הלוני של בוקה

בזמן שההרכב השני (או השלישי) של בוקה ג'וניורס התאמן על מערך ההגנה נגד כדורי גובה, אירגן לעצמו בצדו המגרש בהרצליה מאוריסיו מאקרי, נשיא המועדון, משחק קט-רגל מאולתר של 7X7, עם צוות הניהולי ואנשי המשק של הקבוצה.

במכנסיים קצרים וחולצה ספוגת זיעה הוא נראה אחד מהחבר'ה. זה כנראה סוד הקסם של מאקרי - היכולת לפשוט את חליפת איש העסקים המולטי-מיליונר ואת עניבת המועמד לנשיאות ארגנטינה ולהתמזג, גם אם למראית עין בלבד, עם הסביבה.

הנשיא הארגנטינאי האחרון שאהב לבעוט בכדור על הדשא היה קרלוס מנם, שגמר כפליט נרדף בצ'ילה שמעל ראשו מרחף צו מעצר משטרתי, בגלל חשדות לשחיתות פוליטית ולמעורבות עקיפה בפיגועים נגד הקהילה היהודית בבואנוס איירס בשנות התשעים. מאקרי הוא לא כזה.

"הכדורגל הוא כמו דת", הוא מסביר", הוא יכול לאחד אנשים ממגזרים שונים, מעמדות כלכליים וחברתיים שונים. המסע של בוקה לישראל מהווה חלק מהרצון שלנו להביא את שפת הכדורגל, שפת אחווה והבנה, למקומות שונים בעולם. לחלוק את השמחה שלנו עם כמה שיותר אנשים".

מאקרי בן ה-47 הוא בנו של איל העסקים פרנקו מאקרי. לאחר קריירה קצרה אך מוצלחת בעולם העסקים, הוא נבחר לראשונה לנשיאות בוקה בשלהי 1995. המועדון היה במצב מעורר רחמים - אליפות מקומית אחת ב-14 שנים (1992) כשהיריבה העירונית השנואה, ריבר פלייט, קוטפת כל תואר אפשרי.

הנשיא החדש ניגש במרץ למלאכת השיקום. הוא שיפץ את איצטדיון "הבומבונרה" והפך אותו לפנינה ארכיטקטונית מעל שכונת הפחונים העלובה שמקיפה אותו. אחר כך ניגש לטפל בבעיית האלימות ביציעים, באמצעות דיאלוג עם מנהיגי ה"בארה-בראבה", האולטראס של בוקה.

במקביל תרם מאקרי ביד רחבה, בעיקר מכספי המועדון, לתוכניות רווחה בשכונת בוקה, בה המספר הגבוה ביותר של ילדים הסובלים מתת-תזונה בבואנוס איירס. אבל עיקר הצלחתו נבע מהשינוי בתפיסת הניהול המועדון, כשהנהיג סטנדרטים מודרניים לפי המודל המצליח של חברות ההשקעה של משפחתו.

מהמנהל הארגנטיני נחסכו סיפורי התלאות של המארחת, מכבי ת"א, אבל הוא שמח לנדב עצה בנוגע להתמודדות עם לחץ האוהדים: "מי שמנהל מועדון ומאמין במטרה שלו, לא צריך להיות מושפע מאף אחד, גם לא מהקהל, שלא מכיר את כל מגוון הבעיות והשיקולים שמשפיעים על קבלת ההחלטות. לראייה, בוקה זכתה איתי בעשר אליפויות ותארים בינלאומיים, בזמן שחלק מהאוהדים רצו לזרוק אותי. בלי סבלנות לא מגיעים להישגים".

בוקה השתקמה וחזרה לזכות בתארים, ודעת הקהל התהפכה. האהדה למאקרי כה גדולה, עד שחלק מהאוהדים תמך בו אפילו כשהתעמת עם דייגו מראדונה, שטען כי פגע ברוח הישנה והטובה של המועדון. "זה לא סוד שהיו לנו כמה חיכוכים", אומר מאקרי, "אבל אנחנו האמנו בדרכנו. מאידך לא רצינו לפגוע בסמל הגדול של בוקה, ולמזלנו הצלחנו למצוא יחד את הדרך להחזיר את דייגו הביתה ולשלב אותו במערכת. הוא עזר לנו לאחרונה לממש שני פרויקטים חשובים בקהילה, ואני מקווה שימשיך לתרום לבוקה מהידע והניסיון שלו".

היעד הבא היה פוליטי. מאקרי חשב להתמודד לנשיאות ב-2003, אבל כשהבין שלא עומד לרשותו מנגנון חזק מספיק, כיוון את עצמו לתפקיד ראש הממשל האוטונומי של בואנוס איירס. למרות מקורותיו הליברליים הוא הקים מפלגה חדשה (PRO) בעלת מצע שמיועד בעיקרו לשכבות החלשות.

"אין שום בעיה בקשר שבין כדורגל לפוליטיקה", אומר מאקרי, "הבעיה היא עם מי שנכנסים לכדורגל רק כדי לצבור הון פוליטי. הם לא באמת משקיעים בקהילה ומקלקלים לאנשים כמונו, בעלי הכוונות הטובות. אבל הכדורגל יכול להוות מנוף להצלחה חברתית, פוליטית וכלכלית".

מאקרי הפסיד בבחירות הקודמות, אך לא ויתר על השאיפה להיכנס ל"בית הוורוד": "השנה אגיש שוב מועמדות לנשיאות ארגנטינה, אנחנו מאמינים שאפשר לתקן את העיוותים הגדולים במדינה. אנשים מאמינים ביכולות שלי כמנהיג ומנהל, גם בזכות העבודה הקשה שלי בבוקה. עם המסרים הנכונים והיכולת שלי ושל האנשים שלי, נגיע רחוק".