אוסטרליה היא ארץ החיים היפים. מדינה שעולה בגודלה על יבשת אירופה, המוקפת בים מכל הכיוונים, בה אנשים קמים בבוקר ואומרים איש לרעהו "נו וורי'ס, מייט". בחורות יפות סטייל קיילי מינו, בונדאיי ביץ' וביירון ביי, פירות ים לפנים וסירת מירוץ לכל משפחה.
מתוך 19 מיליון האנשים שחיים ביבשת, כל גבר שני בנוי כמו אתלט לפי פס ייצור. אבל המדינה שהביאה לכם את לייטון יואיט, פאט קאש, איאן ת'ורפ וקתי הולמס, עדיין לא הצליחה להעמיד נבחרת כדורגל רצינית. למרות שיבוץ אוקיאני נוח, משאבים ותרבות ספורט, הסוקרוז לא היו בגביע העולם מאז 1974. גם כמות המהגרים הגדולה מיוון, איטליה וסרביה, והקהילות הגדולות החיות בערים המרכזיות, לא הובילו לשום מקום. בשני טורנירי מוקדמות המונדיאלים האחרונים הם עפו בצורה טראגית בפלייאוף, והעסק נראה מייאש. אבל אז הגיע קבלן ההצלחות של אירופה, חוס הידינק, והעלה אותם למונדיאל. הקיץ הקרוב עשוי לשנות עבור ה"אוזיס" את מציאות הכדורגל במדינה.
המונדיאל כנקודת מפנה
אוסטרליה היתה תמיד מעצמת ספורט, אך ההמונים העדיפו את הקריקט, הראגבי, השחייה, הטניס, וכמובן ה"פוטי" המפורסם, משחק ההכלאה בין ראגבי לכדורגל, שהומצא באוסטרליה ומשוחק רק שם. כוכבי הפוטבול האוסטרלי הם האלילים האמיתיים במדינה, המככבים על המסך ובעיתון. אבל למרות כל זאת, לכדורגל עדיין שמורה פינה חמה. בכל הערים, מסידני דרך מלבורן ועד דארווין ואדלייד, תוכלו למצוא מגרשי כדורגל מטופחים המתמלאים בסופי השבוע על ידי חובבים רבים.
"בכל ענף ספורט אוסטרליה מאוד אתלטית ודינמית", נאם לא מזמן איימה ז'אקה, מי שהוביל את צרפת לזכיה במונדיאל 1998, בסמינר מאמנים באוסטרליה. "היום אתם משחקים משחק מאוד פיזי ותכליתי, שזה מה שאתם צריכים לעשות, אבל זה לא מספיק. טכנית אתם עדיין צריכים להתקדם, והמפגשים מול נבחרות אירופאיות יכולים לעזור, אבל הם מתרחשים לעיתים רחוקות. חסר לכם נסיון".
ב-1990 עזבה ישראל את האיזור האוקיאני, אחרי שנים של יריבות מרה מול הסוקרוז של פרנק ארוק. מאז התחככה הנבחרת שלנו באירופים, אבל עדיין לא שחזרה את ההישג של 1970. האוסטרלים, לעומתנו, אחרי שנים של סבל גם בלעדינו, הצליחו סוף סוף להסיר את הקללה.
ז'אקה דיבר על הפיסיות של אוסטרליה, תכונה שייחדה את הקנגורוס מאז ומתמיד. מה שהיה חסר להם עד היום הוא יד מכוונת, וטיפת כישרון. בשביל זה בדיוק הביאו את הידינק. ז'אקה הבהיר לאוסטרלים שהקיץ הקרוב יהיה משמעותי מאין כמוהו: "המונדיאל יהיה נקודת המפנה עבורכם".
המפתח: יפן
"כשיש לך רוח בנבחרת כמו בנבחרת הזו", אומר הידינק על הבחורים שלו, "אפשר גם לנצח את ברזיל. הם אף פעם לא מוותרים, הם רצים במשך 90 דקות בקצב גבוה. אני חושב שהנבחרת הזו יכולה להפתיע, אבל אני לא יכול לחזות לאן נגיע".
הידינק לא נוטל את כל העומס בנבחרת על עצמו. צוות האימון שלו מורכב משני עוזרים שתורמים הרבה נסיון: ההולנדי יוהאן ניסקנס, שברזומה שלו 79 הופעות בנבחרת ושני מונדיאלים, וגרהאם ארנולד, ששיחק בנבחרת האוסטרלית ההיא של שנות ה-80 וה-90. הידינק, שהוביל את שתי הנבחרות האחרונות שלו, הולנד ודרום קוריאה, לחצאי הגמר במונדיאלים האחרונים, הצליח לחבר גם את הפרויקט החדש שלו.
