1. מזל טוב לאלי אוחנה. ברוך בואך למשפחת מאמני ליגת העל. בזכות ההפסד המרשים אתמול (שבת) למכבי נתניה ובעיקר בזכות עליבות הנפש של נצרת עילית בסיבוב השלישי (זה לא התחיל נגד בני יהודה), אוחנה יכול לשבת בשורה אחת עם שייע פייגנבוים, לופא קדוש, ראובן עטר מוטי איוניר.
יפה, אלי. אולי ככה תבין שדרכי הקיצור שחיפשת לקבוצה גדולה כמו בית"ר ירושלים, באדיבותם של חבריך דדש, פניג'ל וששון שם טוב, רק היו לך לרועץ. בשלב הבא, אם תצליח להעמיד קבוצה כפר סבאית גאה, שתרוץ שנים בליגת העל, תוכל להתיישב על הספסל של יוסי מזרחי, ניצן שירזי וניר לוין. משם אולי תוכל לפזול לקבוצה גדולה, למרות שקשה להאמין שיש לך את מלוא התכונות שדרושות למאמן ברמה הגבוהה ביותר. האמונה שהכנסת בכפ"ס לא מספיקה כדי לעבוד במכבי ת"א.
אבל בכל זאת, מזל טוב. כבר שבע שנים שאתה מחפש את הייעוד שלך בחיים שאחרי הפרישה. חשבת שימי "ויוה אוחנה" יימשכו לנצח, לא בנית לעצמך חלופה אחרת בחיים, לא הקמת עסק, לא למדת משהו, לא השקעת יותר מדי, בנית על ההבטחות של דדש, ולמדת זאת בדרך הקשה.
עכשיו, בכפ"ס, קבוצה ללא ציפיות, שכל נקודה בה היא בגדר הישג, גילית את השמחה שכרוכה באכילת לחם פשוט, לחם שהרווחת בזיעת אפך. נכון, מדינה שלמה התגייסה למענך, רוב אוהדי הכדורגל החזיקו לך אצבעות, שפוטיך הרבים בתקשורת ציירו את ניצחונותיך כמו עלייה למונדיאל, אבל עשית את הבלתי יאמן בעיקר בזכותך. בזכות האמונה שהכנסת בשחקני כפ"ס, בזכות האמונה שהכנסת בעצמך.
אבל אלי, תיזהר. המבחן האמיתי שלך יהיה בעונה הבאה. כמה שמעצבן לשמוע את זה יום אחרי החגיגות הגדולות, אלו הם חייו של מאמן. אם חשבת אתמול בנתניה שימי "ויוה אוחנה" חזרו ואפשר להתהולל כל הקיץ, מומלץ לך לנסוע מיד למשרד שלך בלוויטה ולהתחיל להכין את העונה הבאה. האמונה שהכנסת בשחקנים המצוינים שירשת מאלישע לוי, אמונה שניזונה מההילה שלך, הילה שמהפנטת שחקנים שלך בתחילת ההיכרות שלכם ומתפוגגת לה כעבור מספר חודשים, לא תספיק בעונה הבאה.
עכשיו, אלי, מתחילה העבודה האמיתית, הקשה, כמה שלא נעים לך לשמוע את זה. סע לחו"ל וחפש זרים, מצא ישראלים מתאימים, וחזק את הקבוצה במקומות המתאימים. בסך הכל יש לך שלד מצוין, שעם כמה הברקות שלך ברכש יכול להצליח גם בעונה הבאה. אחרת, אלי, כל מה שהשגת השנה לא יהיה שווה כלום, וחלומך להתקדם מהספסל של שייע לזה של ניצן שירזי (לספסל של רוני לוי לעולם לא תגיע), ייגמר לצידו של מירו בן שמעון. תראה, אלי, מה קרה למוטי איוניר העונה.
עוד בוואלה!
2. נצרת עילית
הכישלון של נצרת עילית הוא גם כישלון של הכדורגל הישראלי ומדינת ישראל. הכישלון שלנו למצוא קבוצה מצליחה ומתמידה מחוץ למרכז הוא לא מקרי (אשדוד, 25 דקות מת"א, היא לא דוגמה). להבדיל מסכנין, נצרת עילית ניסתה לשמור העונה על פסי ניהול שפויים, לא נגררה לדרישות הרחוב לפטר את מוטי איוניר, אבל סבלה מהצרה שמכריעה את רוב הקבוצות הצפוניות: מעטים השחקנים שמוכנים לשחק כל כך רחוק מהבית. רוב שחקני הכדורגל הם בעלי משפחות, לנשים שלהם יש עבודה במרכז או בדרום, ודרוש חוזה ארוך טווח מרופד במזומנים, שישכנע אותם לנסות את ההרפתקה הזאת. מאזן גנאים, שהתלונן בקיץ ששחקנים לא חותמים בסכנין, חשב שמדובר בגזענות, אבל גם איזי שירצקי סבל מכך מאוד. שחקן כדורגל ישראלי לא מפלה בין פנקסי צ'קים, אם נותנים לו את התמורה הנכונה.
