נגמרו הקסמים

אייל ברקוביץ' נחשב בעיני כולם לאחד השחקנים הגדולים בתולדות הכדורגל הישראלי, אולי אפילו לגדול מכולם. ברקוביץ' סחף אחריו לא מעט מעריצים בזכות סגנון משחקו המרתק ומסירות האמן שלו, אותן הגדיר פעם גרהאם סונס כ"טובות בעולם".

ברקוביץ' (34) החל בכלל ככדורסלן, עד שאביו לקח אותו למחלקת הנוער של מכבי חיפה בגיל 10. לא הרבה אנשים במועדון האמינו שמהשחקן הנמוך והרזה יצמח כוכב ענק, אבל ברקוביץ' היה נחוש להצליח יותר מכל אחד אחר. בגיל 11 הוא היה יוצא בחמש בבוקר מבית משפחתו בקיבוץ רגבה, לעבר יום עמוס, שכלל גם אימון בקרית אליעזר.

ברקוביץ' חשף את הקסמים שלו כבר בגיל צעיר וזומן לנבחרת הנוער של אמנון רז. בנבחרת ברקוביץ' הצטיין וצד את עינו של מאמן מכבי חיפה, אמציה לבקוביץ', שהחל לעלות אותו מדי פעם לסגל הקבוצה הבוגרת. במקביל, ברקוביץ' התקדם לנבחרת הנוער.

בעונת 1990/91, עונת הדאבל של מכבי חיפה, ברקוביץ' הפך למחליף קבוע אצל שלמה שרף. באותה עונה, תכונות האופי החצופות של ברקוביץ', שהובילו אותו לשיאים נדירים (ולנפילות גדולות), התגלו במלוא עוצמתן. ברקוביץ' הצעיר התעמת לא פעם עם שרף על שיטת המשחק, תוך שהוא דורש את המפתחות של הנהגת הקבוצה. שרף, אחד מאוהביו של ברקו, קנס והשעה אותו לא פעם, אך לא התעלם מכמויות הכשרון שיש לקוסם. יחד עם טל בנין וראובן עטר השלים ברקוביץ' את אחת מחוליות הקישור הגדולות בתולדות מכבי חיפה. ברקוביץ' סיים את העונה עם 4 שערים ו-9 בישולים.

ברקוביץ', דור שני לאליפויות של שנות ה-80, השאיר את מכבי חיפה בצמרת הכדורגל הישראלי גם בשנות ה-90. מאז אותה עונה עם שלמה שרף, ברקוביץ' זכה עם קבוצות נעוריו באליפות (1993/4) ושני גביעים (1992/3, 1994/5), תוך שהוא נותן לא מעט משחקים בלתי נשכחים (ה-0:5 על מכבי ת"א, הבישול הנהדר לאלון מזרחי בפארמה ועוד).

במקביל, ברקוביץ' החל להשתלט על עמדת המפתח בקישור של נבחרת ישראל, כשנקודת הציון היתה באוקטובר 1993, בניצחון 2:3 בפארק דה פראנס, כשברקוביץ' כבש את שער השוויון (הופעת הבכורה של ברקו בנבחרת היתה ב-12.2.1992, נגד חבר העמים). כשרונו בלט למרחוק באותם ימים, וסקאוטים החלו לבוא ולצפות בו בקרית אליעזר ואיצטדיון ר"ג. ברקוביץ' יצא למבחנים בספרד, עד שגרהאם סונס לקח ב-1996 לסאותהמפטון בהשאלה, שהפכה מאוחר לרכישה.

גם באנגליה, הנחישות הברקוביצ'ית לא עצרה. כאשר נחת הישראלי באנגליה, אף אחד מסאותהמפטון לא בא לאסוף אותו בשדה התעופה. ברקוביץ' לא נרתע, נסע לבד למתקן האימונים של הקבוצה האנגלית והוכיח לכולם כבר במשחקו הראשון מול מנצ'סטר יונייטד מה הוא באמת שווה. ברקוביץ' כבש צמד ובישל שלושה בניצחון 3:6 של הקדושים, וסיים את העונה עם 4 שערים.

בסיום אותה עונה זכה ברקוביץ' אצל אוהדי סאותהמפטון לכינוי "יהודה איש קריות", אחרי שעבר תוך פחות משנה לווסטהאם הלונדונית. האנגלים המשיכו ליפול בקסמו של ברקוביץ' גם בווסטהאם, שם כבש 15 שערים בשנתיים (פלוס 2 שערים בגביע). במקביל, אנשי הממלכה גם החלו להתעצבן מאופיו של הישראלי, שלא השתלב ברוח האנגלית. שחקנים בקבוצה סיפרו שברקוביץ' לא היה נשאר לארוחות הקבוצתיות, והתנהג כאילו הוא השחקן הכי גדול בעולם. היחס לברקוביץ' בלט במיוחד כשג'ון הארטסון, חלוץ ווסטהאם, בעט בפניו באימון, בתקרית שצולמה והפכה מאז לקלאסיקה. שאר השחקנים ניגשו לחלוץ הוולשי, במקום לעזור לקשר הישראלי.

