מחר: סיכום העונה של קבוצות מרכז הטבלה והצמרת
בני סכנין
איפה הצלחנו
אולי דווקא דרך הליגה הלאומית, סכנין יכולה ללמוד שאי אפשר להתנהל ככה בליגת העל. בדיוק כך בני יהודה הבינה זאת.
איפה טעינו
האסון של בני סכנין החל עוד בעונה שעברה, אחרי שמנהליה הכושלים של הקבוצה לקחו החלטה אסטרטגית לרצות את דעת הקהל עם כדורגל אטרקטיבי (קלישאה שהרבה מועדונים נופלים בגללה) ולחדול מהכדורגל הלוחמני, שאמור להיות לחם חוקה של כל קבוצה קטנה דלת אמצעים.
אלא שהאסטרטגיה שעבדה מצוין עבור רפא בניטז ורבים אחרים, לא התאימה למאזן גנאים, האיש שהעלה והוריד את סכנין. בפועל, סכנין נפגעה פעמיים. קודם כל, היא איבדה כיוון. נעלם חוט השדרה של הקבוצה, שהפכה מתרפסת ונכנעת. שנית, וזה הנתון הכי מרתק, סכנין כבשה העונה פחות שערים מהעונה שעברה, למרות הגישה האטרקטיבית. סכנין ספגה בעונה שעברה 51 שערים, ממש כמו עכשיו, אבל כבשה 40, לעומת 26 עד כה העונה. אולי עם 14 השערים החסרים הללו, סכנין היתה נשארת בליגה, או לפחות נלחמת על חייה עד השנייה האחרונה.
בעונה שעברה לסכנין היה את אלומיידה, שכבש 9 שערים, סואן עם 7, רודריגז 6, מסודי 4 וקסום 3, לעומת העונה הנוכחית, שבה קונדופוני כבש 5, קסום 5 וסואן 4. אך זאת לא הסיבה למחסור בשערים. הפילוסופיה הלוחמנית, לפיה סכנין לוחצת את יריבתה בחלק שלה ומנסה לכפות עליה טעויות שהובילו אחר כך להזדמנויות מיידיות, פשוט הניבה הרבה יותר שערים, בניגוד למשחק המסודר והאטרקטיבי.
הטוב: לופא קדוש
את מה שקדוש עשה בסכנין אפשר להגדיר כנס ספורטיבי, לא פחות. הוא ירש קבוצה איומה, ערב רב של שחקנים לא ששום קשר ביניהם, סגל שלא הוא הגה, עם 0 נקודות מ-9 אפשריות. קדוש הצליח לתת תקווה מחודשת לקבוצה המדוכאת והמבולבלת, והעמיד קבוצה לא רעה בכלל תוך כדי תנועה. למרות שאחרים במצבו היו עושים טעות אחר טעות, קדוש צבר 22 נקודות מתוך 24 שיש היום לסכנין. למאזן גנאים זה לא הספיק.
הרע: עבאס סואן
ממש כמו הקבוצה שלו, סואן נתן את העונה הגרועה ביותר שלו מאז שהגיע לליגת העל. במקום לחבר את הפאזל המוזר של השחקנים, להנהיג ולחבר אותם, סואן קרס עם כל המערכת.
המכוער: מאזן גנאים
למרות שזה לא פופולארי וגם קצת לא נעים, מאזן גנאים ניהל העונה את בני סכנין כמו יו"ר בליגה א'. הוא פיטר 3 מאמנים במהלך העונה ולא הפסיק להתבכיין, כאילו מישהו הכריח אותו לתת בקיץ את המפתחות למומי זפרן ולרכוש שחקנים כושלים, שלא מתאימים לרוח המועדון. כאילו למכבי נתניה, מכבי פ"ת ובני יהודה היה תקציב גבוה יותר. רשימת הפאשלות של גנאים היא ארוכה, החל מההתערבות הבוטה בעבודה של אייל לחמן, פיטוריו והניסיון להפוך למאמן במקביל ליו"ר, אבל השיא הגיע כאשר הוא הראה ללופא קדוש את הדרך החוצה, בגלל שהפסיד שלושה משחקים ברציפות וצבר נקודה אחת פחות ממכבי חיפה בתחילת הסיבוב השלישי. אם מאז צבר גנאים 2 נקודות בלבד, מי עוד אשם בירידה של סכנין?