בשורה התחתונה, מאמנים של קבוצות צפוניות נאלצים להתפשר על שחקנים שמוכנים לעקור מביתם הקבוע. ככה זה בישראל: אנחנו שונאים לנסוע לעבודה מעבר לחצי שעה. חוץ מזה, מאחר שעסקינן בקבוצות די עניות, מדובר בהוצאה לא מבוטלת. דלק, רכבת, מלון בסוף שבוע ומה לא. בהפועל עכו, למשל, ניסו לחסוך את כאב הראש, חלמו על קבוצה מהאזור ולא עלו ליגה. הפועל קריית שמונה משנה מדי עונה את פניה ונכשלת מחדש.
הפשרה הזאת על סגל השחקנים הישראלי, היא הסיבה שהחלום של נצרת עילית נמשך שנתיים בלבד. תפסיקו להפיל את התיק על הזרים, לשחקנים הישראלים של נצרת עילית יש חלק מכריע בירידה. גם הפועל פ"ת החליפה תשעה זרים העונה, אבל הישראלים שלה סיפקו את הסחורה, להבדיל מנצרת עילית. בשנתיים האחרונות מוטי איוניר הצליח להתגבר על המחסום הזה. מדי בוקר הוא היה ממלא את המכונית שלו בשחקנים ונוסע לנצרת עילית. ייתכן שברגע שאותם שחקנים צפו במאמן שלהם עושה הכל כדי לעבור באמצע העונה למכבי ת"א, מהלך שלא מעיד על נאמנות למטרה, משהו בחיבור הזה התפרק. אם המנהיג מת לברוח למרכז, מה יגידו אזובי הקיר. מה גרם לאיוניר לעשות זאת, לא ברור. אם הוא מתאים לקבוצה גדולה, הוא גם היה מגיע לשם בסוף. עכשיו איוניר יצטרך להמתין.
הלקח לעתיד שנצרת עילית וקבוצות צפוניות אחרות צריכות לקחת איתן מהכישלון הזה, הוא לבנות את עצמן על בסיס שחקנים מהאיזור. להשקיע את הכסף שהולך לשחקנים במרכז במחלקות נוער המקומיות, ולקצור את הפירות בעשר השנים הבאות. רק ככה תגלו את הטוטו תמוז ויוסי שבחון, שישאירו אתכם בליגה, גם אם לא פגעתם עונה אחת בזרים. אל תחפשו מקסמי שווא במרכז, שיגמרו תוך שנתיים, אלא משהו צפוני אמיתי. גם הכדורגל הישראלי ירוויח מכך. כך נגלה מחצבים מאיזורים אחרים לטאלנטים ישראלים. בינתיים, חפשו אותנו בוינטר.
3. ברקוביץ'
בעיקרון, הרעיון של דניאל יאמר לצרף את אייל ברקוביץ' כמנג'ר מקצועי, הוא מבורך. כך גם הכוונה של חיים רביבו להיות יותר מעורב בניהול השוטף של אשדוד ו"להפוך את הקבוצה ליותר מקצוענית". לרביבו ולברקוביץ' יש המון ידע שהם צברו באנגליה, ספרד וטורקיה, שהכדורגל הגרוע שלנו מייחל ללמוד. במקרה של חיים רביבו, אדם רציני וחכם ואיש עסקים מצליח, אפשר להאמין שזה גם ישתלם לנו.
לגבי ברקוביץ' קשה להיות אופטימיים כבר על פי הפגישה הראשונה שלו עם יאמר. במקום לשוחח לפני כן עם עטר, הגורם העיקרי והבלעדי בהצלחה של נתניה העונה, ברקו מצטלם בחצר ביתו עם הבעלים החדש. אחר כך הוא סוגר עם לירן שטראובר, מבלי ליידע את המאמן, שהוא ויאמר כל כך רצו להשאיר. כבר מהשנייה ראשונה שלו, ברקוביץ' לא עושה סימנים שהוא בא להעביר לנו את מה שלמד באנגליה, אלא נוקט בתפיסת חייו של "אני ואפסי עוד". כפי שהוא עשה בעונה האחרונה שלו במכבי ת"א.
חבל על ראובן עטר, שכבר סבל משיגעון הגדלות של ברקוביץ' כשהם היו יחד במכבי חיפה. חבל על מכבי נתניה, שבחרה לוותר על השפיות של עטר והלכה עם המגלומניה של ברקוביץ'.