בית"ר אלופה, כמו בטלנובלה

במקום השלישי:

פרננדז לאפק: "פאק יו, אני אראה לך מי אני".

אפק בתגובה: "תשתוק, תשתוק כבר".

תירגעו, זה בסך-הכל פבריס, ואפק לא מתרגש ("ידיעות אחרונות", 2.3.06).


במקום השני:

"לא שמעתי קריאות גזעניות".

אברהם לוי שוב מיתמם בבית-הדין של ההתאחדות, וזה עוד אחרי המשחק מול סכנין. לא נורא, אולי בפעם הבאה ("NRG", 11.12.05).


במקום הראשון:

"הזרים ולואיס הם כמו טבחים בשירות צבאי. הם עושים שבוע-שבוע".

שחקן בית"ר פותח עיניים על חופשות המולדת התכופות של האירופים ("מעריב", 6.4.06).

בעונה הראשונה של ארקדי גאידמק בטדי חיפשו בבית"ר לשבור איזה שיא. אז מצאו, תאמינו או לא. מדובר על 15 כרטיסים אדומים שנשלפו העונה לשחקני בית"ר בליגה (ובגביע הטוטו היו עוד כמה). אם כבר הזכרנו את הכרטיס, אז אי-אפשר בלי להזכיר את איגור מיטרסקי. מתוך 16 משחקים ששיחק העונה, רק שמונה סיים בלי להיות מורחק. את האדום הראשון ספג מיטרסקי כבר במשחקו השני בישראל, בגביע הטוטו, אחרי שבירך את השופט ב"פאק יו". לאחר מכן פיספס המקדוני שני מחזורים, אבל כשחזר לשחק התגעגע ליציע, כך שבמשחק הבא, מול אשדוד, ספג עוד אדום. במחזור ה-29 קינח הבלם באדום שלישי. נו טוב, התגעגע ליציע.

ואם כבר באדומים עסקינן, אז הנה המיטב:

מאור מליקסון: ספג צהוב שני משום שהחליט לטפס על הגדרות באקסטזה לאחר שכבש שער. במשחק הלפני אחרון, באשדוד, נכנס הקשר בדקה השבעים וספג אדום זריז אחרי 13 דקות משחק בלבד. רגע, זה לא הכל.

ליאור אסולין: נו, בטח חשבתם שההרחקה של מליקסון באשדוד היתה האדום המהיר של העונה. אז לא. השפיץ הוא השולף המהיר בטדי _ הוא הצליח לראות את האדום אחרי ארבע דקות משחק בלבד ולגמור את העונה.

פבריס פרננדז: דווקא בדקה האחרונה של העונה החליט פבריס פרננדז שישבנו של עומר בוקסנבוים קורץ לו, אז הוא רדף אחריו כמה מטרים ובעט. גווווווול.

העונה של בית"ר היתה מלאה בריבים, תככים, האשמות ולכלוכים. פרננדז נגד אפק, נגד הקהל ונגד קאנן, גאידמק נגד אוחנה, אסולין נגד אגנסו ועוד. היה קשה לבחור, אבל קבלו את שלושת התככים היותר משעשעים:

מקום שלישי: אוחנה נגד פרננדז. זה התחיל דווקא בארוחת ערב משותפת, המשיך בקנאה ענקית כשזכה אלי לקבל נשיקות מהשחקנים בביקור של כפר-סבא בטדי, והסתיים בפליאה גלויה של הסמל לגבי הישגיו של הצרפתי השנה.

מקום שני: זרגרי נגד מרשליקוביץ' _ עיתונאי "הארץ" מול דובר הקבוצה שפוטר ממש לא מזמן. בבית"ר, כרגיל, מכחישים.

מקום ראשון: סולומון נגד שקלאר. מלחמת הענקים בין המותק של גאידמק לבין המותק של פרננדז. והיום גם בבית-וגן כולם שרים, מי זה סולומון?

על ארבעה בנים דיברה ההגדה. הטייקון הרוסי החליט לשנות קצת את הקונספט והלך דווקא על ארבעה מאמנים.

חכם - אלי אוחנה: ברח כל עוד נפשו בו, הציל את כפר-סבא (ואת הקריירה) מירידה.

רשע - לואיס פרננדז: עמרי אפק הוא רק דוגמה אחת מיני רבות.

תם - גיא עזורי: באמת חשבת שתישאר המאמן?

ושאינו יודע למה - טון קאנן: למה זרקו אותו, למה נכשל במכבי, ולמה לא רוצים אותו?

עונה מוזרה עברה על בית"ר השנה, והדבר התבטא גם דרך הזרים. זה התחיל עם צמד זרים שהגיע היישר מקבוצה שנשרה לליגה השניה (הקונגולזים), המשיך דרך זר לרגע (אדם קאפיץ'), ונגמר כשלפתע נחתו כאן שחקנים מהליגה האנגלית, הצרפתית והספרדית. ההתחלה נראתה טוב, אפילו טוב מאוד, וכבר האמנו שאירופה זה כאן. אך לבסוף התברר שיותר מאשר בית"ר קיבלה אופי אירופי, הזרים שהגיעו נדבקו בישראליות. יריקות, מרפקים, קללות ועוד.

איגור מיטרסקי

גאות: שער אחד של הרבה מאוד נחישות מול בני-יהודה.
שפל: הוא פשוט לא הצליח להיפטר מההרגל שפיתח (לראשונה) דווקא בארץ הקודש, וספג שוב ושוב את הכרטיס האדום.

סיכום: איפה אדם קאפיץ' כשצריך אותו?


פבריס פרננדז

גאות: התלהבנו ממנו במיוחד במשחקו השני בארץ, כשפירפר בשחקני ההגנה של הפועל פתח-תקווה ונתן הרמה מדויקת לראשו של ברוכיאן שנגח את הראשון של בית"ר בניצחון 3:0 בטדי.

שפל: קצרה היריעה מלהכיל את הכל. טעימה אפשר לקבל במצעד האדומים.

סיכום: שחקן גדול. אופי ממש לא.


דוד אגנסו

גאות: במשחקו השני בבית"ר כבש שער נהדר מבעיטה חופשית - כדור שטוח שהסתובב סביב החומה, נחת בפינת השער, וגרם לאוהדים לפנטז שלא בכדי בחרה בו האקסית של רונאלדו.

שפל: ב-11 המשחקים האחרונים שלו כבש ההבטחה שער בודד.

סיכום: זה בכלל קשור למטבח הישראלי.


ג'רום לרואה

גאות: כשהבקיע מול מכבי פתח-תקווה בבעיטת יעף אדירה מפינת הרחבה היישר אל החיבורים.

שפל: האגרוף לגרונו של אסי בלדוט תוך כדי מאבק על הכדור.

לסיכום: למה אומרים שלואיס פרננדז לא עשה משהו טוב?


מזואה אנסומבו:

גאות: מדובר בשחקן היחיד ששרד את מהפכת הזרים שעברה על בית"ר העונה, ולא בכדי.

שפל: באחד האימונים האחרונים העונה נכנס לעימות פיזי מיותר עם תומר בן-יוסף.

לסיכום: כמה טובים היו הזרים לפני הכסף הגדול.


טוטואנה

רגע השיא: כשניצחנו את נצרת-עילית 4:0 ושמתי שלושער. חשבתי שזאת הפריצה שלי בבית"ר.

רגע השפל: הפציעה שלי.