עוד מכה לאנגליה

"מן הסתם אנחנו יודעים שאנגליה היא נבחרת מעולה, אבל הדבר הטוב ביותר שהועידה לנו ההגרלה, הוא לפתוח את המונדיאל נגדם", כך, בלי פחד ומורא, טען לא מזמן מאמן נבחרת פרגוואי, אניבל רואיז.

הביטחון של רואיז לא הגיע משום מקום. כבר 8 שנים שפרגוואי היא הנבחרת הטובה בדרום אמריקה אחרי ארגנטינה וברזיל, הרבה בזכותו. ארגנטינה וברזיל הובילו את הכדורגל העולמי בכלל והדרום אמריקאי בפרט. אורוגוואי, שהתחילה את המאה ה-20 צמוד לשתיים, השתרכה מאוחר יותר מאחוריהם במשך הרבה שנים. בשנות ה-90 של המאה ה-20 הייתה זו קולומביה שלקחה על עצמה את הסגנות אחרי שתי האימפריות. אבל ב-8 השנים האחרונות חוצצת בין שתי הגדולות לשאר החברות ביבשת הדרומית נבחרת פרגוואי. זה הזמן שלכם להכיר את מי שיכולה להרוס לאנגליה את המונדיאל.

ב-1998 הפתיעה פרגוואי, שהעפילה למונדיאל ולא עצרה בשלב הבתים. היא עלתה לשלב השני על חשבונן של ספרד ובולגריה, אולם הודחה בשמינית הגמר על ידי צרפת, שמאוחר יותר זכתה בגביע. ב-2002 הגיעה שוב נבחרת ה"אלבירוחה" לפסגת הכדורגל, והסיפור היה דומה. שוב היא הותירה מאחוריה נבחרת אירופאית (סלובניה) בשלב הבתים, ושוב הודחה בשמינית הגמר, פעם נוספת על ידי פיינליסטית באותו טורניר, גרמניה.

אף אחד כבר לא הרים גבה כשפרגוואי רשמה העפלה שלישית ברציפות לתחרות היוקרתית. ב-2004 הגיעה הנבחרת לגמר אולימפיאדת אתונה, וגם ההפסד לארגנטינה בגמר לא גרע מההישג האדיר, שהוכיח פעם נוספת את ההתקדמות האדירה שעשה הספורט הפופולארי בעולם בארץ הגוואראני.

אניבל רואיז, המאמן שיוליך את פרגוואי במונדיאל הקרוב, נותן תקווה כי הנבחרת תמשיך להצליח גם בגרמניה 2006, אולי אפילו עד רבע הגמר. רואיז נבחר בינואר האחרון למאמן השנה בדרום אמריקה. רואיז קיבל 32 קולות מעיתונאי אמריקה הלטינית, והקדים את קרלוס אלברטו פריירה, מאמן ברזיל ואלופת העולם, וסזאר אוטורי, מאמן סאו פאולו, אלופת העולם לקבוצות.

רואיז: "הבחירה מאוד מפתיעה אותי, אך באותה מידה עושה אותי מאוד גאה. שמעתי על הבחירה בי אחרי משחק הידידות נגד נבחרת קטלוניה, בעיר ברצלונה (1:1). אנשים הגיעו לברך אותי, אבל לא הבנתי למה. רק אחרי שבתי התקשרה אליי, הבנתי מה קרה".

המאמן האורוגוואי של פראגוואי התמנה אחרי עזיבתו של צ'זארה מאלדיני בתום מונדיאל 2002. רואיז, שאימן ב-10 מדינות שונות בדרום ובמרכז אמריקה, בנה תלכיד מבטיח של שחקנים ותיקים, ביניהם כמה ששיחקו בשני גביעי העולם הקודמים, בשילוב עם כוחות צעירים ומבטיחים. כל זאת תחת מעטה טקטי ומסודר, שתמיד איפיין את האדומים - לבנים.

"אנחנו יחידה מגובשת ומאורגנת", סיפר רואיז. "אנחנו מעדיפים לשחק על הקרקע, ולהניע הרבה את הכדור. אנחנו משחקים כדורגל פשוט, עם מסירות לרוחב ועם חדירות לעומק של החלוצים".

ההתבטאות הפתוחה והלא שגרתית של רואיז לגבי צורת המשחק של נבחרתו, לא הפתיעה את הפרגוואים. המאמן בן ה-63 נחשב לאדם נוח, התקשורת המקומית מאוהבת בו והוא נותן לה את הסיבות לכך. בנוסף, הוא נחשב למאמן שתמיד מעדיף להימנע מעימותים וסכסוכים עם שחקניו, אפילו במחיר של לבלוע לפעמים את דבריהם של כוכביו.

