גדלו בשנה

מספר שניות לאחר פתיחת ההארכה במשחק היורוליג בין ריאל מדריד לצסק"א מוסקבה, שנערך במחזור ה-12 של השלב המוקדם, ניסה דייויד אנדרסן, הסנטר האוסטרלי של צסק"א, לרשום עוד שתי נקודות על שמו. בדרך לסל הוא נתקל באקסל הארוול, הבלגי המגודל של ריאל, ונחת על הפרקט תוך שהוא נאנק מכאבים. לכולם היה ברור שאין מדובר בפציעה פשוטה; אנדרסן הורד מהמגרש באלונקה וחזר למחרת עם הקבוצה למוסקבה, שם התאמתו החששות כשאובחן אצלו שבר בעצם השוקית. שחקן המפתח, שאשתקד נבחר לחמישיית העונה של היורוליג, ושעד לאותו משחק העמיד ממוצעים של כמעט 15 נקודות ו-7 ריבאונדים לערב, סיים את העונה.

לא הרבה קבוצות היו עומדות במבחן שכזה, אבל צסק"א של אטורה מסינה כנראה קורצה מחומר אחר. נטולת אנדרסן, היא ניצחה בשני המשחקים שנותרו לה בשלב המוקדם, ולמרות שדורגה בקבוצת האיכות השניה בהגרלת הטופ-16, סיימה את בית 6 במקום הראשון (ועם מאזן הסלים הטוב במפעל), תוך שהיא מקדימה את טאו ויטוריה. לאחר מכן היתה היחידה שניצחה את סדרת רבע הגמר בסוויפ. אפס פילזן היתה הקורבן, ומאמנה, אוקטאי מחמוטי, הודה לאחר ההפסד הביתי שסגר את הסיפור כי "צסק"א, גם בלי אנדרסן, היא פשוט קבוצה נהדרת".

רק שבתחילת העונה לא רבים מאנשי צסק"א למודי האכזבות היו מוכנים להמר על סוף דומה. אולי להיפך. מסינה המוערך, שהחליף בתפקיד את דושאן איבקוביץ', קיבל בקיץ האחרון מועדון במשבר. סרגיי קושינקו, הג'נרל מנג'ר של הקבוצה, היה על סף עזיבה, האוהדים היו מדוכאים מתמיד ואפילו הספונסרים כבר לא עמדו בתור. "אחרי מה שקרה בפיינל פור הקודם היה ברור ששום דבר כבר לא יהיה כמו קודם", מספר העיתונאי ולדימיר מוז'ייצב מהעיתון "ספורט אקספרס" על האכזבה מעונת 2004/5, שבה אירחה צסק"א את הפיינל פור אך הפסידה בחצי הגמר לטאו ויטוריה. "הרבה דברים היו צריכים להשתנות ואנשים היו חייבים לשלם את המחיר. אי אפשר היה להאשים רק את איבקוביץ' בכישלון הטוטאלי הזה. הוא לא רעד על קו העונשין, לא רק הוא קרס ברגע האמת".

מסינה אכן ערך זעזוע והחליף שלושה שחקני חמישייה: מרכוס בראון, כוכב הקבוצה, היה הראשון להיבעט. גורלם של אנטוניו גריינג'ר, מרטין מיורסאפ ודמוס דיקודיס היה דומה. גם עוזרו היווני של איבקוביץ' הוחלף במולין אימנואלה האיטלקי, עוזרו של מסינה עוד מימיו בבנטון. מי ששרדו את המהפיכה היו ג'יי אר (יורי) הולדן, האמריקאי בעל האזרחות הרוסית, תאודורס פפאלוקאס, סרגיי פאנוב ואלכסיי סאברשנקו, בנוסף לאנדרסן. אליהם הצטרפו דיוויד ואנטרפול, שהגיע לאחר תקופה מרשימה בסיינה, טרייג'ן לנגדון, שחצה את הכביש אחרי עונה בדינמו מוסקבה ומתיאס סמודיש, שנהג לעשות למכבי חיים קשים בתקופתו בבולוניה. "כולם שחקנים שמסינה בוטח ומאמין בהם", כדברי מוז'ייצב.