משימה לעונה הבאה
מאזן גנאים חייב לרדת מהעץ שהוא טיפס עליו, למצוא מאמן רציני ויסודי שמתאים לרוח של סכנין, לספק לו מקסימום אמצעים ולזוז הצידה. אחרת נמשיך להשוות אותו לאלי זינו.
הפועל פ"ת
איפה הצלחנו
דווקא בשנה שנראתה מיד כמו אסון מתקרב, הפועל פ"ת גילתה בין ההריסות את השלד הישראלי הבא שלה: טוטו תמוז (11 שערים), יוסי שבחון (11 שערים) ואלנתן סלמי, שלא חששו מהקיץ הנורא שעבר על הקבוצה ובגיל צעיר מאוד הנהיגו אותה בשעתה הקשה ביותר בשנים האחרונות. תוסיפו לזה את הישראלים האחרים שנשאו בנטל, כמו רביד גזל, זאב חיימוביץ', עידן סרור ועומר בוקסנבוים, ותגלו שלהפועל פ"ת יש שלד לא רע בכלל לשנים הבאות, אם היא תשכיל לא לאבד את השחקנים הללו. אם מסתכלים על זה ככה, אולי הפועל פ"ת היתה צריכה את עונת הזעזוע הזאת, כדי להבין מי היא ומה היא רוצה מעצמה.
איפה טעינו
לואיס אמרסון, איביצ'ה ז'וליביץ', כריסטיאן ריוס, דאליבור טיינוביץ', קונסטנטין סמגין, אוגוסטין קיריצה, אנג'לו אליסטאר, ג'אקאריג'ה קוני, דאליבור ויסקוביץ', איגור ג'יזלוב, סילביה צ'אבלינה. זוכרים? מכירים? איך בדיוק, אם כל הזרים של הפועל פ"ת תרמו העונה בסך הכל בישול אחד ו-0 שערים. בדיוק כמו נצרת עילית, הפועל פ"ת נכשלה טוטאלית בבחירת הזרים שלה, שבאו והלכו ללא הרף. ההבדל בין שתי הקבוצות הוא בתרומה של הישראלים.
הטוב: יוסי שבחון
דריבל נהדר, מסירה חכמה, בעיטה חזקה מרחוק, קור רוח ליד השער ולפעמים גם יציבות. לפני שאתם מדברים על טוטו תמוז, תסכלו שניה קצת אחורה, מי מבשל לו אתה השערים ומסדר את משחק הקבוצה. בלי יוסי שבחון, הפועל פ"ת היתה כנראה יורדת העונה ליגה.
הרע: מנור חסן
מהשחקן הנהדר של פעם נשארו בעיקר הבעיטות החופשיות, לא הרבה יותר מזה. בכל מה שקשור למשחק תוך כדי תנועה, בעיקר תנועה מהירה, חסן הולך ומאבד את הקצב.
המכוער: מאיר שמיר
כלל חשוב לחיים, שאפשר ללמוד דרך המקרה של מאיר שמיר: תמיד תחשדו באנשים שמפחדים מחשיפה. לפעמים יש להם מה להסתיר. מאיר שמיר אמר בתחילת העונה שהוא עוזב, הקבוצה כמעט התרסקה, אבל הוא תמיד נשאר מאחורי הקלעים. אנשי פתח תקוה ודאי יסבירו לכם עד כמה הפעילות החשאית שלו פגעה בהכנות של הקבוצה.
משימה לעונה הבאה
לפני הכל, להשאיר את ניר לוין. לא זורקים מאמן שהשאיר אותך בליגה, והוא גם שחקן עבר מפואר של המועדון. אחר כך צריך להחתים את השלד הישראלי על חוזה ארוך טווח ולבנות סביבו את הקבוצה. עם כמה זרים טובים לידם, אפשר יהיה לדבר בפתח תקוה על חזרה לצמרת.
מכבי נתניה
איפה הצלחנו
קודם כל עם המאמן, מצרך נדיר בליגת העל. אחר כך עם הכדורגל הנתנייתי השמח, שהקבוצה של ראובן עטר הקפידה לשחק. כדורגל נאה, מרגש, אך לא נאיבי. אחרי שנתיים די פסימיות, שוב יש בנתניה קבוצה גאה.
איפה טעינו
הבשורה הכי רעה שמכבי נתניה הולכת איתה לקיץ הקשה שצפוי לה, היא שגם העונה הקבוצה לא השכילה להתנהל במקצועיות ובמקצוענות. יותר מדי אנשים שאין להם ממש מושג בחשו בקדירה של ראובן עטר. למה קיץ קשה, אתם שואלים? כי אותה הנהלה איבדה במהלך העונה חלק מהשחקנים הבולטים שהובילו אותה, כשהשיא היה המכירה של אלן מסודי למכבי חיפה. עד שנתניה מצאה מנהיג חדש, היא מוותרת עליו בכזאת קלות?
