סופה של קבוצה

"נגמר כל כך מהר? איך לא שמרת לי אחד?", נזפתי במייק קרנון, קצין העיתונות של מכבי ת"א, שחילק לפני המשחק כמו לחמניות את תגי הכניסה הספורים לחדרי ההלבשה. "אל תדאג, אין להם משמעות. גם ככה בסוף כולם יהיו בחוץ". נכון שקצין העיתונות של הצהובים הוא בורג במערכת, אבל קו המחשבה שלו לא היה שונה משל אלה העומדים בראשה. כולם אנשים ריאליים, חכמים ומשכילים, אבל יותר מהכל, מכורים להצלחה. אף אחד לא דמיין בתסריט הגרוע ביותר את התמונות שאתם רואים כאן.

האנשים שהניפו את גביע אירופה פעמיים לא מצליחים לשחזר את ההישג של יוגופלסטיקה ספליט ומרכינים את ראשם למראה הגביע האבוד. שמעון מזרחי עמד מצידו השמאלי של הספסל הצהוב, מסתכל על דף הסטטיסטיקה ועל לוח התוצאות במקביל. מנסה למצוא טעויות שאולי אף אחד לא ראה. הוא מתקשה להאמין שיחמיץ הזדמנות להוציא למצלמות את החיוך השנתי שלו. דייויד פדרמן ורענן כץ, המתונים יותר, נשארו במושבם בחיוך מבויש והחלו לתכנן בראשם את העונה הבאה. אנתוני פארקר ומייסיאו באסטון ניסו לחזק אחד את השני אבל לא הצליחו להוציא מילה. וויל סולומון וג'יימי ארנולד התבודדו להם בפינה עם סוג אחר של עצב, כזה של שניים שעדיין לא זכו ביורוליג.

פיני גרשון, האיש שתמיד דואג לניצחון שלו, אפילו אם הובטח 20 דקות לפני כן, ידע שהפעם שום נס לא יציל את מכבי ת"א, כך לפחות זה נראה לעין. במצב של 6 הפרש לרוסים, הוא כבר החל לגלגל לעצמו בראש את טקסט הפרידה המרגש של מסיבת העיתונאים שאחרי. טקסט שאמנם היה צפוי מראש, אבל סימל את סופו של עידן בקבוצה הגדולה ביותר של שנות האלפיים. אחרי שנים של התלוצצויות, שטיפות מוח וירידות על עיתונאים, פיני גרשון דיבר הפעם מהלב. פתאום, לכמה שניות, לחץ של שלוש שנים יצא החוצה, כמו לבה מהר געש.

אולי גרשון היה יכול להתנחם בעובדה שאלוף אירופה החדש הוא מאמן מהאסכולה שלו: חוצפן ים תיכוני שבא לעשות צחוק מהגנרלים הסרבים, אלה שמאמינים כי הם עצמם מייסדי תורת הכדורסל האירופי. כבר במסיבת העיתונאים לפני חצי הגמר למסינה היתה תשובה לכל דאחקה של גרשון והמאמן הישראלי לא הרגיש הכי נוח עם זה. מישהו גנב לו את ההצגה במיקרופונים והשלים דאבל על הפרקט.

סופו של עידן במכבי ת"א. פיני גרשון יחזור ככל הנראה לעמדת הפרשן, עוזריו אולי למציאות קצת אחרת וצוות אימון חדש לגמרי אמור להיבנות בקבוצה. ניקולה וויצ'יץ' יכול להזכיר את ההערכה שלו למכבי ת"א גם עוד שנתיים, אבל נראה שהכסף הגדול כבר ימשוך אותו למקום אחר. גם טל בורשטיין מתנדנד. אנתוני פארקר בטוח ישאר, ובעוד שנה נדע אם התאוריה של פיני גרשון עובדת: כולם מסביב מתחלפים, אבל פארקר הוא החשוב מכולם. משימת הזכיה בגביע הבא מוטלת על כתפיו.