"ההבטחות הכוזבות ממונדיאל 1974 חלפו", אומר ג'ונתן גודינג מה"סידני טלגרף", "הפעם אוסטרליה נבחרת מנוסה יותר ומבוססת על שחקנים כמעט אירופאיים. הפעם אוסטרליה נוסעת למונדיאל הרבה יותר בטוחה".
גם הידינק בעצמו משדר לשחקניו הרבה ביטחון בכל פעם בה הוא מתראיין. סגנון המשחק ההתקפי שלו הגיע גם לסוקרוז, ועל זה הוא מתכוון ללכת בכל הכוח. הבית הקשה בו שובצה אוסטרליה, עם ברזיל, קרואטיה ויפן, יכול היה לכפות עליו משחק הגנתי, אבל הידינק חושב שדווקא יש לו פחות מה להפסיד, והרבה יותר מה להרוויח.
"אין לנו נבחרת שיכולה להישען אחורה ולנסות לגנוב שער או שניים", אומר הידינק, ומכוון למשחק הפתיחה של נבחרתו. "נגד יפן, אוסטרליה תלך על ניצחון, אבל אסור לנו להפסיד את המשחק הזה. למרות זאת, לא צריך להתגונן. ניצחון על יפן משמעו שאנחנו בחצי הדרך להעפיל לשלב הבא".
בתאוריה, דבריו של הידינק נכונים, אבל גם הוא יודע שהישגיו במונדיאל הקרוב תלויים בעיקר בחלק הקדמי, ויכולתו ליצור מצבים. אם החלק הזה לא יתפקד, עשויה השיטה של הידינק לקרוס בגלל חלק אחורי כבד ולא מנוסה באופן יחסי.
מי שמזהיר את אוסטרליה מפני סגנון משחק התקפי, הוא פלה: "המשחקים היום בעולם מאוד זהירים, אפילו ברזיל משחקת זהיר במשחקים מסויימים. אני לא חושב שזה רעיון טוב עבור אוסטרליה לשחק כל כך קדימה".
מכת פציעות
סיפור העלייה של אוסטרליה היה דרמטי מאוד. הסוקרוז חייבים את הכרטיס לשוער מידלסבורו, מארק שוורצר, שהעלה במו ידיו את אוסטרליה לטורניר, אחרי ניצחון 2:4 בדו קרב פנדלים מול אורוגוואי (1:1 בשני המפגשים).
אבל המזל הטוב נשאר אי שם באיצטדיון בסידני, שכן מכת פציעות זיעזעה את הסגל האוסטרלי, פחות מחודש לשריקת הפתיחה. שוורצר עצמו נפצע בחצי גמר הגביע מול ווסטהאם ולא ברור אם יהיה כשיר, וטוני וידמאר הוותיק לא יהיה כשיר בגלל פציעה בצלעות. "כמובן שאני בשוק בגלל זה", אמר שחקן ברדה בן ה-35, "אבל בגלל הסיטואציה לא היה מה לעשות. ברור שהייתי רוצה לשחק בגביע העולמי, זה חלום עבורי. שיחקתי ב-4 קמפיינים, אבל עד שלא אהיה בריא לא אסכן את עצמי".
אך הפציעה המשמעותית ביותר היא זו של קשר אברטון, טים קייהיל, שנחשב לכשרון הגדול ביותר של היבשת. קייהיל נפצע במשחק ליגה מול ברמינגהאם, ולמרות שלא נזקק לניתוח, נמצא בספק גדול לטורניר. "טים עושה התקדמות מצוינת, אבל הוא עדיין רחוק מלחזור לאימונים, זה בטוח", אמר עליו רופא אברטון, מיק רטבון.
קייהיל, 26, נולד בסמואה וערך הופעה בודדת בנבחרת הלאומית עד גיל 20, כשהיה בן 14 בלבד. את פריצת הדרך שלו הוא עשה לאט דווקא במדיה האפורים של מילוול. שם הוא צד את עינו של דייויד מוייס, שהביא אותו לאברטון בקיץ הטראומטי שאחרי עזיבתו של ווין רוני.
"טים לא נופל מפרנק למפארד בכל מה שקשור בכיבוש שערים", אמר מוייס על הקשר שלו. "כשהחתמנו אותו ידענו שהוא יוכל להוסיף לנו, אבל הוא נתן לנו כל כך הרבה כי הוא "אול אראוונד פלייר" מצויין".
המספרים של קייהיל, שנותן גם הרבה כוח ולחימה במרכז השדה, מדברים בעד עצמם: 8 שערים העונה במדי אברטון ו-7 שערים בשישה משחקים במוקדמות עבור אוסטרליה. "ככל שמלחיצים אותו, וככל שהמעמד מחייב, הוא מפיק מעצמו יותר", אמר עליו מאמנו לשעבר בנבחרת, וחלוץ אוסטרליה לשעבר, פרנק פרינה. "יש לו פוטנציאל להיות אחד הספורטאים הגדולים במדינה הזו".
