הכי גרועים במונדיאל?

המונדיאלים, כדרכם המיוחדת בתור טורנירים חובקי עולם, סיפקו לנו מאז ומתמיד סיפורים צבעוניים. סיפורי סינדרלות, קומדיות, דרמות, אפילו אקשן ומתח. מי שעשויה לספר לנו את הסיפור המרתק הבא היא הנבחרת מעליה מרחף סימן השאלה הגדול ביותר ערב הטורניר, ה"ניצים" מטוגו. זה הזמן להכיר את מי שעשויה להתגלות כנבחרת הגרועה במונדיאל.

סנסציה. אין דרך אחרת לתאר את העלייה של נבחרת טוגו למונדיאל 2006. ב-8 באוקטובר 2005 יצאה הנבחרת לקונגו, כשהיא יודעת דבר אחד: ניצחון שווה עלייה ראשונה למשחקי הגביע העולמי. המדינה בת 5 מיליון התושבים נצבעה בצהוב עוד בטרם המשחק, והחגיגות אחריו נראו כאילו זה עתה הביאו השחקנים תואר. כולם ידעו שמדובר בסנסציה עצומה.

טוגו מעולם לא העפילה לגביע העולמי, ויותר מכך, אף פעם לא הצליחה גם במפעלים היבשתיים. אליפות אפריקה האחרונה במצרים, הייתה השישית בלבד של נבחרת "הניצים", והם מעולם לא עברו את הסיבוב הראשון. ב-1999, לפני 7 שנים בלבד, ספגה טוגו את הפסדה הגדול ביותר בהיסטוריה, 7:0 לטוניסיה.

העלייה של הנבחרת הגיעה ממש בזמן עבור העם בטוגו, ש-32 אחוזים ממנו נמצאים מתחת לקו העוני. בפברואר 2005 מת אחרי התקף לב גנאסינגבה איידמה, ששלט ביד רמה במדינה מאז 1963, המנהיג שעמד הכי הרבה זמן בראש מדינתו באפריקה. בנו, פאורה גנאסינגבה, הוכתר במקומו על ידי הצבא, שתמיד היה נאמן למשפחה.

אבל במדינה פרצו מהומות והשליט החדש נאלץ להסכים לבחירות. באורח פלא (או שלא), זכה בהן גנאסינגבה ג'וניור, למרות האשמות על זיופים. המהומות פרצו מחדש והפכו לשפיכות דמים. אלא שבזכות ההצלחה של הנבחרת מספר חודשים מאוחר יותר, המצב המעורער במדינה המערב אפריקאית נרגע מעט.

גנאסינגבה אמר באותם ימים: "עשינו את המעבר החד והגדול מייאוש לשמחה. השחקנים הוכיחו שהם ראויים לייצג את המדינה". על הדרך, השליט החדש הודיע מיד על יום חופש בתשלום לכל תושבי המדינה, כדי שאלו יוכלו לחגוג. בפועל, החגיגות נמשכו שלושה ימים.

טוגו עלתה למונדיאל מבית שכלל את סנגל (המועמדת הכמעט ודאית לעלייה), ליבריה, זמביה, מאלי וטוגו, כששתי הראשונות מעפילות אוטומטית לאליפות.

באקירו סאלו, שכבר לא משחק בצורה סדירה ובעבר היה הכדורגלן הטוגולזי הבכיר ביותר ושיחק במספר קבוצות בבונדסליגה, היה אחד מאלה שראו את הסנסציה מתקרבת. "מהרגע שניצחנו את סנגל ידעתי שהכל אפשרי", אמר סאלו. "שיחקתי בגרמניה וראיתי שגם קבוצות קטנות יכולות להפתיע את באיירן מינכן הגדולה. התקשרתי לשחקני הנבחרת ואמרתי להם שהם חייבים להאמין בעצמם".

בגביע העולמי תשחק טוגו בבית 7, יחד עם צרפת, שוויץ ודרום קוריאה. עלייה של הטוגולזים לשמינית הגמר תדהים מחדש את ספרי ההיסטוריה של המונדיאל. הם, מצידם, אחרי שכבר הפתיעו את סנגל, ישתדלו לעשות את זה במיוחד לצרפתים, ששלטו באדמתם במשך עשרות שנים. כדי שזה יקרה, תאלץ טוגו לקוות קודם כל ליכולת שיא של שחקנה הטוב ביותר, עמנואל אדבאיור.