"המטרות שלנו הן להגיע רחוק יותר מהמקום אליו הגיעו הנבחרות משני המונדיאלים הקודמים", אמר רואיז, אחד מ-3 מאמנים בלבד ביבשת דרום אמריקה שפתחו את בית המוקדמות האזורי וגם סיימו אותו.

רואיז לא חושש, למרות שפרגוואי הוגרלה לבית 2 עם אנגליה ושבדיה החזקות, ועם נבחרתה הקיקיונית של טרינידד וטובאגו. סוכנויות ההימורים מיהרו להציב את שתי האירופאיות כפייבוריטיות ברורות לעלייה לשמינית הגמר, אבל לא בטוח כלל שבפראגוואי מסכימים. "אני מאוד רוצה להגיע לרבע הגמר", אמר הבלם הוותיק קרלוס גמארה. "אני מאמין שאנחנו יכולים לעשות את זה".

גמארה בן ה-35, שמשחק בפאלמייראס הברזילאית ולפני מספר שנים רץ ובעט במדי אינטר, הוסיף ואיבחן: "בעבר הייתה לנו נבחרת טובה, אבל ללא הרבה דמיון והתרכזנו בעיקר בלהגן. היום אנחנו הרבה יותר טובים ויש לנו כלים התקפיים מצויינים. פרגוואי היא נבחרת שכדאי לאחרות לכבד".

כשגמארה, שמחזיק בשיא ההופעות הבינלאומיות של ארצו (104), מדבר על הכלים ההתקפיים של נבחרתו, הוא מתכוון בעיקר לרוקה סנטה קרוז, הכוכב הבלתי מעורער של הנבחרת, שרק לפני כשבועיים חזר מפציעה קשה שהשביתה אותו לתקופה ממושכת. וחלוץ באיירן מינכן הוא לא הכלי ההתקפי היחיד של פרגוואי.

לנשק ההתקפי מס' 2 של רואיז קוראים נלסון ואלדז, חלוץ ורדר ברמן, שישחק על האדמה אותה הוא מכיר טוב מכולם. להגנותיהן של שבדיה ואנגליה מומלץ להצטייד בבולמי זעזועים ובכדורים נגד בחילות.

רוב שחקני הכדורגל הדרום אמריקאים שואפים להתגלות על ידי מועדון גדול ממדינתם, בשעה שהם משחקים באחת מהקבוצות המקומיות של אזור מגוריהם. התקווה הבאה היא להגיע להישגים עם המועדון הגדול ואולי גם להגיע לנבחרת, כשהשלב הבא הוא מעבר לאירופה, שיהווה התקדמות מקצועית, אבל בעיקר פיננסית.

נלסון האאדו ואלדז עשה את המסלול הזה, אבל עם כמה קיצורים משמעותיים. ואלדז נולד ב-28 בנובמבר 1983 בעיר קאגואזו, ושיחק באתלטיקו טמבטרי המקומית כחובבן, כשהוא מחורר רשתות ללא הרף.

השמועה על החלוץ המצטיין הגיעה לאוזניו של יורגן בורן, יו"ר ורדר ברמן, בשעה שהיה בפרגוואי לרגל עסקים. בורן החליט לגשת בעצמו לצפות בכישרון הצעיר, ומבט אחד מהיר הספיק לו כדי להזמין את החלוץ בן ה-18 להיבחן במועדון הפאר הגרמני. ואלדז לא היסס, הגיע לברמן והוחתם על חוזה מקצועני.

בחצי השנה הראשונה כבש החלוץ הצעיר 3 שערים ב-12 הופעות בקבוצה השנייה של המועדון, כשעונה לאחר מכן הפציץ 15 שערים בכמות כפולה של משחקים. תומאס שאף, מאמן הקבוצה הראשונה, הבחין בכישרון שהיה אז בן 20 והעלה אותו לסגל הבכיר, כשבו בזמן הוא מכניס אותו לאט לאט לרוטציית החלוצים שלו.

בנובמבר 2003 קיבל ואלדז את הזימון הראשון לנבחרת מולדתו. היה זה רולאנדו צ'ילאברט, מאמן הנבחרת הצעירה, שהזמין אותו לאליפות העולם עד גיל 20 באיחוד האמירויות, לא לפני שהתוודה שלא ראה אותו משחק: "בגרמניה אומרים שהוא טוב, אז למה לא לתת לו צ'אנס?".