הטוב: ראובן עטר
האינסטינקט אומר לתת את הקרדיט הזה לאלן מסודי, שהיה השחקן הכי טוב בליגת העל עד שאשר אלון מכר אותו למכבי חיפה. אבל לפני כן חשוב לזכור מי הימר בקיץ על הקשר הבעייתי, שחתם בארבע קבוצות בו זמנית והוציא חצי ליגה מהכלים, מי שאב ממנו את המקסימום עם מינימום חיכוכים, מי בנה סביבו קבוצה נחמדה מאוד, עם בנין, קימוטו, עבדול ראזק, קינן, חרמון, פרץ, טגה, בתנאים סביבתיים בלי אפשריים. ניחשתם יפה: ראובן עטר, שחקן עבר ענק, שבניגוד לדומיו עושה רושם של מאמן טוב ורציני.
הרע: עופר טלקר
הצרה של נתניה נובעת מכך שהיא צריכה מדי עונה להסתמך על שחקני מבוגרים שרחוקים מאוד משיאם, דוגמת עופר טלקר. לפעמים זה מצליח, כי נתניה זאת קבוצה שכיף לשחק בה והיא משמרת לאותם מזדקנים את חדוות המשחק, עיין ערך איציק זוהר. במקרה של טלקר הקסם לא עבד, בעיקר בגלל שהמגן כבר הרבה זמן מבייש את נעוריו, עוד בבית"ר ירושלים. כוחות הטבע מונעים ממנו להיות מגן ראוי לקבוצה בליגה העל, תפקיד שמצריך מיומנות הגנתית והתקפית גבוהה, מה שכבר אין לו. החורים שהוא יצר הקשו מאוד על מרכז ההגנה של נתניה.
המכוער: אשר אלון
פרשת הכבאית, מכירתו של אלן מסודי, שלל הרוכשים הפיקטיביים ומה לא בעצם? כשמדברים על ניהול כושל בנתניה, מדברים בעיקר על אשר אלון.
משימה לעונה הבאה
להחתים מיד את טל בנין לעונה נוספת ולחפש מחליף ראוי לאלן מסודי, אחרת קרבות ההישרדות המלחיצים צפויים לחזור.
מ.ס אשדוד
איפה הצלחנו
גם השנה, כשנחה עליה הרוח, אשדוד שיחקה כדורגל מהנה, חכם, שוטף, שהזכיר את הקבוצה שזכתה בעונה שעברה במקום השלישי, עם צעירים ישראלים מצוינים ושי הולצמן אחד.
איפה טעינו
אשדוד לא הצליחה להתאושש במשך כל העונה מההכנה המבולגנת שלה לליגה. גם ההופעה ההיסטורית בגביע אופ"א לא הקלה במיוחד. במשך רוב העונה, יוסי מזרחי לא הצליח לייצב הגנה ראויה לשמה. אטצ'י, דיקה דיקה, מוזינגה ואוצ'ה שריף לא סיפקו את הסחורה. דווקא הניסוי של אלמושנינו כבלם אחורי עצר קצת את החור בסכר.
הטוב: שי הולצמן ודוד רביבו
בלי השערים של החלוץ הטוב בליגת העל בשנים האחרונות (העונה יש לו כבר 17, לעומת 14 אשתקד), לישראלים הצעירים לא היה השקט התעשייתי הדרוש כדי לפרוח. כנ"ל לגבי 11 הבישולים המרהיבים של דוד רביבו, הטאץ' החלק וההגבהות א-לה דייויד בקהאם.
הרע: חאבי גונזאלס
אשדוד חיפשה העונה את הזרים המצוינים שאיפיינו אותה בעונה שעברה (זה הזמן גם להזכיר את ההידרדרות העונה של עמנואל אביידה), וחאבי גונזאלס מבילבאו היה אמור להיות התשובה. בפועל, גונזאלס לא הוסיף שוב דבר ולא נראה כמו שחקן טוב יותר מדוד רביבו.
המכוער: פליקס אובוקה
למרות שהוא כבר הצרה של הפועל ת"א, אי אפשר לשכוח את העצלנות והאגואיזם שלו בחלק הראשון של העונה.