את החלק המשולש המניע את הנבחרת משלימים עוד שניים שבנו לעצמם שם באי הבריטי: מרק וידוקה והארי קיואל, שנפצע בגמר הגביע האנגלי וגם הוא בספק למונדיאל. קיואל הוא ילד הפלא של הכדורגל האוסטרלי, מעמד שהוא רכש לעצמו בתקופה היפה שלו בלידס יונייטד. פציעות חוזרות ונשנות, וירידה בכושרו תחת שרביטו של בניטז בליברפול, הוציאו ממנו מעט את העוקץ, אבל עדיין מדובר בשחקן אגף מצוין.
וידוקה, הטנק האימתני מימי לידס וסלטיק, כבר פחות מפחיד, אבל סיום העונה המצוין שלו במדי מידלסבורו וההגעה לגמר גביע אופ"א, רומזים לכולם שלאיש עדיין יש מה להגיד במגרש.
למרות כל הפציעות, גם שוורצר וגם קייהיל נכנסו לסגל של הידינק, שבונה על החלמתם המהירה (הסגל פורסם לפני שנודע מצבו של קיואל). גם בלי השלושה האלה, אוסטרליה היא כבר נבחרת אירופית לכל דבר, מכיוון ש-19 מתוך 23 השחקנים שנכללים בסגל משחקים מעבר לים. מרקו ברשיאנו, שמגיע אחרי עונה מוצלחת בפארמה, בה כבש 8 שערים, מוסיף ברק במרכז השדה, יחד עם חברו ווינס גרלה, שמשלים שיתוף פעולה עיוור. גרלה וברשיאנו שיתפו פעולה בליגה האוסטרלית במדי קרלטון, ולאחר מכן מצאו את עצמם יחד באמפולי. שנתיים אחרי שסברשיאנו עבר לפארמה, הצטרף אליו גם גרלה.
שמות נוספים שיכולים להשפיע בקיץ הם חלוץ אלאבס ג'ון אלויסי, ג'ייסון קולינה וארצי' תומפסון, אותם הביא הידינק לאיינדהובן. קחו בחשבון גם את זליקו קאלאץ' מהספסל של מילאן, סקוט צ'יפרפילד מבאזל, וקרייג מור הוותיק מניוקאסל.
הכל מן ג'ה
אוסטרליה תסתפק בהעפלה לסיבוב השני, אבל הידינק סומך על הביטחון של נבחרתו. "ההתלהבות והתשוקה הם הכלים הכי חזקים שלנו". עבור ההולנדי, שיעבור לאמן את נבחרת רוסיה לאחר המונדיאל, הטורניר יהווה מסיבת סיום לתקופה שבילה עם הבחורים שלו. האוסטרלים החלו כבר בחיפושים אחר מחליף, והם לא מתכוונים לרדת בסטנדרטים. "התדמית וההופעה של הסוקרוז הפכה את אוסטרליה ליעד מעניין עבור מאמנים מהרמה הגבוהה", אמר ג'ון באלטבי, ראש הועדה המקצועית של ההתאחדות האוסטרלית.
הופעה טובה של האוסטרלים במונדיאל, עשויה להביא את דבריהם של ז'אקה ובאטלבי לידי מימוש גם בעמדת המאמן. מונדיאל מוצלח, ומאמן בעל שיעור קומה שימשיך את הדרך של הידינק, יכול להבטיח עשור מתוק מאוד עבור הבריונים שבעשור הקודם התפלשו איתנו מול ניו זילנד ופיג'י, ולא הצליחו למכור יותר מדי חוץ מכאסאח טהור.
"זה הרגע הגדול ביותר שיהיה לנו כשחקני כדורגל", אומר קייהיל, "זו ההזדמנות הראשונה שלנו להראות לעולם מה אנחנו שווים, ואנחנו בהחלט לא נבוא רק להשתתף. יש לנו הרבה שחקנים שמשחקים בפרמייר ליג ובכל העולם".
וידוקה, שהחמיץ פנדל במשחק המכריע מול אורוגוואי, יודע שעבורו המונדיאל הראשון יהיה כנראה גם האחרון. אם לא שוורצר, יכול להיות שהענק האוסטרלי לא היה מעז להראות את פניו לעולם במדינה. אבל הגורל רצה הפעם אחרת, ולימד את וידוקה לתת לו כבוד. "כדורגל הוא ספורט מאוד בלתי צפוי", הוא אומר. "אז מי יודע מה עומד לקרות? הכל אפשרי בכדורגל".