עמנואל שיי אדבאיור נולד ב-1984 בלומה שבטוגו, להורים בני שבט היארובה שהיגרו מניגריה. הילד הזריז שיחק כדורגל ברחובות של שכונות קודג'וויאקופה וניאקונאקופה וכשרונו בלט למרחקים, כך שמשפחתו לא התקשתה לשכנע את ראשי בית הספר לכדורגל בעיר לקבלו לחיקם.

אדבאיור זרח ועד מהרה זומן לנבחרת הנוער הטוגולזית, שנסעה לטורניר בינלאומי בשבדיה. על האדמה הסקנדינבית התגלה החלוץ הצעיר לעולם וכמו רבים וטובים לפניו, נחטף על ידי מועדון אירופאי, כשהזוכה המאושרת היתה מץ הצרפתית.

החלוץ בן ה-17 התקשה בהתחלה להתרגל לחיים מחוץ לטוגו ולמזג האויר החורפי, אבל מקום בהרכב של מץ והסתגלות מקצועית מהירה שלו לכדורגל הצרפתי, הקלו עליו את המעבר. החלוץ, מצידו, ענה בדבר שידע לעשות הכי טוב, לכבוש שערים. בעונתו השנייה בארץ הטריקולור כבש הטוגולזי 17 שערים והיווה בורג חשוב בחזרתה של מץ לליגה הצרפתית הראשונה אחרי שנה אחת של היעדרות.

ארסן ונגר, לוכד הכשרונות האפריקאים הידוע, עקב אחריו, אבל מאמן מונאקו דאז, דידייה דשאן, זכה בקרב על שירותיו, שלף אותו ממץ והביאו לריביירה הצרפתית, לקבוצתו של הנסיך אלברט. אדבאיור נאלץ להלחם על מקום בהרכב מול שחקנים כחאבייר סביולה, פרננדו מוריינטס, שבאני נונדה ודאדו פרשו, אבל הצליח להשתלב יפה ברוטציה של הקבוצה.

"שבאני נונדה קיבל אותי בצורה נהדרת", סיפר אדבאיור. "הוא כמו אחי הגדול. כשהוא נפצע, הוא הטיל עליי את המטרה שהייתה לו, לכבוש שערים".

אחת מהחוויות הגדולות של אדבאיור בקריירה הקצרה שלו עד כה, הייתה שיתופו ברבע גמר ליגת האלופות מול ריאל מדריד ב-2004. אחרי המשחקים סיפר הנסיך היארובי בהתרגשות: "לפני 6 שנים ישבתי בבית שלי בטוגו וראיתי את זינדין זידאן לוקח את אליפות העולם. חשבתי לעצמי כמה הייתי רוצה לשחק איתו על אותו המגרש והנה, זה קרה. הכל אפשרי בעולם הכדורגל, רק צריך אמונה".

הטורניר הקדם עולמי המוצלח שם את החותמת הסופית על החלוץ המתנשא לגובה של 1.91 מטר. 11 שערים מתוך ה-20 של נבחרתו, ביניהם 3 במאבקים מול סנגל, סייעו לטוגו לעשות את הסנסציה. אף נבחרת בבית המוקדמות האפריקאי של טוגו לא שמרה על רשת נקייה מהשערים של אדבאיור .

בינואר האחרון רכשה אותו ארסנל, שעקבה אחריו מאז 2003, תמורת 7 מיליון ליש"ט. מבלי לחשוב פעמיים, אדבאיור השתלט על החולצה עם המספר 25, שהייתה שייכת בעבר לשחקן הנערץ עליו, קאנו הניגרי.

קרדיט גדול על ההישג יש גם לזקוף לזכותו של סטפן קשי, מאמנה הניגרי של טוגו. קשי, שהיה קפטן ניגריה במונדיאל 1994, פוטר מהנבחרת במולדתו, שם שימש כעוזר מאמן, אחרי אליפות אפריקה 2002, יחד עם שאר צוות האימון. כפיצוי, קשי לקח על עצמו את אימון נבחרתה הקטנה של טוגו. אחרי שהעלה אותה למונדיאל, זכה בתואר המכובד של "מאמן השנה באפריקה".

החיבור בינו לבין הכוכב ממונאקו היה יוצא מן הכלל, אבל באליפות אפריקה, אחרי שכבר הבטיחה טוגו את עלייתה לגביע העולמי, הגיע המשבר.

