רביב נעורים

1. תקופת ההמתנה לפיינל פור תופסת את הפועל ירושלים במצב לא מוכר, של ירידת לחץ. האדומים כבר קיבעו את מיקומם בטבלה, ועשר דקות לא רצופות בהילוך שני הספיקו להם לניצחון קליל על הפועל תל אביב. אבל בזמן שהשחקנים הבכירים שלו נהנים מימים אחרונים של נמנום לקראת הדבר האמיתי, הראש של ארז אדלשטיין עובד. האיש ספר כבר 4 הפסדים רצופים לצהובים, והוא לא מוותר על הסיכוי לייצר שפן.

אין זו הפתעה שאדלשטיין החליט לפתוח את ארגז העץ, לסלק את הנפתלין ולשלוף משם את רביב לימונד. השאלה היחידה היא למה זה לקח לו כל כך הרבה זמן, ומה מונע ממנו להתמיד ברעיון. כמו במשחק הליגה מול הגליל, גם הפעם שרף לימונד כמה דקות עד שהוריד מעצמו את החלודה, אבל למרות שסיפק למאמנו את הדיבידנד חזר כוכב העתודה לשעבר אל הספסל ברגעי האמת. ביום ראשון הוא נח בשל ארבע עבירות שצבר, הפעם הוא ראה את רוג'ר מייסון המשועמם זורק איירבולים משלוש עד ששב למגרש בשלהי הגארבז' טיים, רק כדי לקבל גג קטלני מהרב למיזאנה. גם הבחירה של אדלשטיין לשחק דקות ארוכות עם קוז'יקרו ומרקוביץ' מול למיזאנה האתלטי, נראתה כמו רעיון שמוטב לו היה עובר הרצה עוד קודם. בסופו של דבר, בעיית העבירות של מריו אוסטין אינה דבר חדש.

21 ימים לפני משחק האליפות, ובירושלים עוד עושים נסיונות ומשחקים עם השמיכה. בזמן שבמכבי סופרים את השניות עד שהסיוט יגמר, מוצאים עצמם האדומים מול קבוצות כבויות, בהרכבים שלא דרכו השנה על פרקט יחד. חדשנות מפתיעה או סיבוב מיותר של המערכת, התשובה בקרוב.

2. בעוד מכבי וירושלים נאבקות בשיעמום המתמשך בדרך לגמר הצפוי בפיינל פור, מתנהלת לה מתחת לאף סדרת גמר פלייאוף אמיתית, כזו שלא ראתה הארץ מאז אמצע שנות ה-90. אחרי שנים בהן שלחה הליגה הלאומית שתי עולות שרובן גם ויתרו על התענוג, קיבלה השנה סדרת הגמר משמעות אמיתית, והיא מחזירה בדרמות מותחות כמו שרק הליגה הזו מסוגלת לייצר. העובדה כי הליגה הבכירה מגייסת עשרות בודדות של צופים מפוהקים מבליטה את הרעננות של חולון ועפולה, שמצליחות למלא אולמות מדי ערב בפלייאוף.

אחרי שניצחה שני משחקי חוץ בסדרה, תוכל הקבוצה בצהוב-סגול לסגור עניין ביום ראשון, ולהביא איתה בשורה גדולה לליגת העל המנומנמת. מיקי דורסמן, בעלים ואוהד שחלם לעלות ליגה כמאמן, יקח איתו כנדוניה קהל אלפים לוהט ורוגש. בשלוש השנים מאז שהתה חולון במעמקי הליגה הארצית, שלח אותה הקהל הקנאי שלה לא פעם אל שולחנות ועדת המשמעת. בימים אלו, בינות לבקבוקי השמפניה, הוא חייב לקחת לעצמו רגע של חשבון נפש. כדי לקבל את הערך המוסף שיאפשר לה לתקוע יתד בליגה, חייבת העולה החדשה העתידית את הקהל שלה דרוך ורועש, אבל רגוע. כל אפשרות אחרת תחזיר את המועדון המפואר הזה אל המקום ממנו הוא רצה כל כך לברוח.

3. ואם בפאר עסקינן, מה תגידו על הפרקים האחרונים בטלנובלה ששמה איגוד הכדורסל? סנדלר מתפטר, אולמרט מצטער, סנדלר חוזר, זריף מזהיר ושורק, אקוניס מערער, בייניש מלכלך ומודלף, ואז מיד מוחלף, שופט לאומית מותקף, קופל רוצה שופטים מחו"ל, סנדלר שוב מתפטר בצעד בהול (ולוקח איתו את הנהלת איגוד השופטים), אולמרט ממנה את זגול, שנבהל גם הוא. ממש היפים והאמיצים.

אל תטעו. חגיגות יום העצמאות של העסקנים לא צצו סתם. גם לא מדובר כאן על עוד טלנובלה פשוטה, כי בניגוד להן אמנם יש כאן המון אגו, אבל מעט מאוד אהבה. לפעמים נראה שמה שקורה סביבנו בשבועות האחרונים הוא יישום מושלם של קונספירציה, המבוססת במדויק על הסרט "לכשכש בכלב" שביים בארי לווינסון בשנת 1997. בסרט, התגייסו אנשיו של נשיא ארה"ב, שהואשם בהטרדה מינית, והפיקו מלחמה פיקטיבית עם אלבניה כדי להסיט את תשומת הלב התקשורתית מהאזרח מספר אחד. אצלנו, משחקת עסקונת הכדורסל את תפקיד אלבניה באופן מושלם. האם יתכן וקרבות התרנגולים בתקשורת נועדו להשכיח מאיתנו את גוויעתה המתמשכת של ליגת העל בכדורסל?