למרות זאת, ברקוביץ' עבר בתום העונה השנייה בווסטהאם לסלטיק הסקוטית, תמורת 5.75 ליש"ט, באחת העסקאות היקרות לשחקן ישראלי. ברקוביץ' התחיל לא רע בכלל, אבל אחרי שאמר במהלך העונה שאין סיכוי שסלטיק תיקח לריינג'רס את האליפות, הוא איבד את כל הקרדיט שלו אצל אוהדי הקבוצה, שראו בגישה הזאת סוג של כניעה.

בעונה הראשונה שלו בסלטיק ברקו כבש 7 שערים, ו-4 בעונה שאחריה, למרות שהמנג'ר החדש שהגיע, מרטין אוניל, התעלל בו ולא נתן לו לשחק. ברגע שברקו, הישיר כהרגלו, תקף את המנג'ר הצפון אירי בתקשורת, לא נותר סיכוי לאחות את הקרע ביניהם.

באמצע עונת 2000/1 לברקוביץ' לא היתה ברירה וסלטיק השאילה אותו לבלקבורן בליגת המשנה. זאת הנקודה בה הקריירה של ברקוביץ' החלה להידרדר. הקוסם כבש 2 שערים ב-11 משחקים תחת גרהאם סונס בבלקבורן, עלה לפרמייר-ליג בחזרה, אבל לא המשיך עם הרוברס.

במקום לגמור באחת הגדולות באנגליה, ברקוביץ' הפך לקבלן עליות. את עונת 2001/2 הוא התחיל שוב בליגת המשנה, עם מנצ'סטר סיטי, אותה העלה בחזרה לפרמייר ליג. ברקו כבש 6 שערים, אחד מהם בלתי נשכח מול נוריץ', אחרי שחלף על פני כל הגנת היריבה ודחק צ'יפ קטן לרשת. בעונה השנייה שלו בסיטי בפרמייר ליג, ברקוביץ' כבש אמנם שער אחד, אבל היה חלק בלתי נפרד מהקבוצה, שסיימה את העונה במקום ה-9. זאת היתה העונה הטובה האחרונה שלו.

ברקוביץ' רב גם קווין קיגאן, מנג'ר הסיטי, ושוב עלה לכותרות בהקשרים שליליים, כשאיים על אוהדת סיטי בתנועה של חיתוך גרון. הפרידה היתה רק עניין של זמן, והתחנה הבאה היתה פורטסמות בדרום אנגליה. ברקוביץ' פגש את מאמן סיטי כבר במשחק הבכורה שלו בפומפי, כבש ועלב בקיגאן בסיום. הקשר נתן כמה הופעות לא רעות במדי פומפי, אבל לא יותר מזה. בקיץ הוא חזר לסיטי, פתח שם את העונה, אבל שוב הושאל לפומפי כדי להתייבש על הספסל. אחרי שנפצע ואיבד את סיכוייו לשחק, החליט ברקוביץ' שזה הזמן לחזור לארץ.

ברקוביץ', אוהד מכבי חיפה בנשמתו, רצה לסיים את הקריירה בקבוצת נעוריו, כפי שתמיד הצהיר, אבל נענה בשלילה. יעקב שחר תלה זאת לאחרונה בטענה שהוא חשש שברקוביץ' יפגע לו במרקם החברתי. ייתכן כי העובדה שברקוביץ' תבע את שחר בעבר תרמה להחלטה של הנשיא. ניר קלינגר, מאמן מכבי ת"א דאז, קפץ על המציאה וצירף את השחקן.

מיותר לספר על העונה העלובה של ברקוביץ' במכבי ת"א, שגרמה ללא מעט ממעריציו להוקיע אותו. הוא סיים את העונה עם מאזן אומלל של שני שערים, שני בישולים ושני כרטיסים אדומים. באופן סמלי, הרגע הזכור ביותר מעונה זו לא יהיה מבצע ספורטיבי מרהיב של הקוסם, כי אם ההרחקה של ברקוביץ' מול נצרת עילית, אחרי שקילל בגסות את מאיר לוי.

למרות זאת, ברקוביץ' ייזכר כאחד השחקנים הגדולים (והאהובים) בנבחרת ישראל. ברקוביץ' תמיד הביא איתו רוח של תקווה לנבחרת ישראל המיואשת, והיה חלק מדור השחקנים הגדול ביותר שידע הכדורגל המקומי מאז 1970, וכלל את חיים רביבו, טל בנין, אבי נמני, אלון מזרחי, יוסי אבוקסיס ואריק בנאדו. ברקוביץ' שבה את לב האוהד הישראלי בשל המחויבות שלו לנבחרת ובזכות לא מעט הצגות שנתן במדים הלאומיים, במיוחד ב-0:5 על אוסטריה.

בשורה התחתונה, ברקוביץ רב לא פעם עם חיים רביבו ולא הוביל את נבחרת ישראל לשום טורניר חשוב, עד שהמאמן אברהם גרנט בחר לסיים את הקריירה של הקוסם בנבחרת, כשלא זימן אותו למוקדמות מונדיאל 2006. בסך-הכל, לברקוביץ' יש 78 הופעות במדי הנבחרת, כולל 9 שערים. בתווך הוא גם כתב ספר, "הקוסם", שהקנה לו את כינויו וקנה לו גם כמה אויבים. עכשיו הוא אומר שלום, והטעם שישאר בפה, כרגיל בקריירה של ברקוביץ', יהיה חמוץ-מתוק.