דברים שקורים בגארבג' טיים

הרבה לחץ השתחרר בצד של מכבי. חמש דקות לפני פתיחת המשחק היה לראות שאלופת אירופה מצפה לקרב ענקים, מאבק צמוד שידרוש התעלות פיזית ומנטלית. אחרי הרבע הראשון, שמעון מזרחי ודייויד פדרמן כבר היו נינוחים יותר. למחצית הם כבר ירדו עם חיוך גדול על הפנים, הם ידעו שביכולת כזאת אף אחד לא יכול לעצור את מכבי.

כשיש מחצית שלמה של גארבג' טיים, מתמקדים בדברים אחרים. מייסיאו באסטון נתן משחק ענק עם לא פחות משישה גגות על שחקני טאו האומללים. הוא לא רק ניפץ אלא הכפיל את שיא החסימות הקודם למשחק, שהיה שייך לניקולה וויצ'יץ'.

מבט חטוף על הסטטיסטיקה של מכבי לפני המשחק הראה שבאסטון מוביל את הקבוצה באחוזי הקליעה לשלוש, 50 היו לו במהלך העונה ביורוליג, לא חוכמה עבור שחקן שזרק פעמיים מהשלוש. הוא החליט שהוא רוצה לבסס את מעמדו וברבע השלישי קלע 2 שלשות במאה אחוזים כשהשניה עוד פגעה בטבעת, עלתה כמה מטרים למעלה ונחתה ברכות ברשת.

בשלב זה אני יכול להישבע שדייויד פדרמן הביא קפיצה שיכלה לזכות אותו במדליה אולימפית. את דקות הסיום העבירו במכבי ת"א בדאגה לשלומו של אנתוני פארקר שנפצע בברך, אבל שום דבר לא ימנע מ-AP לפספס את משחק הגמר, גם אם הוא יצטרך לנסוע עכשיו לבני ברק כדי להוציא אזרחות ישראלית לבן שלו.

במעלה האולם ישנו מסך ענק ומדי פעם התמקד במאי הטלוויזיה בזוגות שישבו ביציעים ועל המסך נכתב בענק "תתנשקו". איכשהו, מי שהיה אחראי על בחירת הזוגות כנראה לא מבין מהחיים שלו כי אותם זוגות שנבחרו היו כל כך יבשים ולא הבינו מה רוצים מהם. זה היה סוג של המשך למופע הפתיחה המגוחך של היורוליג, מזל שבסופו של דבר הבמאי מצא זוג ישראלים בצהוב, שהצילו את הכבוד עם בוסה מהסרטים. חיפשנו נקודה לשיפור ביום ראשון? הנה מצאנו.