שלוש אפשרויות, מאמן אחד

ההחלטה על זהות המאמן הבא של מכבי צריכה להיגזר מהכרעה אחרת, חשובה הרבה יותר: מעמדו של אותו מאמן. מכבי עברה שורה של שינויים מאז שהיתה המועדון המשפחתי והמבוצר של שמעון ושמלוק. אחד הבולטים שבהם הוא מעמדו של המאמן בתוך המערכת התובענית הזו. קודמיו של פיני גרשון - מרלף קליין ועד צביקה שרף, ממולי קצורין ובוודאי עד יורם חרוש - היו לא יותר משכירים של מזרחי, שעמדו בשורה אחת עם השחקנים ולעיתים קצת מאחור. בשנים האחרונות נדמה שמכבי עובדת אצל גרשון יותר משהוא עובד אצלה. זה נגזר כמובן מהאישיות המוחצנת שלו, אבל גם, ובעיקר, מההצלחות.

גרשון בא למכבי קטן - כשנקרא להחליף את חרוש הוא היה על תקן הפרחח שנותנים לו הזדמנות כי זה מה שיש - והפך לגדול. זה היה מעגל קסמים: פיני עשה את ההישגים, והם עשו אותו. עם כל עונה וכל תואר, גרשון הפך לסמכות מוחלטת מול השחקנים, גם כאלה שמרוויחים יותר ממנו ויושבים על הגג המקצועי והכלכלי של אירופה. מכבי רקדה על המגרש בשנים האחרונות גם כי לגרשון יש המון כדורסל בראש, אבל גם כי היה לו הכח לגרום לגדולי הכוכבים - עד שאראס ועד בכלל - ליישם את הכדורסל הזה על המגרש.

יש המון מאמנים ישראלים טובים, ובעיקרון אני תומך בעדיפות ראשונה לכדורסל כחול-לבן. אלא שלאיש מהמאמנים שלנו אין קילומטראז' ברמות האלה שיקנה לו את האוטוריטה הדרושה, ולבנות על מסלול מהיר להצלחות בנוסח גרשון זה הימור גדול מדי. בעצם יש ישראלי אחד כזה, דייויד בלאט, אבל לבלאט - אדם ומאמן ראוי מהמון בחינות - יש עד היום יותר מוניטין מהישגים, בוודאי בליגה של הגדולים.

הצד הרומנטי שבי מחזיק אצבעות שמכבי תחתים מאמן ישראלי, ושהוא יצליח. הצד הריאלי אומר שמכבי צריכה ללכת על מאמן אירופי. זה יעלה הרבה, אבל גם אנתוני פארקר לא עובד בחינם, והגיע הזמן להפנים שהמאמן צריך לבוא לפני השחקנים, ולא בסוף התור.

ביבשת מסתובבות כמה אופציות מעניינות, אבל אחרי ההשתלמות המרוכזת שהעביר אטורה מסינה בתחילת השבוע, קשה שלא לראות בו את המועמד המושלם להוביל את השושלת הבאה של מכבי.

אל תקנאו בשמעון מזרחי, גם אם אתם לא מחבבים אותו. ההחלטה שעומדת בפניו כמעט בלתי אפשרית: עליו לחפש מחליף לאדם שנתפש כחסר תחליף. לראשונה בתולדות מכבי ת"א עתיד לעזוב את הקבוצה מאמן ששואב את כוחו לא ממשרדי ההנהלה, אלא מהיציעים.

הפעם המצב אפילו מורכב יותר מאשר בפרישה הקודמת של גרשון. אז הקלה תקרית המוקה על הפרידה מגרשון, והוא אף גידל יורש, דייויד בלאט. העוזר הנוכחי, דן שמיר, יאמן את מכבי ביום מן הימים, אבל לא בגיל 31 ולא לפני שיצבור ניסיון. בלאט הוא עדיין אופציה ראויה, אך נדמה שהוא כבר בנה את הקריירה שלו במסלול אחר והרבה פחות מלחיץ. חזרה לישראל עלולה להיות טעות טקטית מבחינתו.

האופציות הישראליות האחרות לא מלהיבות: ארז אדלשטיין יקרוס ביד אליהו. שרון דרוקר פשוט לא מתאים, מקצועית ותקשורתית. הקהל לא יקנה את ה"תודה לבחורים" שלו אחרי הפסד ביתי. גם אם אחד מהמאמנים שהוזכרו כאן ימונה, השארתו של פיני גרשון כג'נרל מנג'ר היא פתרון מסוכן. בהפסד הראשון הקהל ידרוש את חזרתו, וספק אם גרשון יצליח להתאפק מלהמטיר ביקורת פומבית על מחליפו. מאמן זר? הבכירים באמת, מסינה ואובראדוביץ', כנראה לא יגיעו לכאן. מבין מאמני הדרג השני, נוון ספאחיה מריטאס וילנה עשוי להיות מחליף הולם, גם מפני שהכדורסל התוסס של קבוצתו הזכיר במשהו את הסגנון של גרשון. רק שהניסיון של לואיס פרננדז וטון קאנן מוכיח שסצינת הספורט כאן דוחה שתלים זרים, ואין סיבה להאמין שהתוצאה תהיה שונה בכדורסל, שאותו אנחנו משוכנעים שהמצאנו.