טוגו הוגרלה לבית 2 באליפות אפריקה, יחד עם הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, קמרון ועולה נוספת למונדיאל, אנגולה. במשחק הראשון הפסידה נבחרתו של המאמן הניגרי לקונגולזים 2:0, כשהתוצאה יכולה להיות גבוהה בהרבה, אילולא ההחמצות של היריבה. קשי הוריד את הכוכב שלו לספסל, והחלוץ סיפר לעיתונאים שהסיבה לספסולו נעוצה בעובדה שסירב לאפשר לקשי להפןך לסוכנו האישי. המאמן זעם על הפירסום, ואדבאיור הודיע שהוא עוזב את המלון בו השתכנו ה"ניצים" וממריא לאנגליה, אבל לבסוף התרצה והסכים להישאר.

שהותו של אדבאיור לא נמשכה זמן רב, אחרי שטוגו הפסידה גם בשני משחקיה הנותרים והותירה רושם רע מאוד, חמישה חודשים לפני המונדיאל. לא עברו אלא מספר שבועות וההתאחדות הטוגולזית איבדה את העשתונות, קרסה תחת לחץ התקשורת והכוכב אדבאיור, והודיעה על פיטוריו של המאמן שהצעיד אותה אל ההיסטוריה.

גם דרך ההודעה על הפיטורים לא שידרה על מקצוענות. במהלך תוכנית טלוויזיה שצולמה בלומה, הודיעו בכירים מההתאחדות על הצעד, תוך כדי שהם מסבירים שחילוקי הדיעות בין קשי לבין מספר כוכבים הביאו להחלטה. כשנודעו הפיטורים התארגנו מספר שחקנים שמשחקים באירופה וניסו ולשנות את רוע הגזירה.

"רוב השחקנים לא מקבלים את המינוי של המאמן החדש ורוצים שסטפן יהיה המאמן", אמר אריק אקוטו, מגן אדמירה ואקר האוסטרית. דארה ניבומבה, מסמסו טצ'אנגאי והשוער קוסי אגאסה המריאו ללומה כדי לנסות ולשכנע את ראשי ההתאחדות לחזור בהם, אך ללא תוצאות.

"כששמענו על הפיטורים של סטפן, התחלנו להתקשר אחד לשני ועשרה מאיתנו רצו לטוס לפגישה עם ראשי ההתאחדות, אבל לא לכולם היה זמן", המשיך אקוטו. "זה לא זמן נכון להחליף מאמן. הגביע העולמי קרוב ואם הם רוצים לעשות שינוי, הם צריכים לעשות אותו אחריו".

ואם זה לא מספיק, אז בזמן שכל הנבחרות שישחקו בגביע העולמי קבעו לעצמן משחקי אימון ברחבי הגלובוס, הבלאגן חגג בטוגו הקטנה. "זה ממש מבייש אותנו השחקנים", אמר אקוטו. "בקבוצות שלנו שואלים אותנו למה כל הנבחרות משחקות משחקי ידידות ואנחנו לא, ואין לנו תשובה. רוב השחקנים הטוגולזיים לא משחקים באופן קבוע בהרכבי הקבוצות שלהם, ואם לא יקבעו לנו משחקי אימון כדי שנוכל להתכונן כראוי, המצב בגרמניה יהיה מאוד גרוע".

על שטח ההפקר הופקד בינתיים המאמן הגרמני בן ה-68, אוטו פפיסטר, שהצעיד את גאנה לגמר אליפות אפריקה ב-1992 ואף זכה בתואר "מאמן השנה באפריקה" באותה שנה. פפיסטר אימן ב-14 מדינות שונות בעולם, בקריירה שהולכת יותר מ-30 שנים אחורה.

הגרמני הוותיק סיפר על תהליך בחירתו: "נשיא ההתאחדות התקשר אלי ושאל אותי אם אני מעוניין במשרה. כשהגעתי הכל הלך במהירות. הם נתנו לי שעתיים להציג את התוכנית שלי לנבחרת ואחרי זה כבר חתמנו".

פפיסטר גם פירט על תוכניותיו: "אני נמצא בקשר עם מאמנים של כ-35 שחקנים מטוגו שמשחקים בחו"ל, ואני אשתדל להגיע ולראות כמה שיותר מהם באימונים בקבוצות שלהם. לא יהיו בסגל שחקנים שמשחקים בליגה המקומית, אולי אחד או שניים".

לטוגו שחקנים רבים באירופה, אבל בניגוד לנבחרות אפריקאיות אחרות, רבים מהם משחקים בליגות זניחות. אחד מהם הוא קפטן הנבחרת, הבלם ז'אן פול אבאלו.