ואלדז המשיך להתקדם בצורה מרשימה וזכה לזימון ראשון לנבחרת הלאומית. בספטמבר 2004 שיחקה פרגוואי מול ונצואלה במוקדמות הגביע העולמי, אולם המאמן אניבל רואיז הותיר את החלוץ מחוץ לסגל. ואלדז לא נשאר חייב ולמרות גילו הצעיר, לא פחד להגיב: "נראה לי מוזר שרואיז לא הזמין אותי. חוץ מרוקה סנטה קרוז, אני הפרגוואי היחיד שמשחק בליגת האלופות. התקדמתי המון במדינה שתארח את הגביע העולמי. רוקה זוכה לשחק, אבל אני אפילו לא בסגל. אני לא רוצה ליצור חילוקי דעות ובעיות. אני יודע שיש עוד חלוצים טובים, אבל אני רוצה להיות בסגל ומאמין שיש לי בו מקום".

למזלו של החלוץ הצעיר עם הפה הגדול, רואיז בחר להתעלם מהצהרותיו ובהמשך זימן אותו. בספטמבר 2005, שנה אחרי שזעם על אי הכללתו בסגל, זכה ואלדז בתואר השחקן המצטיין בניצחון הראשון אי פעם של נבחרתו על ארגנטינה (0:1) במסגרת מוקדמות הגביע העולמי, וחודש מאוחר יותר כבש את השער היחיד במשחק הניצחון על ונצואלה, גול שהבטיח לפרגוואי את העלייה לגרמניה.

אחרי השער הצטנע החלוץ: "כל אחד יכול היה לכבוש את השער הזה, הוא בא אחרי מאמץ קבוצתי יוצא מן הכלל. הדבר החשוב הוא שעלינו למונדיאל. ובכל זאת לא אכחיש, אני ברקיע השביעי".

לפני שנה כבר הפך ואלדז לשחקן חשוב בוורדר ברמן עם 27 הופעות ו-7 שערים. העונה הוא התקדם עוד יותר, כבש 9 שערים ובישל 2 נוספים, תוך שבשבועות האחרונים הוא דוחק את איבן קלאסניץ' המצויין לא פעם אל מחוץ להרכב. המהירות שלו, הפריצה החזקה לתוך הרחבה וחוסר ההתפשרות שלו על כל כדור, שכבר הפכו בשנתיים האחרונות למוכרים אצל חובבי הבונדסליגה, הגיעו לידיעת כל אירופה עם הופעות מצויינות בליגת האלופות.

נלסון ואלדז, אם יוזמן לסגל פרגוואי, יזכה באחד התפקידים החשובים ביותר של נבחרתו בקיץ הקרוב. חצי שנה לפני שיהיה בן 23 בלבד, תהיה מוטלת על כתפיו, כמו על אלו של רוקה סנטה קרוז, המשימה הלאומית: ניצחון במאבקי האיתנים מול ההגנות של שבדיה ואנגליה.

לפרגוואי יש לא רק הגנה טובה והתקפה מפחידה, אלא גם שוער מצוין. החור הגדול ביותר שנפער בנבחרת פרגוואי, ככל שהלך הזמן והתקדם, היה זה שהותיר אחריו השוער, הקפטן והגיבור הלאומי, חוסה לואיס צ'ילאברט. החור הזה, כך נדמה, מתחיל להיסתם.

צ'ילאברט היה זה שהוביל ב-1998 נבחרת חסרת ניסיון, שנעצרה רק בשמינית הגמר על ידי מי שהייתה עתידה להיות אלופת העולם, צרפת, לא לפני שזו ירקה הרבה דם עד שכבשה שער זהב מרגליו של לורן בלאן בדקה ה-114 של המשחק. מלבד היכולת הנהדרת שלו, שבעיני רבים הפכה אותו לשוער הטוב בעולם, בלט צ'ילאברט גם במנהיגות חסרת הפשרות שלו, וביכולת שלו לסחוף אחריו 22 שחקנים בנבחרת שלא ביקרה על בימת הכדורגל המרכזית של העולם מאז 1986.

באליפות העולם ביפן ודרום קוריאה היה צ'ילאברט נוכח, אבל שיחק רק בשני משחקים, בגלל שהיה מושעה על יריקה לעבר רוברטו קרלוס במשחקי המוקדמות. השוער הוותיק כבר לא גילה את אותה יכולת, שעזרה לו לספוג שני שערים בלבד 4 שנים מוקדם יותר, וב-2003 פרש.