נותרנו עם שם אחד, מפתיע ולא קונבנציונלי: עודד קטש. אמת, כוכב העבר של מכבי ת"א אינו בשל מקצועית, כפי שמוכיחה היכולת ההפכפכה של קבוצתו הנוכחית. ועדיין, אם שמיר יישאר לצידו וידריך את הקבוצה בפועל מדי יום (כפי שקורה גם העונה, על פי עדותו של גרשון עצמו), קטש יוכל להיכנס לנעלי קודמו בתפקיד בכל הנוגע לכריזמה ולפופולריות. מסצינת הכדורסל הוא יקבל, ככל הנראה, אשראי רב יותר מכל מאמן אחר. ואם זה לא יצליח, ההתמכרות לאדרנלין תחזיר בשלב מסוים את גרשון. כי הגעגוע לחומר הטוב, שזורם בדם, גורם לכך שפרישות של מאמנים הן תמיד זמניות. תשאלו את פיל ג'קסון.

דומה שמסקנה אחת ברורה עולה עם סיום הקדנציה של גרשון: עמדת המאמן במכבי ת"א זקוקה לריטלין. נכון שגרשון מילא את יד אליהו, נכון גם שזכה באליפויות אירופה, אבל רגע לפני שהוא הופך להיות מטרד ציבורי סטייל עוזי כהן, צריך להזכיר לכולם שהגיע הזמן להתרכז בכדורסל. עמדת המאמן במכבי ת"א דורשת את המכובדות שלה חזרה, את היכולת לפרק אנטגוניזם ולא ליצור אותו. את היכולת להתרכז בכדורסל. מישהו מכיר אדם מתאים יותר לתפקיד מדייויד בלאט? אבל זה לא כל כך פשוט, ונדרשת הפרדה בין בלאט האדם ובלאט המאמן. לבלאט יש חוזה לעוד עונה בטרוויזו, ואת הקיץ יבלה עם נבחרת רוסיה. קשה לראות סיטואציה בה הוא מתמנה למאמן מכבי וכולם יוצאים מרוצים.

הסיפור העיקרי הוא שלבלאט המאמן מגיע, כי הגיע הזמן שצדק גם יראה וגם יעשה. האיש אחראי לסגנון המשחק הנוכחי של מכבי, אחראי לתחילת השושלת בהבאתם של מקדונלד והאפמן, אחראי להמשכיותה בהבאתו של פארקר. הוא זה שהזיע באימונים כשגרשון היה בסלולרי, הוא זה שהיה אוזן קשבת לניואנסים של השחקנים האמריקאיים, הוא זה שהאבחנות שלו לגבי בנו אודריך וניקולה וויצ'יץ' הקדימו את זמנן.

אבל הזיכרון כאן קצר כמו זריקות העונשין של יניב גרין. בלאט עזב את מכבי כשהקדנציה שלו כמאמן ראשי נצרבה בתודעת כולם כאי הצלחה. בגלל זה גם הביאו לו את גרשון והחזירו אותו לעמדת העוזר, צעד חסר תקדים שבלאט עמד בו באצילות. נכון שהוא לא מלהיב המונים, ולא מתחבר לרבנים, אבל הוא זכה לג'וב בשני מקומות בהם בוררים את המאמנים בקפידה ויודעים להעריך איש מקצוע - נבחרת רוסיה ובנטון טרוויזו.

יש מידה של צדק פואטי בבלאט שיורש את גרשון, אך דומה שיהיה זה עוול לבלאט האדם. לא מגיעה לו מלכודת הדבש הזו - מכבי ת"א עונת 7-2006. לא מגיע לו שיזכירו לו כל הזמן איזה גדול היה פיני. לא מגיע לו לשמוע את אנחות אי הסיפוק של מדושני ימי חמישי ביד אליהו. לא מגיע לו שמרווח ההצלחה על פיו יימדד יהיה רק אם יזכה ביורוליג. בלאט צריך להגיע למכבי כשתהיה רעבה לו. כשתהיה במצוקה. דומה שבלאט עלה על מסלול שהוא רואה בו ככזה שיכול להוביל אותו לעמדת אימון, סטייל ד'אנטוני, באן.בי.אי. והרכבת הזו לא חייבת לעצור בת"א.