שמחה של כולם

היה כמעט בלתי אפשרי להקים את הילדים, לאחר שרק באחת לפנות בוקר הם נרדמו, בגלל רעש החזיזים וצפירות המכוניות בחוץ. ברחוב, בדרך לבית ספר, מחצית הילדים עם חולצות של בארסה, אנחנו מאחרים וכנראה שהפעם אנחנו לא היחידים.

המנהלת מחייכת ואומרת שגם היא ישנה עם חולצה של בארסה, אבל הורידה אותה בבוקר, כי בכל זאת היא כאן בתפקיד.

פקיד הבנק לא מצליח להתרכז במשימה פשוטה של העברת כספים מחשבון לחשבון. כל מה שמענין אותו הוא מסלול התהלוכה של הגיבורים, אשר אמורים להגיע לנמל בהליקופטר ולהסתובב בעיר על גבי משאית קרנבלים ברזילאית.

אשתי שואלת מה כולם כל כך שמחים, הרי אף אחד מהם לא ממש השתתף בניצחון. אבל האמת היא שבמובן מסוים הם כן. פרנק רייקארד, בחכמתו, ורונאלדיניו, בענוותו, הצליחו לגרום לכך שהניצחון הוא של כולם. עובדה היא שברגעים המכריעים של בארסה העונה חלקם של לארסון, בלטי, ג'ולי וויקטור ואלדז בניצחון לא היה פחות מזה של אטו ורונאלדיניו.

ההכללה של כל סגל השחקנים בניצחון, והאווירה הטובה שיצאה מחדר ההלבשה, פעפעה ברגע השיא של העונה לכל העיר, והכילה גם את מנהלת בית הספר ואת פקיד הבנק.

לא סתם הודה רייקרד לאחר המשחק להיגיון הבריא ששחקניו הפגינו. לא היו מאניירות של כוכבים, האגואים נחו על הספסל. ענווה ועבודת צוות. זה השיעור האמיתי של בארסה לכולנו.