החיפושים אחר יורש לשוער האגדי נראו אבודים, וריקרדו טבארלי לא הצליח להשכיח את זכרונו. את הגלולה המרה של יותר מ-6 מיליון תושבי המדינה הדרום אמריקאית, הצליח להמתיק מעט חוסטו ויז'אר.

כמו ילדים רבים, ויז'אר רצה להיות חלוץ. מאוחר יותר התלבט בין התפקיד עם היוקרה לתפקיד השוער, אבל העובדה שאביו היה שוער עבר הכריעה את הכף לטובת העמידה בין הקורות.

ויז'אר בן ה-29 שיחק במשך שנים בליגה הפרגוואית. בגיל 26 הוזמן לראשונה לנבחרת ושנה מאוחר יותר הדרים לניואלס אולד בויס הארגנטינאית. כבר בעונתו הראשונה זכה עם קבוצתו החדשה בליגת האפרטורה, ונחשב על ידי רוב הפרשנים לשוער הטוב ביותר בארגנטינה באותה עונה. כבונוס הוסיף לעצמו את תואר כדורגלן העונה של פרגוואי.

כמו כל שוער אחר שמוזמן לנבחרת, גם ויז'אר נתקל בהשוואות בלתי פוסקות לצ'ילאברט. אבל בניגוד לקודמיו, בו ראו את היורש האמיתי. "זה משהו שאני מאוד גאה בו", גילה ויז'אר, כשנשאל על התואר 'היורש של צ'ילאברט'.

"אני גאה במיוחד לאור העובדה שהוא כל כך השפיע על העם הפרגוואי במשך כל כך הרבה שנים", המשיך. "הוא שם את המדינה על המפה כמעט לבדו. אני חייב להוכיח שאני ראוי להיות זה שתופס את מקומו, ואחרי זה אני מקווה להיות גדול כמוהו".

השוער, שכמו צ'ילאברט מככב בליגה הארגנטינאית, התאמן תחת עיניו הבוחנות של שוער אגדי אחר, אבר הוגו אלמיידה. "הוא עיצב אותי בתור שוער", מעיד ויז'אר על אלמיידה, שכשחקן פעיל זכה באין ספור תארים בשנות ה-70 וה-80. "אני חייב לו כל כך הרבה".

ויז'אר הפך לגיבור לאומי אחרי שהצטיין במשחק המוקדמות הראשון של פרגוואי מול ארגנטינה בבואנוס איירס, משחק שהסתיים ב-0:0, ובו עלה השוער לשחק כשהוא פצוע ברגלו. "כבר במשחק לפני כן, בבוליביה, הכאב התחיל להתגבר", סיפר. "לא גיליתי לאף אחד, כי לא הייתי מוכן להחמיץ את המשחק מול ארגנטינה. במהלך המשחק בבואנוס איירס הרגשתי שהרגל הולכת להתפוצץ לי. אני שמח שזה נגמר בתיקו מאופס".

עתה, בנוסף להתקפה הנהדרת שלהם, נשואות עיני העם הפרגוואי למגן החדש על שערם. "שום דבר לא משתווה לייצוג המדינה שלך ברמות האלו", אומר ויז'אר בפטריוטיות. "פה בדרום אמריקה, לנו השחקנים יש לפעמים הזדמנויות להביא שמחה ואושר לחיים של האנשים. זה פשוט דבר יפיפה".

כפי שוודאי שמתם לב, כדאי לקחת את פרגוואי בחשבון בקיץ הקרוב, לא פחות משבדיה ואנגליה. הנבחרת הפרגוואית תציג בגביע העולמי בגרמניה יחידה שכוללת שחקנים ותיקים ומנוסים כחוסה קארדוסו, רוברטו אקוניה, דניס קאניזה, וקרלוס גמארה, ששיחקו במונדיאלים הקודמים. לצידם תמצאו צעירים מוכשרים כחוליו דוס סנטוס, רוקה סנטה קרוז, נלסון קואבס ונלסון ואלדז. יכול להיות שתפגשו גם את דנטה לופז, אקס מכבי חיפה.

עם קרלוס פארדס מרג'ינה האיטלקית, דליו טולדו מסראגוסה, וחוסטו ויז'אר המצויין, תהיה פרגוואי נבחרת שלמה, מנוסה, ומוכשרת יותר מאלו שהיו לה בשני המונדיאלים האחרונים. החבורה של רואיז תעשה הכל על מנת להתעלם מהשאיפות האנגליות או השבדיות ולנפץ אותן.

אם היא תעלה שלב היא עשוייה לפגוש שוב בשמינית הגמר את גרמניה. עבורה זו יכולה להיות נקמה מתוקה על ההדחה מלפני 4 שנים.