אבאלו שיחק 10 שנים באמיין הקטנה בצרפת, שמבלה את עיקר זמנה בליגה השנייה, ואת העונה האחרונה התחיל בדאנקרק החובבנית. אבאלו גדל דווקא במשפחה מבוססת ואביו רצה שיהיה פוליטיקאי. "לא פעם הוא שאל אותי כמה שחקני כדורגל שהצליחו לבנות בית גדול ראיתי", מספר הקפטן, "אבל אני אהבתי את הכדור".

כמו אדבאיור, גם אבאלו יצא לטורניר באירופה עם אחת מנבחרות הנוער ונשאר שם. סנט כריסטוף מהליגה הרביעית קלטה אותו, לפני שאמיין, שהייתה שתי ליגות מעליה, שמה עליו את היד.

"זה מועדון שנתן לי המון", מספר אבאלו על אמיין. "עברתי שם המון, לטוב ולרע. ירדתי עם הקבוצה לליגה שלישית והגעתי איתה לגמר הגביע הצרפתי".

אחרי 10 שנים עזב השחקן את הקבוצה אחרי פרידה לא יפה ונטל את מקל הנדודים, רק כדי להידחות על ידי קבוצות מבלגיה ומדרום קוריאה ולנחות בדאנקרק החובבנית. "זו לא בושה", אמר אבאלו, "מה שהיה חשוב לי זה להמשיך לשחק, ולא משנה לי אם אני לא מקבל כסף בעבור זה".

אולם אבאלו הבין שעליו לשחק כדורגל ברמות גבוהות יותר לפני המפגשים עם תיירי הנרי, דויד טרזגה, ואלכסנדר פריי, ובפברואר האחרון הצטרף לאפועל ניקוסיה הקפריסאית. "אם זו לא הייתה שנה של גביע עולמי, הייתי נשאר בדאנקרק. אני מרגיש שאני חייב הרבה לאנשים שם", אמר הבלם, שזומן לראשונה לנבחרת ארצו לפני 12 שנים.

השחקן עליו בונים בטוגו כדי שישחק לצידו של אבאלו ולמעשה ייצב את ההגנה, הוא הבלם הצעיר עמנואל מת'יאס. מת'יאס בן ה-20 נולד בניגריה, אבל ב-2004 עבר לקבוצת אטויל פילנטה הטוגולזית וכעבור זמן קצר זכה בדרכון מקומי ובזימון לנבחרת, ונטל זאת בשתי ידיים. מת'יאס ערך את הופעת הבכורה שלו בנבחרת כבר בגיל 18 ומיד הפך לשחקן הרכב קבוע וחשוב במערך ההגנתי, כשהוא יכול לשחק גם כמגן ימני.

השנה עבר השחקן המבטיח לקבוצת אספרנסה הטוניסאית, הנמצאת דרך קבע בצמרת האפריקאית. המועדון הטוניסאי אמור להיות המקפצה האחרונה של מת'יאס לאירופה, מה גם שהמונדיאל אמור לפתוח עבורו דלתות רבות.

שם נוסף שכדאי לשים לב אליו הוא סולימאן מאמאם המוכשר. מאמאם בן ה-21 היה התקוה הגדולה של הכדורגל הטוגולזי וערך את הופעת הבכורה שלו בנבחרת הבוגרת בגיל 15. טענות שונות גורסות כי הוא נולד ב-1987 ולא ב-1985 ושלמעשה שיחק בנבחרת כבר בגיל 13 ו-310 ימים, שיא עולמי. בקיץ 2003 נרכש על ידי מנצ'סטר יונייטד, אבל לא זכה לקבל אישור עבודה והושאל לאנטוורפן הבלגית.

בשעה שהבלאגן חוגג בנבחרת המדורגת במקום ה-59 בעולם, לא עוצר הזמן מלכת והגביע העולמי מתקרב בצעדי ענק. גם אם הייתה ההתאחדות הטוגולזית משאירה את המאמן שהצעיד אותה להישג השיא, לא היו סיכויי "הניצים" לעלות מבית 7 גבוהים. עם פיגור במספר משחקי האימון, עם מאמן חדש שבקושי מכיר את שחקניו, ועם קפטן שהתחיל את העונה כחובבן, ייפול העומס על כתפיו של עמנואל אדבאיור. האמת, קשה מאוד להאמין שהן יהיו רחבות דיין.