועיו למשחק: "בגיל 37 פרשתי, אבל לא עזבתי את הכדורגל, הוא עזב אותי. הפציעות שעברתי מנעו ממני להמשיך לשחק. הכדורגל היה הסם שלי, ומהרגע שהתחלתי לשחק לא יכולתי לעזוב את זה. אין משהו שיכול להחליף את היותך כדורגלן. לאמן זה הדבר השני הכי טוב, אבל זו עבודה. לשחק כדורגל זה גם כיף".