פתיחת העונה היתה לא סימפטית. צסק"א הפסידה את שני משחקיה הראשונים ביורוליג - הראשון בבית, לסיינה, והשני בחוץ לפנאתינייקוס. "גם אחרי ההפסדים היה ברור שמדובר בקבוצה בעלת פוטנציאל, אבל לא היה ברור לאן היא תגיע", אומר אלי שווידלר מהיומון "מוסקו-ניוז". "התקציב של צסק"א קטן בקיץ, ופחות תקציב שווה פחות ספסל, אבל עדיין היה מדובר בקבוצה טובה. עלו כמה סימני שאלה אחרי שני ההפסדים, אבל בהחלט לא היתה היסטריה. תאר לך מה היה קורה בישראל אם מכבי היתה מפסידה בשני המשחקים הראשונים, מתוכם אחד בבית. לא היתה אווירה של עליהום. היתה אכזבה מסויימת, אבל מסינה לא הותקף באופן אישי. לזכותו יאמר שהוא התמיד והמשיך להאמין בשחקנים".

הניצחון המיוחל הגיע במחזור השלישי על חשבון מלאגה, ושיחרר הרבה לחץ. צסק"א החלה לשחק כקבוצה, כמו שמסינה אוהב, והציגה הגנה שהתגבשה משבוע לשבוע והפכה לרצחנית. הרוסים ניצחו בעוד חמישה משחקים ברציפות, כשרק באחד מהם, במשחק החוץ בסיינה, הצליחה היריבה לקלוע מעל 60 נקודות. "ההגנה של צסק"א היתה כבר בשלבים הראשונים של העונה מתואמת ואינטיליגנטית ברמה שעוד לא ראיתי משום קבוצה אחרת באירופה", מתאר מוז'ייצב. "לקלוע נגדם סל הפך לפעמים למשימה בלתי אפשרית". רק פנאתינייקוס ואובראדוביץ' הצליחו לפצח את ההגנה של מסינה, כשניצחו גם במשחק הגומלין במוסקבה עם 89 נק'. לאחר מכן הוסיפה צסק"א למאזנה הפסד חוץ במלאגה וניצחון ביתי על פרטיזן, ואז יצאה למשחק במדריד, שבדיעבד התברר כאירוע המכונן של העונה.

"התחושה בצסק"א אחרי הפציעה של אנדרסן היתה שהסיפור גמור", נזכר שווידלר. "הם לא האמינו שיצליחו לעבור את הטופ-16 בלעדיו, מקסימום שיעצרו ברבע הגמר. היתה תחושה שהכל התפקשש. פציעה שכזו היא 'סיזן-קילר', אבל בפועל התברר שזה חישל את צסק"א כקבוצה. הפציעה גרמה לכך שצסק"א התלכדה עוד יותר ושכל אחד נאלץ לתת יותר מעצמו, אבל אין וויכוח שהקרדיט הגדול צריך ללכת למסינה. להתגבר על פציעה של השחקן הכי משמעותי, או בין המשמעותיים בסגל, זה עבודה של מאמן".

מי שהוזעק למוסקבה כדי למלא את מקומו של אנדרסן היה תומאס ואן-דן שפיגל, שהגיע לאחר חצי עונה בינונית בוירטוס רומא. מוז'ייצב סבור שהבלגי היה האיש הנכון במקום הנכון: "רוב האנשים חשבו שואן דן שפיגל היה ברירת מחדל, אבל הוא לא הוא משתלב הגנתית בפאזל ויש לו גם רגעים טובים בהתקפה. ואן-דן שפיגל נראה בהתחלה קצת גדול ולא שייך, אבל הוא שחקן ציר לגיטימי ליורוליג".

צסק"א, כאמור, ניצחה את שני משחקיה האחרונים בשלב המוקדם וסיימה את בית ג' במקום השלישי, אחרי פאו ומלאגה, במאזן 10:4. בהגרלת הטופ-16 דורגה בקבוצת האיכות השניה והוגרלה לבית קשה יחד עם טאו, ריטאס ובאמברג. מסינה הודיע ש"אנחנו הולכים להיאבק על המקום הראשון" ודבריו קיבלו חיזוק אחרי המחזור הראשון, כשההגנה המפחידה שלו עצרה את ריטאס, בוילנה, על 48 נקודות בלבד. אחר כך הגיע המשחק הביתי מול טאו, "קרב הענקים" כפי שתיאר אותו פפאלוקאס. צסק"א היתה פשוט חזקה מדי וטאו נכנעה 82-76. חניכיו של מסינה לא הורידו את הרגל מהגז ואחרי שהשלימו ניצחון כפול על באמברג וריטאס כבר התכוננו לצאת לויטוריה למשחק על המקום הראשון, אבל טאו החליקה מחזור לסיום בוילנה והמשחק הפך חסר משמעות. צסק"א הפסידה בויטוריה, בפעם הראשונה והאחרונה עד כה מאז הפציעה של אנדרסן.

היריבה הבאה של צסק"א, שעמדה למעשה בינה ובין פראג, היתה אפס פילזן, שהצליחה לצלוח את בית 7 המשוגע, אותו סיימה אחרי פנאתינייקוס. "היה ברור לפני הסדרה שצסק"א קבוצה יותר טובה", אומר מוז'ייצב, "כמו שידעו שמכבי פייבוריטית מול אולימפיאקוס ושפנאתינייקוס טובה ועמוקה יותר מטאו, אבל בשלב הזה תמיד יש הפתעות ולצסק"א הספיקה ההפתעה בפיינל פור הקודם". בעיתונות הרוסית תוארה הסדרה כ"קרב ההגנות". המשחק הראשון אכן הצדיק את התואר והסתיים ב-66:57 משמים במיוחד, למרות קאמבק הירואי של פילזן והגנה גדולה של צסק"א בדקות הסיום שהבטיחה את הניצחון. משחק הגומלין שוחק מול 12,000 טורקים רעשניים ב"אבאדי-איפקצ'י", אבל צסק"א המפוקסת לא התרשמה וגמרה עניין עם 74:71. אנשי פילזן הפנו בסיום טענות רבות כלפי השופטים, אבל הודו ש"צסק"א פשוט טובה יותר".

לשווידלר ברור במה טמון מקור כוחה של צסק"א: "צסק"א היא קבוצה של מקצוענים, וכפועל יוצא משעממת. לא קרו שם סיפורים יוצאי דופן מחוץ למגרש, אפילו פפאלוקאס היה רגוע. בתחילת העונה היתה תחושה שהוא עדיין חי את אליפות אירופה (זכה בתואר עם יוון והיה המצטיין במשחק הגמר) ורודף אחרי בנות, אבל בהמשך גם הוא השתלב בקונספציה. לא היה שם שום דבר עסיסי. הם חבורה של מקצוענים, חבורה מלוכדת שרוצה לעשות את העבודה כמו שצריך. אם צסק"א היתה קבוצת התקפה קצת יותר טובה, היה קשה מאוד לעצור אותה".

מבחינת אנשי צסק"א, הפיינל פור הקרוב שונה מהותית מהפיינל פור הקודם. "בצסק"א קיימת תחושה שגם אם זה לא יקרה השנה, זה יקרה בשנה הבאה", מסביר מוז'ייצב. "הם בטוחים שבכל מקרה, גם בשנה הבאה הם יהיו בצמרת. בכלל, הגישה שלהם שונה. הם הפנימו את מה שפיני גרשון תמיד אומר: קודם כל צריכים לעלות לגמר. בשנה שעברה הם חשבו כל הזמן על הגמר הצפוי נגד מכבי ובקושי התייחסו לטאו. מעבר לזה, בוא נאמר שצסק"א מגיעה לפיינל פור הזה במצב של מוכנות מנטלית גבוהה הרבה יותר מאשר בשנה שעברה".

ומה עם המפגש בחצי הגמר מול ברצלונה? "הרבה מאוד תלוי בשיפוט", מנתח שווידלר. "אם השיפוט יהיה מקפיד, לצסק"א יהיה לא פשוט עם ההגנה האגרסיבית שלה, כמו גם למכבי. אם השיפוט יהיה יותר רופף, זה יהיה הרבה פחות מסובך. צסק"א תלויה גם בשחקני הפרימטר שלה – הולדן, לנגדון, ואנטרפול ובמידה מסויימת סמודיש. אם הפרימטר יתפקד כמו שצריך, לדעתי צסק"א פייבוריטית ברורה מול ברצלונה וטאו. נגד מכבי הסיכויים יותר שווים".

על הנייר זהו הפיינל פור המאוזן ביותר שהיה אי פעם, או כפי שניסח זאת לואיס סקולה, "לכל אחת יש 25% סיכוי להניף ביום ראשון את הגביע". אבל אם לשלושה ימים תתחבר ההתקפה של צסק"א ותשתווה להגנה שלה, או לפחות תזכיר אותה, 35 שנות ציפיה עשויות להסתיים, גם אם באיחור קל של 12 חודשים.